מקום מגורים: ירושלים

עיסוק: מחנך ומאמן כדורגל

תפקיד בארגון: כונן

זמן חברות בארגון: שנתיים

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
אחרי שנעזרתי בארגון הדבר הטבעי ביותר היה להצטרף ולהעביר גם לאחרים את האור שקיבלתי.

לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
פתיחות רכבים נעולים וכבלים.

קריאה שאותה לא תשכח:
קריאה אחת? יש כל כך הרבה קריאות שאני זוכר. לא פעם אני מוצא את עצמי עובר במקומות ונזכר ‘פה היה לי פנצ’ר’ ‘כאן פתחתי רכב נעול’. אבל קריאות של החילוץ ילדים זה דבר שנחרט בראש יותר מכל אירוע אחר. יום אחד, בעיצומו של אימון כדורגל, אני מקבל קריאה על ילד שננעל ברכב מספר רחובות ממני. יצאתי בריצה לכיוון הרכב ומשם בנסיעה מהירה למקום, תוך כדי שאני יוצר קשר עם האמא המבוהלת, מרגיע אותה ומוודא את המיקום המדויק. החילוץ עצמו לקח מספר שניות וכעבור מספר דקות כבר הייתי בחזרה במגרש ממשיך את האימון, כשהמדריך הנוסף שהיה איתי היה בהלם מהמהירות בה התרחש כל האירוע.
קשה לתאר את תחושת הסיפוק שבהצלת החיים של הילד שחולץ.

טיפ לכונן המתחיל:
צאו לכל סוגי הקריאות. בקריאות בהם אין לכם ידע תוכלו תמיד להתייעץ עם מנהלים או מתנדבים וותיקים ומנוסים שישמחו לחלוק איתכם את הידע שלהם.

מספר הקריאות אליהן יצאת:
מאות קריאות. ממזמן הפסקתי לספור.

סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
יש את האירועים הלא שגרתיים של החלפת גלגל לאמבולנס או תיקון פנצ’ר ברכב כשאתה מגלה שמדובר ברכב של כלה. אבל נקלעתי גם לקריאה סטנדרטית שהפכה ללא שגרתית כשגיליתי שמי שממתין לי ליד הרכב הוא לא אחר מאשר חבר ילדות שלא הייתי איתו בקשר מעל עשור.

כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
החיים שלי סובבים סביב הארגון. לפני כל נסיעה אני משתדל להיכנס לאפליקציה ולבדוק האם יש קריאה פתוחה במסלול שלי.
גם על המשפחה ההתנדבות משפיעה. אחד הבילויים המועדפים על הילדים זה נסיעה עם אבא לקריאה ולעזור לו לעזור לאחרים.
גיליתי בידידים, מלבד אימפריה שהופכת את העולם לטוב יותר, גם שותף אמיתי לחינוך הילדים שלי…

האם צירפת מתנדב לארגון?
זכיתי לצרף עשרות מתנדבים חדשים

מהו התחביב שלך?
ספורט ובמיוחד אומנויות לחימה.

ה’אני מאמין’ שלי:
נתינה היא כמו נר. תן מעצמך וכלום לא ייגרע ממה שיש לך.

The post בית מלוכה • המדריך שהופתע בעיצומו של אימון, והחסד שנותן לילדים את הכיוון • הכירו את המחנך, הלוחם והמאמן, שמגיש עזרה כמו נר שנותן appeared first on ידידים.

מקום מגורים: גבעת זאב

עיסוק: אב בית ביה”ס ברשת אמי”ת

תפקיד בארגון: אחראי מתנדבים בגבעת זאב

זמן חברות בארגון: כמעט שנתיים

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
מאז ומתמיד החשק לסייע לאנשים שבמצוקה היה טבוע בי, אך לא מצאתי את הפלטפורמה המתאימה לממש את הרצון הזה. כששמעתי על “ידידים” ועל תחומי הסיוע שהם מגישים, ידעתי שזה המקום הנכון בשבילי להגשים את החלום ולתת מעצמי לזולת.

לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
מטרת היציאה שלי לקריאות היא לסייע לאדם שזקוק לי, כך שאני יוצא עם אותו הדחף לכל סוגי הקריאות, מהנעת בוסטר פשוטה ועד לקריאות המורכבות והמאתגרות ביותר. אני יודע שמאחורי כל קריאה עומד אדם חסר אונים שזקוק לעזרה.

קריאה שאותה לא תשכח:
ערב אחד חזרתי לבית בשעה מאוחרת והדבר היחיד שרציתי היה להתקלח וללכת לישון לקראת עוד יום עבודה שמתחיל בשעת בוקר מוקדמת. ממש לפני שאני יוצא מהרכב ופונה לבית, אני מקבל קריאה על פנצ’ר בקרבת הבית שלי. מהניסיון ידעתי שסיוע כזה לא אמור לקחת יותר ממספר דקות, והחלטתי לקחת את הקריאה. רק כשהגעתי והתחלתי בפעולות לשחרור הברגים, הבנתי שמדובר באירוע מורכב ממה שחשבתי. ראשית נוכחתי שמדובר בברגים שכדי לשחרר אותם יש צורך בכלים ייעודיים בלבד. שלפתי מפתח מתאים והתחלתי לשחרר את הברגים, אבל אז נתקלתי בקושי נוסף, הברגים היו מחוברים בחוזקה ותוך כדי מאמצים לשחרר את הברגים הסוררים שלבסוף הוכתרו בהצלחה, המפתח התעקם. אך בכך לא נגמרה המלאכה. גלגל שהיה תקוע ושהצלחתי לחלץ אותו רק אחרי מאמצים רבים, גלגל רזרבי שמשום מה לא מתחבר לתושבת ועוד קשיים רבים שהתגלו במהלך הסיוע, כמעט ושברו אותי, אך לא ויתרתי. ורק לאחר מספר שעות, ובסיוע מתנדבים נוספים, יכולתי להכריז על סא”ב ולחזור לבית עייף ומותש אך מלא סיפוק.

טיפ לכונן המתחיל:
אם קיבלת קריאה מורכבת אל תפסול אותה בהנחה ש’היא גדולה עליך’. יצירתיות וניסיון בשטח הם מתכון להצלחה מובטחת ברוב המקרים. ואת כל זה קונים עם הזמן. צא פעם, צא פעמיים ותראה בחוש איך הידע שלך משתפר פלאים.

מספר הקריאות אליהן יצאת:
קריאות רבות שמבוססות על קריאה אחת: ואהבת לרעך כמוך.

סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
באחד מימי שישי הקיציים והיותר לוהטים, קיבלתי קריאה על פנצ’ר בשכונת רמות בירושלים הסמוכה לגבעת זאב. למרות הקרבה היחסית לביתי והזמן הרב שהקריאה הייתה פתוחה, לא יכולתי להיענות אליה מאחר ובאותו הזמן הייתי בעיר מודיעין. לאחר ששבתי לגבעת זאב ראיתי שהקריאה עדיין פתוחה, והחלטתי לקחת אותה. יצרתי קשר עם מבקש הקריאה ומשום מה המספר הזה היה שמור אצלי באנשי קשר בשם לא מוכר. ניסיתי להיזכר במי המדובר אך ללא הצלחה. הגעתי למקום ובעוד אני מתחיל בפעולות הסיוע אני מביט בבעל הרכב והפנים מוכרות לי מאיפשהו. כמה שניות לקחו לי להיזכר. התברר שהוא היה המורה של הבן שלי לפני עשור, מורה שהיה אהוב במיוחד על הבן שלי ובעצם על כל המשפחה שלנו, לאחר שבכל פעם שהילד נקלע לסיטואציות של בעיות התנהגות, הוא היה מסנגר ומגונן עליו.
הרגשתי שהסיוע המתין במיוחד עבורי כדי שאוכל לסגור מעגל ולהכיר תודה על כל מה שהוא עשה עבור הבן שלי.

כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
למעשה כל משפחתי שותפה לנתינה. הילדים יוצאים איתי לקריאות ולוקחים חלק פעיל במהלך הסיוע. מלבד עצם ההנאה שביציאה עם אבא, הם חווים את תחושת הנתינה והזכות להתנדב ולהעלות חיוך על פני הזולת.
גם בפן האישי ההתנדבות בארגון תרמה לי. לפני עידן אפליקציית הכוננים, כשהקריאות היו יוצאות בקבוצות וואטסאפ, נחשפתי לפרגון הרב שכוננים שלקחו אירוע יקבלו מהמוקדנים, וראיתי עד כמה זה עושה טוב לכוננים. הדבר השפיע עליי ומצאתי את עצמי משתמש באותו כח פרגון כלפי בני משפחתי. זה שינה את חיי ואת היחס שלי לסובבים ולחברים למפרגן יותר.

האם צירפת מתנדב לארגון?
בהתחלה חשבתי שאוכל לספור את המתנדבים שצירפתי, אבל אז פגשתי מתנדב שאמר לי שהוא הצטרף אחרי שסייעתי לו באירוע פתיחה. החיוך והאושר שלי כשהצלחתי לפתוח את דלת הרכב הדביקו אותו ובאותו הרגע הוא החליט להצטרף. כששמעתי את זה הבנתי שייתכן ויש עוד מתנדבים רבים שהצטרפו אחרי שסייעתי להם, כך שלעולם לא אוכל לדעת כמה מתנדבים הצטרפו בגללי.

מהו התחביב שלך?
רכיבה על אופניים

ה’אני מאמין’ שלי:
חסד חוזר אליך כבומרנג

The post ראש הגבעה • התגמול למורה האהוב והמגונן, והמתנדב האלמוני שנדבק והצטרף • הכירו את אב הבית הרוכב, אחראי המתנדבים בגבעת זאב appeared first on ידידים.

מקום מגורים: תל אביב

עיסוק: מנהל ובעלים של חנות מזון בתל אביב

תפקיד בארגון: מנהל צוות תל אביב מרכז

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
על ידידים שמעתי לפני אולי עשור ואפילו שמרתי את מספר הטלפון של המוקד, לכל צרה שלא תבוא. בכל פעם שנתקלתי בפרסום של הארגון או באזכור בעיתונות אודותיו הייתי מתמלא הערכה לפעילות המבורכת של המתנדבים. לא ראיתי את עצמי משתלב בפעילות הזו מאחר והתרשמתי שזה “ארגון של דתיים שמסייע בדרכים”. וודאי שלא חלמתי שיום אחד אטול חלק כה פעיל באימפריית החסד חוצת הגבולות והמגזרים הזו.

יום אחד קיבלתי הצעה מעניינת. לצד עבודתי אני משמש ככונן במד”א ומחזיק ברשותי באופנוע חירום. הוצע לי, יחד עם כוננים נוספים מיחידת האופנוענים של מד”א, להצטרף לידידים ולתרום למערך הסיוע של הארגון. לשם כך אף עברנו הדרכה ייעודית שבה סקרו בפנינו את תחומי הסיוע של הארגון והדריכו אותנו באופן מעשי במגוון תחומים. התחברתי לרעיון, הצטרפתי ומאז אני כונן פעיל ומשתדל לתרום מעצמי ככל האפשר.

מה בעצם הגדרת התפקיד של מנהל צוות?
מדובר בתפקיד שדורש אחריות רבה, מאחר ובצוות יש מאות מתנדבים מסורים שצריך לספק להם פתרונות טכניים לקשיים ולשלל בעיות שצצות במהלך פעולות הסיוע.
מלבד המענה התמידי למתנדבים, אנו מארגנים מידי תקופה גם ערבי הכשרה שבהם המתנדבים רוכשים ניסיון וידע מעשי במגוון דרכי הסיוע של הארגון. בנוסף יש את התחזוק השוטף, סיוע בקניית ציוד למתנדבים, ליווי מתנדבים חדשים ופעולות שונות למינוף הסניף. בקיצור עבודה במשרה מלאה, כשהכל כמובן בהתנדבות מלאה, מה שהופך את זה לשליחות וחווייה מדהימה.

אתה מדבר על מאות מתנדבים רק בצוות שלך. מאלו קהלים הם מגיעים?
מה שיפה בפסיפס המתנדבים הוא שאין הגבלה של מגדר או גיל להתנדבות. המתנדבים באים מכל שכבות הגיל, גם פנסיונרים שמבקשים לנצל את זמנם הפנוי בסיוע אמיתי לחברה או נערים צעירים (המתנדב הצעיר ביותר הוא בן שבע עשרה…), נשים שלא בוחלות בסיוע פיזי ומלכלך בדרך אל החסד ובעצם כל מי שמבקש לעשות חסד עם הזולת. אנשים טובים בכל שלבי החיים.

מה מייחד את ההתנדבות בתל אביב?
תל אביב היא עיר מורכבת ומאתגרת. במהלך היום נכנסים אליה מאות אלפי אנשים לצרכי מסחר, בילוי ופנאי, ובלילות יש את חיי הלילה התוססים. קיימים בה עסקים מכל הסוגים, והאוכלוסיה שמתגוררת בה מגוונת ביותר ורב גילאית. הכינוי “עיר ללא הפסקה” דבק בה בצדק… הדבר משפיע כמובן על תנועת הרכבים הערה בכל שעות היממה, מה שאומר מבחינתנו יותר בקשות לסיוע שחלקן הגדול בכבישים סואנים ועמוסים ובשעות לחץ. אמנם במהלך הסגרים התנועה פחתה, אך כשהם הוסרו ובעלי הרכבים ביקשו להניע את הרכב שחנה בחניה מספר שבועות מבלי שהניעו אותו, רבים מהם גילו שהמצבר התרוקן והם נזקקו לסיוע בכבלים. אגב, גם בעיצומם של הסגרים ידיהם של המתנדבים עמוסות בפעולות חסד, בשינוע וקניית תרופות ומוצרי מזון לקשישים וחייבי בידוד.
אך למרות המורכבות הרבה כמעט ואין קריאות שנותרות פתוחות, זאת בזכות המסירות של המתנדבים שיוצאים לקריאות עשרים וארבע שעות ביממה.

לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
קריאות שמהוות אתגר, שם החווייה מושלמת. ולא חסרות כאלה. פתיחת דלת טרוקה (בבית וברכב), שחרור ברגים שחוקים בהחלפת גלגל, פתיחת רכב ועוד. וכמובן את קריאות החירום – חילוץ ילדים נעולים ברכב או חילוץ נוסעים ממעליות.
תחום נוסף אליו אני מתחבר במיוחד הוא משיכת רכבים שהתחפרו בשטח. בנוסף לתפקיד הניהול אני גם חבר ביחידת הג’יפים של ידידים, שם האתגר והאדרנלין הם חלק בלתי נפרד מהסיוע.

קריאה שאותה לא תשכח:
הקריאה שזכורה לי במיוחד דווקא לא הייתה בשטח חולי אלא בחניון הקאמרי בתל אביב. קיבלתי קריאה חריגה על חילוץ נערה נכה שכסא הגלגלים שלה ננעל ברכב ולא הצליח להשתחרר. כשהגעתי למקום הנערה קיבלה את פניי כשהיא לחוצה מכך שההצגה אמורה להתחיל בכל רגע. ניסיתי לפעול במהירות אך הבעיה הייתה מורכבת במיוחד. רק לאחר עבודה של כשעה, שכללה פירוק כסא הרכב וכסא הגלגלים התחלתי לחלץ את הנערה. הבנתי שאת ההצגה לשמה היא באה היא כבר לא תראה והייתי בטוח שזה יתסכל אותה, אך היא התחילה להודות בלי סוף ולומר שהצגת החסד לה הייתה עדה עכשיו הייתה שווה הרבה יותר מכל הצגה אחרת.

טיפ לכונן המתחיל:
אל תפחדו לצאת לקריאות, גם לכאלה שעדיין לא התנסיתם בהן. רוב בני האדם נרתעים מאתגרים טכניים שאינם מוכרים להם. אבל אם ניגשים לבעיה, בוחנים אותה ומנסים להבין איך לפתור, סיכוי גדול שמצליחים למרות חוסר הניסיון.
וטיפ נוסף, בתקופה הראשונה בארגון כדאי להתלוות לכונן ותיק יותר וללמוד ממנו. אל דאגה, זה לא מהווה מטרד. אדרבה, כל מתנדב ישמח לכוח עזר.
אה, ועוד טיפ. כשאתה מתכופף על הברכיים לפרק גלגל, תוודא שלא דבוק על הכביש מסטיק. קשה אחר כך לגרד אותו מהג’ינס. מניסיון.

סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
קיבלתי קריאה לא שגרתית על אופניים גנובים שנמצאו קשורים והבקשה הייתה אם נוכל לפרוץ את המנעול. יצאתי יחד עם יהונתן, מנהל סניף ת”א, ולאחר שקיבלנו אישור מהמשטרה לפרוץ את המנעול, ניסרנו את השרשרת והשבנו את האופניים לבעלים המרוגשים.

האם צירפת מתנדב לארגון?
עד היום צירפתי עשרות מתנדבים, גם בקרב כוננים במד”א וחברים רבים, אבל גם אנשים רבים שסייעתי להם והם התלהבו מהרעיון והצטרפו לארגון. כל צירוף כזה מרגש ונותן לי כוחות להמשך ההתנדבות. ביום יום לשמחתי הצוות שלי פעיל מאד ונדיר לגמרי שקריאה לא תקבל מענה מהיר.

האם ההתנדבות בארגון השפיעה על חייך?
בזכות הארגון זכיתי להכיר אנשים שמעולם לא חלמתי שאפגוש בהם. כחילוני תל אביבי ליברלי שהכיר את המגזר הדתי והחרדי רק דרך התקשורת, ראיתי בהם קבוצה של משתמטים, אנוכיים ומנותקים מההווי הישראלי. כשהצטרפתי לידידים זו הייתה הפעם הראשונה שזכיתי להכיר את אותם אנשים יקרים, שנוטלים חלק פעיל ביותר בארגון. נדהמתי לראות אזרחים שמה שמניע אותם זה רק מסירות, אהבה ומחשבה על הזולת ללא תנאים. מתנדבים בעלי משפחות שעוזבים הכל כדי לסייע לאדם שנתקע עם הרכב ולא משנה אם הוא חילוני או דתי, יהודי או מוסלמי. הכל בשם האהבה והרצון לסייע וליצור עולם טוב יותר. גיליתי שהדומה והמחבר בינינו כה רב והוא מאפיל על השונה. אני מרגיש גאווה וכבוד להיות חלק פעיל בארגון שמסמל יותר מכל את החיבור בעם.

ה’אני מאמין’ שלי:
“תעביר את זה הלאה”. אם נתקלת במיזם שקיבלת סיוע דרכו, ראית אנשים שבאים ומסייעים ללא תמורה ובאהבה, קח בזה חלק. כך תהיה שותף ביצירת עולם טוב יותר.

The post מרכז העומס • ההצגה האלטרנטיבית מחוץ לקאמרי והחיבור שמאפיל על השוני המגזרי • הכירו את המנהל ממרכז ההמולה, שעובד בשליחות במשרה מלאה appeared first on ידידים.

שם: מרים אבוחצירא (34)

מקום מגורים: ירושלים

עיסוק: פאנות

תפקיד בארגון: כוננית

זמן חברות בארגון: שנתיים

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
סיפור ההצטרפות שלי הוא אולי ארוך אבל מדהים לא פחות. אמנם מהרגע שבעלי בני שמתנדב גם הוא בארגון, הצטרף, תמכתי בו והייתי גאה בכך שבעלי נוטל חלק ביוזמה מדהימה כזו, אבל אני אישית הייתי כל כך רחוקה מתחום הרכב. מה שידעתי היה רק להכניס את המפתח לסוויץ’, להתניע ולנסוע. מעולם לא פתחתי את מכסה המנוע, לא ידעתי איפה השמן ואיפה המים. אפילו את התדלוק בעלי תמיד ביצע.
הכל טוב ורגוע עד שבעלי טס לחו”ל. באחד הימים הייתי אמורה לנסוע להורים שלי. נכנסתי לרכב ועשיתי את הדבר היחיד שאני יודעת, לסובב את הסוויץ’. רק שהפעם השלב הטבעי הבא של ההנעה לא הגיע. המנוע לא הגיב. זכרתי במעורפל מילים כמו כבלים ובוסטרים, וידעתי שתא המטען עמוס בציוד שבעלי מחזיק תמיד ברכב ומסייע איתו לאנשים שנקלעו לאותו מצב שלי, אבל לא ידעתי מימיני ומשמאלי עם איזה כלי משתמשים למה. חסרת אונים התקשרתי לבעלי, שהבין מיד שהמצבר התרוקן ובטבעיות הציע לי להוציא את הכבלים מתא המטען ולבקש עזרה מרכבים חולפים. עניתי לו שבשמחה אעשה את זה רק שאין לי מושג איך נראים כבלים. אחרי שסוף סוף זיהיתי את הכבלים האדום והשחור, הרמתי את היד בבקשת עזרה ומיד עצרו לידי כמה בחורים נחמדים. הם לקחו את הכבלים, חיברו אותם למצבר של הרכב שלהם וביקשו ממני לפתוח את מכסה המנוע, בקשה שלא ידעתי איך לבצע אותה. באותו רגע פשוט זזתי הצידה ונתתי להם לעשות את העבודה. אחרי ההתנעה החזרתי את הכבלים לתא המטען והמשכתי לבית הוריי.
בסיום הביקור נכנסתי לרכב וניסיתי להניע אבל הסתבר שהמצבר לא הספיק להיטען מספיק ולא התניע. את הכבלים כבר ידעתי לזהות בין כל הכלים בבגאז’ וכבר ידעתי שאני זקוקה רק לרכב נוסף כדי להתניע. ביקשתי מאבי שיסייע לי עם הרכב שלו. הוא ביקש ממני לפתוח את מכסה המנוע וכשעניתי לו בקול רפה שאין לי מושג איך פותחים אותו, הוא התפלא והתחיל להסביר לי באריכות את כל תורת מכסה המנוע והמצבר. ניסיתי לומר לו שחבל על ההסברים, בין כה אם אני אתקע אוכל להיעזר בנהגים אחרים. אבל הוא התעקש להמשיך ולהסביר לי. מכיוון שכיבוד הורים זו מצווה שאני משתדלת לקיים בהידור, נשארתי להקשיב להדרכה הארוכה למרות שהאמנתי שכלום לא יצא מזה.
למחרת בבוקר החלטתי לנסוע למוסך ולהחליף מצבר. נכנסתי לרכב וניסיתי להתניע, ניסיון שכמובן לא צלח. יצאתי בביטחון מהרכב, הנפתי את ידי לכיוון רכבים חולפים ואכן תוך פחות מדקה עצר לידי בחור צעיר. הסברתי לו בקצרה שאני זקוקה לרכב כדי להתניע עם כבלים, אך התשובה שלו הפתיעה אותי. הוא ענה בביישנות שאין לו מושג איך פותחים מכסה מנוע, שלא לומר לחבר את הכבלים למצבר. לתשובה כזו לא ציפיתי. ניסיתי רגע לחשוב על פתרונות נוספים, אבל אז נזכרתי בהסבר הארוך שקיבלתי מאבי. תוך כדי שאני משחזרת את ההדרכה, מצאתי את עצמי פותחת את מכסה המנוע, ומחברת את הכבלים למצבר. לא האמנתי שאני עומדת מול המכסה הפתוח ומלכלכת את הידיים עם המצבר המפויח.
אחרי שהצלחתי להתניע, התקשרתי לבעלי בהתרגשות לבשר לו על ההצלחה, והוא הגיב בשמחה “את כבר כוננית מן המניין. אולי תצטרפי גם את לארגון”. פתאום הרעיון לא היה נראה לי כל כך תלוש מהמציאות. סיכמנו שאחרי שהוא חוזר מחו”ל אצטרף אליו לערב הדרכה למתנדבים חדשים כדי שאתרשם.
להדרכה הקרובה שהעביר מאור זאנה הלכנו שנינו וכשנכנסנו ראיתי בין המשתתפים מספר נשים. שאלתי את בעלי בהפתעה האם יש נשים שמתנדבות בידידים, והוא ענה “ברור, את אומרת כל הזמן שנשים יכולות לעשות הכל. אז גם לתת כבלים ולהחליף גלגלים הן יכולות”. צודק, לא? הגעתי להחלטה שאני עושה את זה ומצטרפת.

לאלו סוגי קריאות את מתחברת במיוחד?
כבלים (כן, התרגלתי למכסה המנוע המפויח…) ופתיחת רכבים נעולים.

קריאה שאותה לא תשכחי:
ערב אחד יצאתי עם בעלי ל”עין יעל” לנקות קצת את הראש. ישבנו ושיחקנו במשחק חשיבה ופתאום אני רואה התקהלות בחניון הצמוד. חשבתי שמתכנסים שם לתפילה ושלחתי את בעלי שיצטרף אליהם. הוא הגיע לחניון ומיד חזר אליי בריצה כשהוא צועק לכיווני “זה לא תפילה, ילד ננעל שם ברכב”. שלפנו מיד מהרכב את הערכה, רצנו לרכב הנעול והתחלנו בפעולות הפתיחה. הרכב היה מדגם שהפתיחה שלו קשה, והקהל שהתאסף סביבנו לא תרמו לריכוז, אבל בסופו של דבר הצלחנו לפתוח את הרכב. זו הייתה תחושה שלעולם לא אשכח.

טיפ לכונן המתחיל:
צא לכמה שיותר קריאות. הניסיון ייתן לך ביטחון עצמי ויותר מיומנות, כך שגם אם המקרה יתברר כמורכב ממה שתואר מראש, תצליח להתמודד איתו בהצלחה. ואם מדובר באירוע שאתה לא יודע איך לסייע בו, תצטרף למתנדב וותיק. כך תתנסה ותתמקצע בתחומים נוספים.

כאשה, איך התחושות להתנדב בתחום שלרוב מי שמביע בו התעניינות הם גברים?
גם אני חשבתי לפני שהצטרפתי שההתנדבות פחות מתאימה לנשים. אבל אחרי ההנעה הראשונה קלטתי שזו סתם סטיגמה לא נכונה. נכון, תחום הרכב הוא אתגר מורכב יותר עבורנו וכבר שילמתי לא אחת את מחיר הסיוע הפיזי, אבל הסיפוק האישי שבסיום אירוע בהצלחה והאושר הפנימי כשאני רואה את החיוך המשוחרר של מקבל הסיוע שווים כל מאמץ וכל הקרבה שבדרך.
כמובן שיש את אותם אלו שמביטים בי במבט חשדני ומופתעים כשהם רואים אותי מגיעה על העקבים. אבל מהר מאוד המבט הזה הופך למלא הערכה כשאני מכריזה על הסא”ב המושלם.
אירוע כזה זכור לי שהגעתי לקריאה של רכב נעול. בעלת הרכב, אשה מבוגרת, הייתה לחוצה ומסביבה היו מספר שכנים שניסו לעזור לה. כשהם ראו אותי עם האפוד, הביטו לכיווני בזלזול והציעו לבעלת הרכב להזמין כיבוי אש שיפרצו לרכב ושלא תסמוך עליי. אודה, די נפגעתי מהיחס הבוטה, אבל פניתי לבעלת הרכב וביקשתי ממנה לתת לי צ’אנס ולאפשר לי לפתוח את הדלת עם הערכה. כשהיא ראתה את הביטחון שהקרנתי היא אפשרה לי לנסות ולפתוח בעצמי. ניגשתי לרכב ובתוך שתי דקות פתחתי את הדלת כשהסובבים נותרים פעורי פה. זה היה ללא ספק עוד ניצחון מתוק על הסטיגמה המיושנת.

סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
הסיפור שלי קרה דווקא כשנזקקתי לעזרת הארגון. יום אחד בשעות הצהריים כשרציתי להיכנס לרכב כדי לקחת את הילדה מהגן ראיתי שהצמיג מפונצ’ר. אמנם כבר הייתי מתנדבת וברכב יש את כל הציוד להחלפת גלגל, אבל לא ידעתי איפה הציוד נמצא, ובגלל שבעלי לא היה בסביבה נאלצתי לבקש סיוע מהמוקד. תוך מספר דקות הגיע מתנדב בשם שמעון עם ציוד מתאים ובכוחות משותפים החלפנו את הגלגל. לאורך כל ההחלפה שמתי לב שהוא מהוסס ולא בטוח בעצמו. לאחר שסיימנו לא התאפקתי והתעניינתי כמה זמן הוא בארגון. מהתשובה שלו הבנתי ממה הוא כל כך חשש. התברר שהוא מתנדב חדש והצטרף לפני פחות מחודש. ראיתי בכך הזדמנות לחזק אצלו את הביטחון ושאלתי אותו באיזה סיוע הוא היה מעוניין להתמקצע. הוא ענה שבפתיחת רכב אין לו בכלל ניסיון והוא היה רוצה להתנסות בזה. מיד הצעתי ללמד אותו ולתת לו להתנסות במקום. הוצאתי את ערכת הפתיחה והדרכתי אותו באמצעות הרכב שלי איך מבצעים את הפתיחה מבלי לפגוע ברכב.
זה בהחלט היה מחזה לא שגרתי לפתוח את האירוע בקבלת סיוע ולסיים אותו במתן סיוע והדרכת המתנדב עצמו…

כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
כששני ההורים מתנדבים פעילים, טבעי שהשיח בבית הוא סביב החסד. כשאני נוסעת עם הילדים ובאמצע הנסיעה הילדים מסבים את תשומת ליבי לרכב שחונה בשול הדרך עם אורות חירום מהבהבים ואומרים לי “אמא, בואי נעצור לידו, בטח הוא צריך עזרה”, אני יודעת שהחיבור שלנו ההורים לחסד מחלחל גם לילדים. אין תחושה מרגשת מזה.
ויש גם את הרווח שיש מידי פעם כתוצאה מההתנדבות. הגעתי פעם לאירוע של כבלים, וכשסיימתי הנהגת אומרת לי בלחץ שהיא חייבת לסרק את הפיאה והיא לא מכירה פיאניות באזור. עניתי לה שבמקצועי אני פיאנית. היא הייתה בהלם ונתנה לי את הפיאה לתסרוקת. האירוע הזה היה בתחילת הקורונה, בתקופה שכמו רבים גם אני לא עבדתי, ובזכות הסיוע הצלחתי קצת להתפרנס.

האם צירפת מתנדבים לארגון?
כפי שאמרתי, אני משתדלת לעצור ליד רכבים שתקועים בשולי הכבישים, מזדהה כמתנדבת של ידידים ומציעה את עזרתי. ברור לי שבזכות הפרסום והחשיפה של אותם אנשים לארגון, ישנם כאלה שהרעיון קסם להם והם גם הצטרפו לארגון.

מהו התחביב שלך?
דווקא לא קשור לרכבים… ציור וצילום זה אני.

ה’אני מאמין’ שלי:
תעשה מה שאתה יכול, מתי שאתה יכול ועל הצד הכי טוב שאתה יכול .

The post עמדת מפתח • הנהגת שנעזרה גם בתסרוקת והניצחון המתוק על סטיגמה מיושנת • הכירו את הכוננית שמסייעת על עקבים ומעשירה בזכות כיבוד הורים appeared first on ידידים.

מקום מגורים: קרית גת

עיסוק: מורה

תפקיד בארגון: מנהל סניפי קרית גת וקרית מלאכי

זמןחברותבארגון: כחמש שנים

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
נתקעתי עם הרכב ופניתי למוקד ידידים בבקשת סיוע. מספר דקות אחרי פתיחת הקריאה כונן כבר הגיע אליי עם חיוך וסייע לי. זה כל כך קסם לי וריגש אותי. רק מי שלא מחזיק ברכב לא יבין את גודל המצוקה כשהרכב נתקע ואתה מוצא את עצמך מתחנן לנהגים כמו עני העומד בפתח שיתנו לך כבלים, ולשווא. ופתאום לראות שיש מקום שאפשר לפנות אליו בצורה מסודרת, לקבל עזרה מהירה עם חיוך מרגיע ובלי נתינת תחושה כאילו עשו לי טובה, זה פשוט הצלה לנהגים. באותו רגע החלטתי להצטרף.

מתי התחלת לנהל את הסניפים?
חמישה חודשים לאחר שהצטרפתי קיבלתי מספר פניות עם הצעה לנהל את הסניף (באותה תקופה שני הסניפים היו מאוחדים). מנהלי הארגון והמרחב ראו את הפוטנציאל שלי וביקשו שאטול על עצמי את ניהול הסניף. ההצעה באה אליי בהפתעה, הייתי כונן פעיל אבל לא שיערתי שאהיה מועמד לניהול, בפרט לאור העובדה שהייתי כונן יחסית חדש. אך ראיתי בכך מלאכת שמים ונכנסתי לנעליים הגדולות, מתוך ידיעה שאעשה הכל להגדלת הסניף ומינופו.

דבר איתנו במספרים:
כשנכנסתי לתפקיד הסניף כולו מנה כעשרים מתנדבים, והיינו מחוברים לשלושה סניפים נוספים. עם הזמן ולאחר עבודה מאומצת, שכלל גיוס מתנדבים, חשיפת הארגון בקרב תושבי האזור ועוד, הסניף גדל עד שיכולנו לפצל אותו לשני סניפים נפרדים
כיום סניף קרית גת לבדו מונה שלוש מאות מתנדבים וסניף קרית מלאכי מונה מאה וחמישים מתנדבים, ועוד היד נטויה.
לצורך ההמחשה, אם בעבר קריאה הייתה יכולה להישאר פתוחה במשך שעות מחוסר מענה, כיום ממוצע ההיענות הוא כעשרים שניות!

איך אפשר לנהל שני סניפים פעילים כשסדר היום שלך גם כך עמוס?
ברור שניהול אימפריה שוקקת שכזו בצורה יעילה ללא עזרה זה בלתי אפשרי. לשמחתי זכיתי בסג”מ מסור ומדהים, יצחק סבג, שתורם בלי סוף בעזרה בניהול הסניפים ובמתן מענה רציף ומהיר למתנדבים.
לצוות המנצח מצטרף גם תמיר בן עזרא, אחראי המתנדבים של סניף קרית גת, שמשמש כדוגמא אישית לכל המתנדבים גם ביציאה לאירועים וגם בעזרה ותמיכה למתנדבים. בהחלטה משותפת החליטו יצחק ותמיר שהמושג סאל”ה (סיום אירוע ללא הצלחה) לא קיים בלקסיקון של הסניף, וכל מתנדב שמתקשה בפתרון תקלה באירוע, זוכה לביקור שלהם. את המקום הם עוזבים רק אחרי שווידאו סא”ב (סיום אירוע בהצלחה).

לאחרונה גם סניף קרית מלאכי קיבל חיזוק בדמות רועי אסרף, מתנדב מסור שמונה לאחראי המתנדבים של הסניף ומסייע ללא לאות מסביב לשעון לרווחת המתנדבים.

ועדיין, צריך כוחות כדי לתחזק פעילות כה עניפה תוך כדי שמירה על שגרת חיים.
מה שמחזיק אותי יותר מכל זו הפעילות המטורפת של המתנדבים עצמם. אני רואה את המסירות והפעילות שלהם וזה ממלא אותי בכוחות להמשך העשיה למען הסניפים. את ההוכחה הכי גדולה לכך קיבלתי דווקא
בתקופה המאתגרת שאנו חיים בה כבר כמעט שנה. בתקופה זו נוספו תחומי סיוע נוספים מלבד אלו השגרתיים, כגון שינוע תרופות וחלוקת מזון למבודדים. אם בתחילה חששתי שההיענות לא תהיה מספקת, ההירתמות של המתנדבים הדהימה אותי. כל בקשה שיצאה נחטפה במהירות. אז נוכחתי שהעוצמה שלנו היא לא רק במספר המתנדבים שגדל אלא בפעילות המדהימה והמרגשת של המתנדבים. דוגמה טריה לכך הייתה לפני שבועיים. בערב שבת אני מקבל שיחת טלפון מאדם שתכנן לנסוע לשבת לבני משפחה ולפני שבת הוא מקבל שיחת טלפון ממשרד הבריאות שהוא נמצא חיובי לנגיף. אחרי הרעם הראשוני שנפל עליו מעצם הבשורה, הוא קלט ששבת אצל קרובי המשפחה כבר לא תהיה, וכך הוא נותר ללא מאכלי שבת.
אני לא יכולתי לעזור לו מכיוון שהייתי מחוץ לעיר, והחלטתי לשלוח הודעה בקבוצה המבצעית. השעה הייתה קרובה לשבת ולא תליתי הרבה תקוות, אך מבול התגובות שקיבלתי תוך שניות ריגשו אותי. את אותה שבת העביר החולה עם כמויות אדירות של מאכלי שבת מכל הסוגים והמינים.

זה הכוח של הסניפים. מתנדבים עם לב אדיר שרודפים אחרי כל הזדמנות לעשות חסד.

לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
הנעה. נותן לי כוח שמניע אותי לאורך כל היום.

קריאה שאותה לא תשכח:
שתיים בלילה. נכנס למיטה לתפוס כמה שעות שינה לפני עוד יום עמוס. מעיף מבט אחרון באפליקציית הכוננים לוודא שהכל כשורה ולא נשארו קריאות פתוחות, והנה אני מגלה קריאה פתוחה על נגרר שנתקע בכביש שש. בלי לחשוב אני מתלבש שוב ויוצא לסייע.
הגעתי למקום וגיליתי שהקריאה מורכבת ממה שחשבתי ואני זקוק לכלים נוספים שנותרו בבית. להשאיר את הנהג תקוע בשולי הכביש כל הלילה לא בא בחשבון, והחלטתי לחזור לבית כדי להביא את הציוד.
לבית חזרתי בשבע בבוקר, פוגש סביבי עולם רענן לאחר שנת לילה עריבה, ואני אמנם עייף ומותש אך עם סיפוק מטורף.

טיפ לכונן המתחיל:
צא לכל סוגי הקריאות. ההתחלה אולי תהיה יותר מורכבת, אבל כך תעשיר את הידע ותצבור ניסיון וביטחון.

מספר הקריאות אליהן יצאת:
מעולם לא ספרתי. כל קריאה היא עולם ומלואו.

סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
קריאה שיצאה על מפתחות רכב שננעלו בתא המטען. הקריאה נשארה פתוחה זמן רב בשל העובדה שמדובר ברכב שכל המערכת שלו חשמלית, מה שהקשה על פתיחת תא המטען.
כשראיתי שהקריאה נותרה פתוחה יצאתי לסייע. הגעתי למקום וראיתי את בעל הרכב עומד חסר אונים מול הרכב שכבר היה מפורק מרוב ניסיונות שונים לפתוח את תא המטען. התיישבתי על מושב הנהג והדבר הראשון שעשיתי היה לנסות ללחוץ על כפתור הנעילה הראשית. לחיצה של עשר שניות ותא המטען נפתח. בלי מאמצים ובלי פעולות שעלולות להזיק לרכב. לחיצה על הכפתור…
באותה קריאה קיבלתי תובנה חדשה. גם כשהכל נראה מורכב, כדאי תמיד לנסות קודם כל את הפעולות הבסיסיות.

כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
אמנם אני נושם וחי את ההתנדבות ונותן בעבורה את כל כולי, אבל אני לא נותן לזה לבוא על חשבון המשפחה, הבית והתורה. זה בעיניי החסד המושלם, כשהוא בא כחלק משגרת החיים ולא על חשבונה.
מה שכן, אני תמיד מחפש את האפשרות לשלב ביניהם. בדרכי לבית הספר אני נתקל בהזדמנויות לרוב. שעות הבוקר מועדות לבעיות התנעה, לאחר שהרכבים חונים כל הלילה ללא תנועה, ופעמים רבות אני מצליח להתניע רכבים על הדרך. וקרה גם שבדרך לבית הספר הספקתי לחלץ ילד שננעל ברכב.

הרגל נוסף שסיגלתי לעצמי הוא לעצור ליד רכבים שחונים באמצע הדרך וניכר עליהם שהם נתקעו. ככה עוד חסד על הדרך.

גם בעבודה הארגון מלווה אותי. כמורה שאמון על חינוכם של ילדים רכים, אני משתמש רבות בארגון כדי להמחיש להם את העוצמה שבחסד ואני משתדל להשריש להם את הערכים שבגרימת טוב לזולת.

האם צירפת מתנדב לארגון?
כמאה מתנדבים.

מהו התחביב שלך?
לראות את האדם שמולי מחייך אחרי שעזרתי לו.

ה’אני מאמין’ שלי:
עשייה שקטה עושה רעש גדול

The post חינוך בחיוך • המשפחה שחלתה ונותרה בלי מאום בביתה והרכב שפורק וחולץ בלחיצה קטנה • הכירו את מנהל הקריות הדרומיות שההנעה נותנת לו כוח בהוראה appeared first on ידידים.

מקום מגורים: קיבוץ מיצר

עיסוק: גיזום עצים

תפקיד בארגון: כונן ביחידת הג’יפים במחוז צפון.

זמן חברות בארגון: שנתיים וחצי

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
על הארגון שמעתי לפני מספר שנים, והמספר של המוקד היה שמור אצלי למקרה ואזדקק לכך. לילה חורפי אחד הרכב שלי התחפר בבוץ טובעני בקרבת הבית ולמרות המרחק האווירי האפסי מהבית, הדרך אליו נדמתה לי אינסופית. השטח שהיה כולו בוצי לא נתן לי סיכוי להיחלץ משם. החלטתי לנסות את מזלי, לפנות לידידים ולבקש סיוע. למרות שלא חלמתי שהסיוע יגיע כה מהר, ועוד בשעת לילה מאוחרת. אך להפתעתי בתוך מספר דקות אני מקבל טלפון כשעל הקו כונן בשם אילן מבוא והוא מודיע לי שהוא בדרכו אליי. תנאי השטח הקשו על החילוץ ולמספר רגעים היה חשש גם שהרכב שלו יינזק, אך אילן לא ויתר והמשיך במאמצים, עד להשלמת המשימה.
באותו רגע, כשראיתי בחוש את העוצמה של הארגון, את הסיוע בשעות לא שעות ובתנאים קשים, וכל זה ללא מטרת רווח, החלטתי שאני חייב להיות חלק מהמערך המדהים הזה.

לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
חילוצי שטח. ככל שיהיו מורכבים יותר ובשעות לילה מאוחרות יותר, כך החיבור גדל.

קריאה שאותה לא תשכח:
יצאתי לחילוץ רכב שהתחפר בשטח בוצי. מדובר היה במשפחה עם ילדים קטנים שחיפשו פינה שקטה ליד הכינרת כדי שיוכלו להעביר שם את הלילה. טעות בניווט גרמה להם להיכנס לשטח בוצי ולשקוע שם מבלי יכולת לצאת. החילוץ היה מורכב ביותר ורק בסיוע שני ג’יפים נוספים וכננת ולאחר שעות ארוכות, הצלחנו לחלץ את הרכב.
חילצתי רכבים רבים מבוץ ועפר, אבל דווקא הסיפור הזה השאיר בי חותם מיוחד, לאור הסיטואציה שבה המשפחה הייתה, כשהילדים הקטנים והמבוהלים מרגישים את הלחץ מסביב ומדמיינים את הגרוע מכל.

טיפ לכונן המתחיל:
צאו לכל סוגי הקריאות. מכל קריאה אפשר ללמוד ולרכוש ניסיון.

סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
שוב חילוץ. בתחילת החורף הנוכחי השנה, בשעת ערב מוקדמת, יצאה קריאה על חילוץ רכב במצפה גדות במרחק של 45 קילומטר מביתי. בחוץ מזג אוויר מהסוערים שידענו השנה, מה שלא מנע ממני לצאת לדרך הארוכה, כשיחד איתי יוצאת מאיה אפרים דיל, מפקדת יחידת הג’יפים מחוז צפון. לאחר מספר דקות של נסיעה הרכב החל לפתע לרעוד. למרות הגשמים והערפל הכבד, לא חשבתי לרגע לוותר והמשכתי בנסיעה איטית בשולי הכביש, מה שהאריך את זמן ההגעה למקום, כשמאיה נוסעת לצידי ושומרת על קשר עין רציף.
הנסיעה הייתה מהמאתגרות ביותר שהיו לי, אך רגע חילוץ הרכב התקוע היה שווה כל דקת נסיעה.
התחלתי לחשב איך אני חוזר לבית עם הרכב שלי שכזכור לא תקין במאה אחוז, ותוך כדי מחשבות אני מקבל קריאה נוספת, הפעם ביבניאל של שני ג’יפים צבאיים שהתחפרו בשטח. יצאתי מיד מבלי להתחשב במצב הרכב שלי. שעה וחצי של נסיעה איטית ארכה הדרך, חילוץ יחסית מהיר וחזרה לבית שעה וחצי נוספים. רק כשחזרתי לבית המוסק קלטתי שעברו שש שעות תמימות מהרגע שיצאתי לחילוץ הראשון.

כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
קודם כל בזכות הארגון בכלל ויחידת הג’יפים בפרט, למדתי כמה עוצמה יש ב”גאוות יחידה”.
בנוסף, כאחד שחובב במיוחד את השטח ואת הנהיגה בו, נקלעתי לא פעם למצבי מצוקה. כיום, לאחר חילוצי שטח רבים, רכשתי ניסיון איך לנהוג בשטח בצורה מבוקרת ותוך שמירה על נהלי הבטיחות.
וכמובן, ההזדמנות לאתגר את עצמי בחילוצי שטח מורכבים במיוחד, אותה קיבלתי בזכות הארגון.

האם צירפת מתנדב לארגון?
ברור.

מהו התחביב שלך?
טיולי שטח ובעלי חיים.

ה’אני מאמין’ שלי:
תאהב את מה שאתה עושה ותזכור שתמיד יש טוב.

The post ממיצר למרחב • שש שעות של חילוצים בסערה בלי להיכנע ולילה מאתגר בכנרת של חילוץ משפחה מבוהלת • הכירו את הג’יפאי מהקיבוץ הצפוני, שגוזם עצים ומאותגר מחילוצים מורכבים appeared first on ידידים.

מקום מגורים: רחובות

עיסוק: אברך כולל

תפקיד בארגון: כונן

זמן חברות בארגון: כשנה

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
ערב אחד נכנסתי לרכב אך לא הצלחתי להתניע אותו. שכן השאיל לי בוסטר והשתמשתי בו תקופה. כשראיתי עד כמה השימוש בו יעיל, רכשתי בוסטר לעצמי כדי שישמש אותי כשאזדקק לו. חבר ששמע על הקניה, המליץ לי לעשות בזה שימוש מידי פעם כדי לשמור על התקינות שלו, והוא אף הציע לי להתנדב בידידים, שם אוכל להשתמש בבוסטר בתדירות גבוהה ועל הדרך גם לסייע לאנשים. לאחר שגם אשתי, שראתה שהבוסטר שוכב ברכב כאבן שאין לה הופכין, זרקה לי את רעיון לעשות בו שימוש במסגרת ידידים, קיבלתי את ההמלצות והצטרפתי.
בקריאה הראשונה אליה יצאתי, שהייתה במקום מרוחק מביתי, התאכזבתי לאחר שמתנדב אחר סייע מבלי להודיע על כך. אך במקום להתייאש, קיבלתי על עצמי להשתדל לצאת לכל הפחות לקריאה אחת ביום. כיום ממוצע הקריאות היומיות שלי עומד לעתים על עשר…

לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
לכל סוגי הקריאות. אני תמיד שם למול עיניי את המצב של חוסר האונים בו נמצא מבקש הסיוע.

קריאה שאותה לא תשכח:
בכל קריאה אליה אני יוצא אני משתדל לתת את כולי, ומשקיע בהן זמן בלתי מוגבל עד לסא”ב המיוחל, כך שאת רוב הקריאות אני זוכר היטב. אני רוצה לציין דווקא אירוע אחד שאמנם לא ארך זמן רב, אך הסיוע שלו היה כפול. בוקר אחד יצאה קריאה על רכב נעול. לקחתי את הקריאה, אך כשהבטתי בפרטים ראיתי שמדובר באשה שנעולה בבית. יצרתי קשר עם הגברת והתברר שערב קודם כן היא יצאה מהרכב והשאירה את הצרור עם מפתחות הבית והרכב, ומיד כשסגרה את דלת הרכב היא ננעלה. האשה תכננה לבקש מבעלה את המפתח הרזרבי שנמצא אצלו אך הדבר פרח מזכרונה. למחרת בבוקר בעלה יצא לעבודה בשעה מוקדמת ונעל אחריו את הדלת. כשהאשה התעוררה, היא גילתה שנותרה נעולה בבית מבלי יכולת לצאת, מאחר והמפתח כאמור נשאר ברכב הנעול.
עם הכוונה טלפונית הגעתי לרכב שלה. בעזרת ציוד הפתיחה פתחתי אותו, הוצאתי מתוכו את מפתח הבית ופתחתי את דלת הבית. כך שבפעולה אחת גם שחררתי אותה מהבית הנעול וגם פתחתי לה את הרכב הנעול.

טיפ לכונן המתחיל:
שני טיפים שמלווים אותי דרך קבע באירועים:

א. צאו לכל סוגי הקריאות. רק כך תוכלו לרכוש ניסיון וביטחון.

ב. במהלך הסיוע גלו סבלנות ואורך רוח. אני מאמין בעבודה מוגמרת. עשו כל שבאפשרותכם כדי לסיים את האירוע בהצלחה, גם אם הוא לוקח זמן רב יותר משחשבתם.

האם היו פעמים בהן הסיוע ארך זמן רב ממה שחשבת?
וודאי. ואני חייב לומר שככל שהקריאה הפכה למורכבת יותר וארוכה יותר, כך הסיפוק לאחר הסיום בהצלחה גדל יותר. והיו קריאות רבות שארכו שעות ארוכות, בעיקר בכבלים, שם הבעיה לא תמיד נראית לעין ויש צורך בסבלנות רבה וביצירתיות. שתי קריאות זכורות לי במיוחד, כשיחד עם המתנדב הוותיק והמנוסה עזרא כדורי עמלתי במשך שעתיים תמימות כדי להניע רכב, בסבלנות ובעקשנות. תחושת הסיפוק שהרגשנו כשקולו של המנוע נשמע הייתה עצומה.
קריאה נוספת אליה יצאתי בשעת ערב, התבררה כמורכבת משחשבתי. בעלת הרכב כבר התייאשה ותכננה להשאיר את הרכב במקום ולמצוא דרך לחזור לביתה, שהיה במרחק כמעט שעה נסיעה. מצאתי את עצמי מתחנן אליה שתתן הזדמנות נוספת. ובאמת לאחר שלושת רבעי שעה של ניסיונות להנעת הרכב המנוע הגיב ולשמחתה (והאמת גם לשמחתי) לא היה גבול.
אבל אני חייב לציין שהסיפוק הוא לא רק כשהאירוע מסתיים בהצלחה. יצאתי לאירוע של כבלים ולאחר שעה ארוכה של ניסיונות שונים שלא צלחו, נאלצתי לשוב על עקבותיי כשתחושת החמצה מלווה אותי. באותו יום קיבלתי טלפון ששינה באחת את תחושתי. על הקו היה בעל הרכב שהודה לי בהתרגשות על הסבלנות הרבה שגיליתי ועל הרצון וההתעקשות לאורך כל הזמן. שמעתי את דבריו והפנמתי שגם אם הקריאה לא הסתיימה בהצלחה, עצם הרוגע והסבלנות בהם פעלתי עשו את שלהם והרגיעו את בעל הרכב.

מספר הקריאות אליהן יצאת:
1060, מתוכם 116 רק החודש. נס שיש את האפליקציה שאפשר לעקוב אחרי מספר כה רב של קריאות…

סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
קיבלתי קריאה חריגה על גלגל של כסא גלגלים שהתנתק ממקומו. יצרתי קשר עם פותחת הקריאה והתברר שמדובר בנכדה שיצאה עם סבתה שהייתה מרותקת לכסא גלגלים לשאוף אוויר, כשלפתע אחד הגלגלים התנתק ממקומו. ניסיתי לסייע לה אך לא היה לי את הניסיון והידע לסייע במקרים כאלו. לא וויתרתי וניסיתי לפתור את הבעיה בדרך שונה. בנוסף להתנדבותי בידידים, אני מורשה חתימה בארגון החסד הרחובותי “נתיב החסד” שאחת מפעולותיו הברוכות היא השאלת ציוד רפואי. תוך דקות ארגנתי כסא גלגלים חילופי עד לתיקון הכיסא השבור. מהאירוע הזה למדתי לא להתייאש ותמיד לנסות לחשוב “מחוץ לקופסה”.

כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
הארגון תופס חלק ניכר משגרת היום שלי ומשפיע על הרגלי החיים. אני מוצא את עצמי ישן בשעות מאוחרות יותר מאלו שהורגלתי אליהם במשך השנים, ואפילו מוותר על שנת צהריים שפעם הייתי מקפיד עליה. המחשבה על אנשים שנמצאים בחוץ וזקוקים לעזרה לא נותנת לי מנוח ואני מרגיש צורך לקום ולסייע להם למרות חוסר הנוחות.
הדבר בא לידי ביטוי גם בתחילת היום. מיד לאחר תפילת שחרית אני נכנס לאפליקציה ובודק האם יש אירועים פתוחים. במידה ויש אירוע, אני יוצא אליו עוד לפני ששבתי לביתי לארוחת בוקר.
גם כאשר אירעה לי תאונה (בדרך לעוד קריאה) שהשביתה את הרכב למספר ימים, לא לקחתי פסק זמן והמשכתי לצאת רגלית לקריאות באזור מגוריי.
אבל כשאני מביט בסוף היום באפליקציה על מספר הקריאות היומיות אליהן הספקתי לצאת, אני מרגיש שזה השכר הגדול ביותר על ההשקעה וההקרבה.

האם צירפת מתנדב לארגון?
לכל מכר שלי אני שולח את טופס ההצטרפות. מאמין שישנם כאלה שאכן הצטרפו בעקבות כך.

ה’אני מאמין’ שלי:
נצל את היכולות שאלוקים נתן לך כדי לסייע לאחר.

The post עשירי ליום טוב • הצ’אנס מנהגת שנתקעה בחשיכה והגלגל שהתנתק לנכדת הנכה • הכירו את הכונן מרחובות, שיוצא ביום לעשר קריאות ואוהב אותן הכי ארוכות appeared first on ידידים.

מקום מגורים: אשקלון

עיסוק: מנהלת ברשת צמיגים צ’ק אפ סניף אשקלון

תפקיד בארגון: מנהלת הדרכה מחוז דרום

זמן חברות בארגון: קצת יותר משנה

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
הסיבה להצטרפות התחילה בנס שחוויתי. בהיריון הראשון שלי חל סיבוך והובהלתי לבית החולים. שם הרופאים הציבו בפניי שתי ברירות, או החיים שלי או של הילדה. בלי לחשוב פעמיים בחרתי בילדה. הוכנסתי לניתוח חירום שבו יילדו את התינוקת, וכפי חששם של הרופאים חלה הידרדרות במצבי ונכנסתי לתרדמת. כעבור מספר שעות בדרך נס וכנגד כל התחזיות התעוררתי וחזרתי לחיים. לאחר שהתאוששתי קיבלתי על עצמי להקדיש את חיי לחסד.
לאחר מספר פרויקטים שבהם נתתי מעצמי רבות למטרת חסד, בין השאר בליווי גיורים במסגרת הצבא, פנה אליי הרב ליאור ועקנין, מנהל סניף אשקלון, וביקש שאנדב את המבנה של הסניף אותו אני מנהלת לצורך קיום ערב הדרכה למתנדבים חדשים. הסכמתי בשמחה ובמהלך ההדרכה מצאתי את עצמי משתפת את הנוכחים מהניסיון שלי. באותו ערב הבנתי שאת אותה קבלה שקיבלתי על עצמי בלידה אני רוצה לקיים בידידים.

אז את בעצם נס מהלך.
האמת שזה אחד משמונה ניסים שבלעדיהם לא הייתי נמצאת פה היום. הפעם הראשונה בה קיבלתי את חיי במתנה אירעה כבר בגיל שנה וחצי. חוויתי מוות קליני ובדרך נס התעוררתי.

בגיל חמש שתיתי נוזל אקונומיקה ובדרך נס הקאתי את נשמתי מיד לאחר ששתיתי אותו, מה שהציל אותי מהרעלה בטוחה.

בגיל 18, כבת שירות לאומי, המתנתי יום אחד לאוטובוס, ולהפתעתי כשהוא הגיע לתחנה הוא חלף על פניי מבלי לעצור. בתחילה כעסתי על הנהג מאחר והייתי חייבת להגיע למקום השירות, אך הפיצוץ האדיר שהרעיד את העיר מספר דקות לאחר מכן הבהיר לי שחיי ניתנו לי במתנה. מחבל שהיה באוטובוס פוצץ את עצמו.

חצי שנה לאחר מכן אוטובוס פגע בי כשחציתי את הכביש. רגע לפני שהגלגלים עלו עליי הצלחתי לקום מהכביש ולברוח הצידה.

הנס הבא אירע כשהייתי בת 21. באמצע נהיגה ברכבי אני קולטת שאחד מנוסעי הרכב שלפניי, שלאחר מכן התבררו כמחבלים, מוציא את ידו מהחלון ושופך שמן על הכביש. לפני שהספקתי להגיב החלקתי על השמן ואיבדתי שליטה. הרכב הסתחרר 8 פעמים ואני כבר ראיתי את הסוף וזעקתי “שמע ישראל”. במילה “אחד” הרכב איכשהו נעצר סנטימטר מהתהום הפעורה, וכאילו לא די בכך, משאית ששעטה על הכביש הצליחה להיעצר בחריקת בלמים סמוך אליי מבלי לפגוע בי.

כמובן הלידה הניסית עליה כבר הרחבתי.

וגם כשאני חושבת על הניסים הגלויים, אי אפשר שלא להודות על הנס התמידי בכל יום כשאני מצליחה לפקוח את העינים.

ויש גם את 2 כוסות הנס קפה היומיות שבלעדיהם לא הייתי מצליחה לשרוד את היום העמוס שלי…

לאלו סוגי קריאות את מתחברת במיוחד?
קריאות החירום, ילד נעול ברכב וכדו’, הן הקריאות שמרגשות ומאתגרות יותר מכל.
וכמובן כל קריאה מורכבת שקשורה לתחום העבודה שלי, כגון שינוע צמיגים בשעות לילה. זו התוצאה כשיש חיבור גם למקום העבודה וגם לארגון שבו אני מתנדבת…
אבל מכל קריאה אליה אני יוצאת אני משתדלת להפיק את המירב ולתת את כולי. גם בקריאות בהן אני שותפה כמדריכה טכנית ואשת מקצוע.

קריאה שאותה לא תשכחי:
כמו שכבר ציינתי, לקריאות החירום אני מתחברת במיוחד. אבל כשקריאה כזו פוגשת אותך כמעט באקראי זה עוד יותר מרגש. ישבתי אצל חברה, ובעודנו מדברות אני מקבלת קריאה על שני ילדים שננעלו בחדר. אני מביטה בכתובת וקולטת שמדובר בקומה מעליי.
לא היה לי כלל ידע מוקדם בפתיחת דלתות טרוקות, אבל עליתי לדירה בידיעה שאלוקים לא שלח אותי במקרה למקום.
ניגשתי לדלת הנעולה ומהעבר השני שמעתי את התינוק בן השנה ממרר בבכי. בעודי מנסה להרגיע את האמא הלחוצה, עלה בי רעיון בזק. ביקשתי מהאמא סרגל מתכת, אותו השחלתי והצלחתי להגיע ללשונית השבורה, ובתוספת בעיטה בדלת היא נפתחה לרווחה.
הילדים היו אדומים מהחום, האמא דומעת מאושר ואני עם סיפוק עצום בלב.

טיפ לכונן המתחיל:
כמנהלת הדרכה אני מעודדת כוננים להצטרף לקריאות עם כוננים ותיקים, לחוש את השטח וללמוד באופן מעשי.
כמו כן, יש צוות שלם ומנוסה שעומד מאחורי כל כונן ונכון לסייע בכל דבר, כך שאין מה להתבייש לשאול ולהתייעץ.

מספר הקריאות אליהן יצאת:
באפליקציה הקריאות שרשומות על שמי לא רבות, אבל אני שותפה להצלחתן של קריאות רבות כחברה בצוות הטכני וכמנהלת הדרכה.

סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
את הידע שיש לי ברכבים אני שמחה לחלוק עם מבקשי הסיוע, ובדרך כלל אני מסייעת בתחום הזה. אבל בתקופת הגל הראשון של הקורונה, כשתנועת הרכבים הייתה דלילה, וכתוצאה מכך גם מספר הקריאות פחת, יכולתי לאפשר לעצמי לצאת גם לקריאה שלא מתחום הרכבים. קיבלנו קריאה על אדם מבוגר שיום הולדתו חל באותו יום ועקב הסגר אין באפשרות ילדיו לחגוג לו ולהפיג לו במקצת את הבידוד שנכפה עליו.
בין רגע הקמנו מספר מתנדבים מסניף אשקלון, בניהולו של הרב ליאור, הפקה ענקית מתחת לביתו של חתן יום ההולדת שכללה מוזיקה, בלונים ופרחים, וכאשר הוא שמע את המוזיקה מתחת לבית ופתח את החלון, כולנו דמענו מהתרגשות.
עד היום כשאני נזכרת באותו יום, שהיה גם יום העצמאות, אני מתרגשת מהחסד והסיפוק האדיר שחוויתי.

כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
בעלי היקר חי גם הוא את עשיית החסד כמתנדב ב’איחוד הצלה’, כך שהוא שותף מלא לדרך החסד אותה בחרתי לחיים. וכמי שחי את השטח גם כשוטר במשטרת תנועה ארצית, ומכיר מקרוב את התופעה של נהגים שנתקעים בכבישים, הוא למעשה מהווה חלק בלתי נפרד מהעשיה השוטפת ביום יום.
כמו כן בנותי היקרות שמתגאות בכך ש’אמא משמשת כדוקטור לרכבים’ וממליצות לכולם להיות חלק מהארגון.

אירוע שבו החסד שלך פגש את זה של בעלך?
אחד האירועים המרגשים, ואולי המרגש ביותר, בו זכינו יחד להציל חיים. סיימתי קריאה של סיוע בקומפרסור כשבעלי נמצא לצידי ומסייע, והוא מקבל קריאת חירום על אדם שטבע בחוף דלילה שנמצא במרחק דקה מאיתנו. פתחנו בריצה לכיוון החוף, שם מצאנו את הטובע ברגע שמשו אותו מהמים כשהוא במצב של ערפול הכרה. התחלנו לבצע בו פעולות מצילות חיים ובדרך נס הוא הקיא וחזר להכרה.

האם צירפת מתנדבים לארגון?
צירפתי מתנדבים רבים, החל מלקוחות בסניף ועד לשומרים בסופר.
בכל מקום אליו אני הולכת עם המיתוג של ידידים, זה עושה רעש חיובי וסוחף לחסד עוד אנשים.
הגיוס הכי משמעותי שלי הוא של שרון שחורי, שעשה בארגון דרך מדהימה רצופה בחסד עד לסג”מ סניף אשקלון.

מהו התחביב שלך?
מטפלת בהילינג קבלי יהודי ושרה מקצועי.

ה’אני מאמין’ שלי:
כל יום של עשיה ושל ניסיונות הוא יום בו זכיתי לגלגל את החסד הלאה. תודה לאלוקים על כל יום שכזה!

The post מלומדת בניסים • בשמונה ניסים וסיבובים ניצלו חייה ובאחת העדיפה את חיי בתה • הכירו את מנהלת ההדרכה, שסוחפת לחסד אחריה וידיעותיה גאווה לבנותיה appeared first on ידידים.

מקום מגורים: בית שמש

עיסוק: מורה

תפקיד בארגון: כונן

זמן חברות בארגון: כשלוש וחצי שנים, אבל מי זוכר אחרי כ”כ אירועים בשטח.

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
נחשפתי לארגון בעקבות חבר שסייע לי כשנזקקתי לכבלים. תוך כדי הנעה שמעתי ממנו לראשונה על הארגון שבו הוא מתנדב – ידידים. התחברתי לרעיון והתחלתי לברר על הארגון. התברר שהארגון כבר אז מנה אלפי מתנדבים, והסיפורים המפעימים שזרמו אליי על פעולות החסד של המתנדבים שבו אותי. החלטתי לאלתר שאני חייב להיות חלק ממערך החסד העצום שנגלה לעיניי.

לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
אין לי עדיפות לסוג קריאה מסויים. כל קריאה שתסייע למישהו, מבחינתי זה הדבר הטוב ביותר שיש.

סיפור מעניין שזכור לך:
וואו לא חסר, אבל דווקא סיפור שקרה לי בתקופה האחרונה ‘תפס’ אותי במיוחד. לילה אחד, ליתר דיוק בשעה 2 לפנות בוקר, אני מקבל קריאה לסיוע בפנצ’ר בכביש 38. למרות השעה המאוחרת יצאתי למקום, שם המתין לי בעל הרכב כשלצידו מונחים כלים להחלפת גלגל. ניכר היה שאין לו מושג איך משתמשים בהם. מבלי לבזבז זמן החלפתי במהירות את הגלגל הקרוע ואפשרתי לבעל הרכב לסיים את הלילה הארוך במיטה נוחה.
בחזור לבית, כשנכנסתי בשערי בית שמש, אני מקבל קריאה נוספת לסיוע בפנצ’ר בתוך העיר. בירור מהיר מול בעל הרכב הבהיר לי שלמרות הרצון לא אוכל לסייע לו, מאחר והוא היה זקוק לג’ק לצורך הגבהת הרכב, ולצערי הג’ק שברשותי יצא מכלל שימוש במהלך הקריאות הרבות. אך רגע לפני שוויתרתי על הקריאה, נזכרתי באותו אדם שהרגע סיימתי לסייע לו. התקשרתי אליו וביררתי האם הוא עובר באזור בית שמש. לשמחתי הוא ענה בחיוב. שיתפתי אותו בצורך שיש לי בג’ק וביקשתי את עזרתו בכך. כהכרת הטוב הוא הסכים מיד להטות כתף.
למחרת בבוקר אני מקבל הודעה מבעל הרכב והג’ק שבה הוא מודה לי על חוויית הנתינה אותה הוא חווה אמש בזכותי. בתגובה המלצתי לו להתנדב באופו רשמי בארגון. הוא ביקש לברר מה ההצטרפות דורשת וכששמע שרק רצון לסייע, החליט מיד להצטרף.
לדעתי הוא המתנדב הראשון שהתנדב בארגון עוד לפני שהצטרף אליו…

טיפ לכונן המתחיל:
צאו כמה שיותר לאירועים. כך תוכלו ‘לחוש’ את הקריאות בשטח ולצבור ניסיון. ואם נתקלתם בבעיה שאתם לא מצליחים לפתור אותה, אל תתביישו מלבקש את עזרתם של מתנדבים מנוסים.
טיפ נוסף וחשוב ביותר, לצאת לקריאה פירושה ‘להגדיל’ ראש ולהיות יצירתיים בעת הצורך. אך חשוב לזכור, לפני הכל חובה עלינו לשמור על הזהירות והשמירה על שלומנו ושלומם של מקבלי הסיוע. לעולם לא להיכנס למצב של סכנת נפשות.

מספר הקריאות אליהן יצאת:
להערכתי בסביבות ארבע מאות.

כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
כשהצטרפתי לארגון, החלטתי יחד עם אשתי שאני יוצא לקריאות רק אם הן לא באות על חשבון צרכי הבית וזמן האיכות עם המשפחה.
כמובן שקריאות החירום הוחרגו מההחלטה, ואליהן אני יוצא בכל מצב.
כיום, במבט של כמעט ארבע שנים לאחור, אני יודע שזו הייתה אחת ההחלטות הנכונות ביותר שקיבלתי. רק בזכות העובדה שההתנדבות לא באה על חשבון הבית, אני יכול להמשיך ולתרום מעצמי במסגרת הארגון.
ויתרה מכך, הילדים רואים איך אבא מצליח להתנדב מבלי שזה יפגע במשפחה, וזה משפיע עליהם לטובה. הם מתגאים באבא ה’ידיד’ שלהם ומתחננים לצאת איתי לקריאות.

האם צירפת מתנדב לארגון?
מלבד אותו אירוע שסיפרתי עליו, לא ידוע לי. אבל אני מעריך שמתוך אותם המאות שקיבלו את הסיוע, היו כאלה שהצטרפו בעקבות כך. אצלי זה עבד, אין סיבה שלאחרים זה לא יעבוד…

מהו התחביב שלך?
בישולים וספרים.

ה’אני מאמין’ שלי:
תעזור לילדים של אלוקים – הוא יחזיר לך בעזרה לילדים ולמשפחה. זו לא אמונה, זו מציאות שאני חווה כל יום.

The post אור לילדים • הסיוע שניתן לפני ההתנדבות וההחלטה שגורמת בבית ליציבות • הכירו את המחנך הידיד לילדיו, שהנעזרים בכביש מצטרפים בעקבותיו appeared first on ידידים.

מקום מגורים: בני ברק

עיסוק: אברך כולל

תפקיד בארגון: מנהל אגף נגישות

זמן חברות בארגון: 6 שנים

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
כבן לאב שברכבו יש ציוד שלא מבייש מוסך ממוצע, הכרתי תמיד את תחום הרכב וכבר כנער בן 17, נהג צעיר שהרגע עלה על הכביש, הייתי עוצר ליד רכבים שנראה היה שהם זקוקים לסיוע ומציע את עזרתי. כשנחשפתי לארגון רציתי להצטרף, אך התקשורת בין הכוננים שהייתה באמצעות ה”מירס” הרתיעה אותי. ברגע ששמעתי שהארגון עזב את המירס לטובת קבוצות וואטסאפ, הצטרפתי.

לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
כל קריאה מרגשת מחדש. לכל קריאה שאני יכול לצאת אליה אני יוצא בידיעה שמאחוריה עומד אדם חסר אונים שרק מבקש להמשיך בשגרת יומו.

קריאה שאותה לא תשכח:
קיבלתי שיחה למוקד מגברת מודאגת שסיפרה שבנה נתקע עם פנצ’ר בצמיג בכביש 1. לאחר הוצאת הקריאה, פנתה אליי הגברת בבקשה לא שגרתית שאתן לה את מספר הטלפון האישי שלי ושאעדכן אותה ברגע שיסיימו לסייע לו. למרות שבקשות מסוג זה נדחות בדרך כלל על הסף, ובפרט שהנהג הוא אדם צעיר ויכול להסתדר לבדו, מבלי להטריח מתנדבים, בשיחה הזו זיהיתי את הלחץ בקולה של האמא. היא מיאנה לשתף אותי מדוע היא כה לחוצה ואני מצידי לא לחצתי אותה.
לקריאה יצאו מספר מתנדבים, וכשראו את בעל הרכב, בחור צעיר וחסון, הרימו גבה ואפילו התמרמרו בתוך ליבם על החוצפה של הנהג שהטריח אותם להחליף לו גלגל בעוד הוא יושב מהצד ומביט בהם.
לאחר שסיימו את החלפת הגלגל, נפרדו מהנהג והושיטו לו את ידם. אבל אז, כשהוא הגיש להם את ידו בחזרה, הם נאלמו דום. מדובר היה ביד תותבת. פתאום כל הקצוות התחברו להם. כל השאלות התחוורו מאליהן.
כששמעתי על כך הצטמררתי כולי. לאחר שיחת הרגעה עם האמא, יצרתי מיד קשר עם הנהלת המוקד ופעלתי להביא לשינוי בנהלי הסיוע בפנצ’ר. לא עוד הוצאת קריאות רק לקהלים שלרוב מתקשים בהחלפת גלגל, אלא הוצאת קריאות לכל מי שמבקש את הסיוע שלנו. נוכחתי שישנם כאלה שלא מפרטים על המוגבלות שלהם מחוסר נעימות וכך עלולים להישאר במקום זמן רב מבלי לקבל סיוע.

טיפ לכונן המתחיל:
מה שמסייע לפותח הקריאה לא פחות מאשר הסיוע עצמו, זו תחושה נעימה שהמתנדב משרה תוך כדי סיוע. לעתים מבקש הסיוע נבוך מהסיטואציה וכל מה שצריך זו מילה טובה ומשחררת שתשפר לו את ההרגשה.

מספר הקריאות אליהן יצאת:
אחרי 100 הפסקתי לספור.

כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
כשאני יוצא להרצאות ולפגישות במסגרת תפקידי בארגון, אני פוגש מתנדבים מסורים שלמרות הקשיים ממשיכים בעשיה למען הזולת. באותם רגעים מרגשים, תחושת השליחות שמלווה אותי כל היום מתעצמת והופכת אותי לאדם מאושר יותר.
גם בבית יודעים שאבא עסוק בלעשות חסד. הילדים מתחנכים מהרגע שנולדו שהזכות נמצאת בנתינה בלתי תלויה וללא הפסקה.

האם צירפת מתנדב לארגון?
במסגרת תפקידי צירפתי למשפחת ידידים עשרות מתנדבים עם מוגבלויות.

מהו אגף נגישות?
אגף נגישות, כשמו כן הוא, מנגיש את הארגון עבור בעלי מוגבלויות, הן כמבקשי סיוע בהנגשת דרכים ליצירת קשר עם המוקד, והן כמתנדבים בדרכים מגוונות בהן אותם אנשים עם לב זהב יכולים להיות חלק ממערך הסיוע של משפחת ידידים.

מתי עלה הרעיון לשלב בעלי מוגבלויות בארגון?
בתקופה בה הייתי מוקדן, ראיתי באחת הקבוצות המבצעיות הודעה שכתב מתנדב שסיים אירוע בהצלחה, שהסיוע היה מורכב וקשה מאחר והוא עם מתמודד עם מוגבלות. ביקשתי לעודד אותו ושלחתי לו בפרטי הודעת ההערכה. בתגובה הוא ענה לי שהעזרה נותנת לו טעם לחיים. ואז עלה לי הרעיון. ישנם בינינו בעלי מוגבלויות רבים שמתמודדים עם קשיים רבים ולעתים גם עם מעמד נחות. למה לא לרתום אותם למערך הסיוע של הארגון? יצרתי קשר עם מנכ”ל הארגון ישראל אלמסי והסמנכ”ל לייזי שטרן והעליתי בפניהם את הרעיון שהארגון יקדם ויגייס מתנדבים בעלי מוגבלויות. עוד באותו יום הם חזרו אליי עם הצעה, או אם נדייק החלטה, למנות אותי כמנהל אגף ייעודי שייתן מענה לבעלי מוגבלויות ויפעל כדי לצרף אותם. קיבלתי את ההצעה בהפתעה אך הם לא הותירו לי הרבה ברירות וברגע מצאתי את עצמי מנהל את אגף נגישות. יצאנו לדרך ויצרנו שיתופי פעולה עם ארגונים ורכזי נגישות ברחבי הארץ בכדי לאתר מתנדבים פוטנציאליים.

איך בעלי מוגבלויות יכולים לסייע בארגון שתחומי הסיוע שלו דורשים פעולות פיזיות?
גם בידידים ישנם אגפים רבים שאינם פיזיים, כגון מוקד טלפוני, אגף דוברות, אגף טכנולוגיה – ניהול האפליקציה והזנקת מתנדבים, אגף מדיה ועוד.
וכמובן שיש גם את המתנדבים שלא מוותרים ויוצאים לקריאות בשטח למרות המוגבלות. ההתנדבות באגפים אלו דורשת השקעה שוטפת אך גם מלווה בסיפוק אדיר.

מה מניע בעל מוגבלות, שגם כך מתקשה בהתניידות, להתנדב?
ראשית, ישנם רבים שמחלימים מניתוחים, פציעות מחלות וכדו’, ששגרת החיים התזזיתית שלהם נעצרה ברגע והם מעוניינים לנצל את הזמן הפנוי שנכפה עליהם בכדי לסייע למען הזולת.
אבל האמת שמההודעות שאני מקבל מהמתנדבים אני נוכח עד כמה ההתנדבות תורמת להם עצמם ואיך הנתינה לזולת עוזרת להם לשכוח מהסבל.
הודעה אחת, שכתב אחד המתנדבים הפעילים ביותר בארגון, שיוצא מידי יום לאירועים מורכבים למרות מצבו הרפואי, ריגשה אותי במיוחד וגרמה לי להבין עד כמה האגף הזה נחוץ. כך הוא כתב: “לולי הארגון, היה לי קשה להתמודד עם המצב הרפואי שלי ועם הנכות והקשיים שבאו בעקבותיו. ההתנדבות נותנת לי תחושת סיפוק ושייכות. בזכות הארגון קיבלתי מחדש את הרצון לחיות את החיים ולראות את העולם בצורה טובה יותר. הנתינה והעזרה לאחרים, כמו גם הידיעה שאני עושה טוב לזולת מסביב לשעון, מסייעים לי לשכוח מהכאב, מהסבל ומהמוגבלות”. לקרוא ולדמוע.
סיפור מצמרר נוסף זכור לי כשקיבלנו פניה מאחד המתנדבים על אדם שחלה בסרטן ונמצא בטיפולים קשים וארוכים בארה”ב. אותו חולה ביקש להצטרף למערך הדוברות ולהפיג במעט את הסבל והבדידות שהיו מנת חלקו יום יום. הפנינו אליו את אגף הדוברות וכה שמחנו על כך שעלה בידינו לשמח חולה ולקבל כח עזר משמעותי. אך לדאבוננו כשבוע לאחר מכן המחלה גברה עליו והוא נפטר.

האם יש לאגף שיתופי פעולה עם גופים נוספים בתחום?
בוודאי. אנו נמצאים בקשר מתמיד עם רכזי נגישות ומתנדבים ברחבי הארץ, רכזי אוכלוסיות מיוחדות, ארגונים שונים ועמותות.

מה החזון שלך כמנהל אגף נגישות?
שכל מתנדב עם מוגבלות ידע שהוא יכול לתרום לא פחות ממתנדב אחר.

התחביב שלי:
עולם הרכב, חדשנות וטכנולוגיה.

ה’אני מאמין’ שלי:
את הקושי הגדול ביותר אפשר לנצח על ידי רצון.

The post מוגבלות בלי מגבלה • הקריאה המצמררת שהובילה לשינוי הנהלים והחולה שהספיק להתנדב רק כמה ימים • הכירו את מנהל אגף נגישות, שמסיר מגבלות להסתייע וגם לסייע appeared first on ידידים.