▪שם: הרב שמריה אבא שאול
▪ גיל: 28
▪ מקום מגורים: פתח תקווה
▪ עיסוק: רב, מרצה ומגשר
▪ תפקיד בארגון: סג”מ סניף פתח תקווה ומנהל אתר ידידים, ובעבר מנהל מוקד מרכז
▪ זמן חברות בארגון: 5 שנים
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
לפני 5 שנים יצאתי לטיול בצפון יחד עם חברים. באותו יום אשתי לקחה את הילדות לפינת החי, וכמו החוק הידוע על שמו של מרפי, בדיוק אז אירע לה תקר בגלגל. היא התקשרה אליי חסרת אונים וביקשה שאנסה בשלט רחוק לסייע לה. וכך, כשאני בין צוק לתהום באמצע מסלול ובאזור עם קליטה מינימלית, ניסיתי למצוא חברים במרכז שיוכלו לעזור לה. חבר שיסייע אולי לא מצאתי אבל גיליתי עולם מופלא של חסד ונתינה, כשאחד החברים המליץ לי לבקש סיוע מארגון ידידים.
כהכרת הטוב החלטתי להתנדב בארגון. אמנם עברו מאז 5 שנים בהם החזרתי לארגון עם עודף, אבל כנראה שאין גבול להכרת הטוב.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
האמת שלכל הקריאות. אבל אין כמו פנצ’ר מסובך בשעת לילה מאוחרת כשאתה גמור מעייפות אחרי יום עבודה. הסיפוק בסוף מחליף בכיף כמה שעות שינה.
כמובן יש את הקריאות של ‘נגעתי נסעתי’ – כבלים ופתיחת רכב נעול. בדקה עזרת לבן אדם וחסכת לו שעות המתנה.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
מבין כל הקריאות שחרוטות אצלי בזכרון (ויש לא מעט כאלו), קריאה אחת, שגם עלתה בזמנו לתקשורת, קוטפת בקלות את המקום הראשון.
שעת ערב, אני בדרכי חזרה מהעבודה לכיוון הבית, מקבל קריאה לפתיחת רכב בבית העלמין ירקונים.
סוף יום, העייפות מאיימת להכריע, הילדים בבית מחכים לאבא, מתלבט אם לקחת את הקריאה. בסוף הלב מכריע שכן. כבר משיחת הטלפון שקיימתי עם פותח הקריאה, הבנתי שזו קריאה מורכבת, אבל דווקא העובדה הזו חיזקה אצלי את ההחלטה לצאת. סא”ב מורכב שבסוף התברר גם כמרגש הוא סא”ב עם הרבה יותר סיפוק.
מדובר היה ברכב נכה שננעל, כשבעל הרכב נותר מחוצה לו וללא יכולת לנסוע במונית עקב מוגבלותו. הקושי היה בפתיחת הרכב, מדגם טרנספורטר, שבדומה לכל הרכבים מתוצרת גרמניה קשה עד בלתי אפשרי לפתיחה.
17 דקות, זה פרק הזמן שלקח לי לפתוח את הרכב ולהוכיח שהכלל “בלתי אפשרי” לא תקף כשמולו עומד רצון עז ומסירות לסייע לאדם במצוקה.
את החיבוק שקיבלתי מבעל הרכב אחרי הפתיחה לא אשכח לעולם.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
נתחיל בכך שנולדתי עם שתי ידיים שמאליות. בהתחלה לא ידעתי אפילו איפה המדיד של השמן ברכב. אבל עם הזמן והניסיון, למדתי לאבחן גם בעיות כמו אלטרנטור, משאבת דלק וסטרטר. הזמן עושה את שלו. אל תתייאש.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
את היציאות הרגילות אין סיכוי שאזכור. אלפים להערכתי.
את קריאות חירום לעומת זאת אני דווקא כן סופר. כל אחת מהן זה עולם ומלואו. שם המספרים מדהימים: 27 ילדים שחילצתי מרכבים נעולים, ו- 32 פעמים בהם חילצתי לכודים ממעלית.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
לפני כשלוש שנים התקבלה קריאה על ילד שננעל ברכב בתחנת דלק בפתח תקווה.
הייתי ממש בקרבת מקום והגעתי תוך דקה. בעודי רץ לכיוון הרכב עם ערכת הפתיחה, אני מגלה להפתעתי שהילד שננעל הוא לא אחר מאשר האחיין שלי. אבא שלו – גיסי – יצא מהרכב המונע והממוזג כדי לנפח אוויר בצמיג וכשסיים גילה שהרכב ננעל והבן שלו בתוכו.
פחות מדקה לאחר מכן התווסף לרזומה של החילוצים חילוץ אחיין. ערך מוסף ללא ספק.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
בלי העזרה של אשתי היקרה לא יכולתי לסייע בכלל. היא עוזרת, תומכת ונותנת מרחב בכל הנוגע בעזרה לזולת.
הילדות שלי כבר ממזמן חלק בלתי נפרד מההתנדבות ומנצלות כל הזדמנות להצטרף אליי לארועים ולסייע. האופניים שלהן כבר מקושטים במדבקות של הארגון ועומדים הכן לסייע.
גם בני משפחה במעגל המורחב יותר נדבקו בעקבותיי בחיידק הידידי, וכיום מתנדבים בארגון גיסי מיכי שעיו, מנהל צוות צפון ירושלים, גיסי שלמה מזוז ואחי הקטן בנצי שאמנם עדיין בלי רישיון, אבל זה לא מונע ממנו לרוץ ברגל/אוטובוס כדי לסייע.
▪ האם צירפת מתנדבים לארגון?
בוודאי. מאז שמוניתי לסג”מ סניף פתח תקווה, הכפלתי את מצבת המתנדבים בסניף.
בנוסף, כפי שציינתי, צירפתי לארגון את גיסי מיכי שעיו שצירף גם הוא מתנדבים רבים באזור ירושלים. כך שכל מתנדב שהוא צירף זה מתנדב שקשור בעקיפין אליי.
▪ ציינת בראשית דבריך שבעבר ניהלת את מוקד מרכז. מה בעצם התפקיד דורש?
מחוז מרכז הוא המחוז הגדול ביותר מבין ארבעת המחוזות (מרכז, י-ם, צפון ודרום) וכולל את כל הערים והיישובים שבין חדרה לגדרה. מטבע הדברים מספר האירועים באזור זה גבוה משמעותית, כשכל הקריאות מתנקזות למוקד המאוייש על ידי עשרות מוקדנים ומועבר על ידם לעשרות הסניפים של המחוז. ניהול מוקד בסדר גודל שכזה הוא ללא ספק מאתגר ודורש אחריות רבה, גמישות, מענה מסביב לשעון למוקדנים ולכוננים שבשטח, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא, גיוס וליווי מוקדנים ועוד ועוד.
יחד עם יהודה זקס היקר, סג”מ מוקד מרכז דאז, ניהלתי את המוקד כשאני עושה הכל כדי לעמוד בכל הדרישות שמניתי ובעצם חי ונושם את המוקד.
גם כיום, לאחר שפרשתי מניהול המוקד, אני מונה בגאווה את המוקדנים הרבים אותם זכיתי לחנוך, ביניהם מי שהמשיך את מלאכת הקודש של ניהול המוקד – בנימין הרשטיין, וסגניו דוד מורי ומשה צורף, שהביאו את המוקד לשגשוג והצלחה מדהימים, כשזמן ממוצע למענה במוקד עומד כיום על 4 שניות, כל זאת בזכות 100 מוקדנים שזמינים במשמרות 24/6. מבחינתי בנימין הוא תלמיד שהתעלה על רבו.
בעלי תפקידים בכירים נוספים אותם ליוויתי בדרכם הראשונה בארגון הינם איתמר עמר – סג”מ מחוז מרכז, יענקי באגד – מנהל אגף הטכנולוגיה, משה אלבז – מנהל מוקד צפון, יצחק ששון – סג”מ מוקד דרום, שפטיה אשר- סג”מ סניף בני ברק ועוד רבים וטובים.
דבר נוסף שעשיתי כמנהל המוקד היה פרויקט שלצד הוספת כוח אדם למוקד, גם תרם מבחינה חברתית וסביבתית. במהלך הפרויקט שולבו נערים במוקד במסגרת מחויבות אישית. המקום הראשון בו יישמנו את התכנית היה בתיכון מעיין בפ”ת בראשותו של הרב איתמר עמר סג”מ מחוז מרכז, ולאחר מכן תיכונים נוספים ברחבי הארץ העתיקו את המודל המצליח לניצול שעות ההתנדבות של התלמידים.
במהלך ההכשרה שהעברתי לתלמידים הדרכתי ולימדתי אותם על מבנה הרכב, מבנה המוקד ועוד. רבים מהם סיכמו את תקופת ההתנדבות שזו חוללה בהם שינוי רציני במבט הכללי על העזרה לאחר ללא קבלת תמורה.
▪ ואת כל הטוב הזה עזבת והשארת לאחרים?
את ניהול המוקד נאלצתי לעזוב עם פטירתו של אבי זצ”ל שכיהן כרב היישוב קידר שליד מעלה אדומים וקבלת התפקיד על ידי כממלא מקומו ברבנות היישוב.
עם תחילת כהונתי ברבנות הרגשתי שלא אוכל להשקיע את כולי בשני התפקידים האלה שדורשים זמן רב ופעילות סביב השעון. פניתי למנכ”ל הארגון ישראל אלמסי בבקשה לסיים את תפקידי בניהול המוקד.
אמנם את האחריות על ניהול המוקד הסרתי מעצמי אבל אני מקפיד להתחבר למוקד ולשאת בנטל ככל האפשר.
אם בהתחלה חששתי שאאלץ להוריד את רף מעשי החסד, הגיעו הנסיעות התכופות מביתי בפתח תקווה לקידר וסיפקו לי הזדמנויות לרוב לסייע לאנשים שנתקעו בדרך.
מקרה שזכור לי מאותה תקופה ואף עלה לרשת, היה כשעצרתי לעזור לבני משפחה שאירע להם תקר בגלגל בכביש המוביל לעיסוואיה. כוחות צבא כבר אבטחו אותם אבל מסתבר שבג’יפ צבאי לא מחזיקים ג’ק אוניברסלי, כך שהג’ק שברשותי הציל בסופו של דבר את המצב.
מצורפים שני קישורים לכתבות בתקופת קידר
קישור 1
▪ והנה מהר מאוד אתה שוב מוצא את עצמך במרכז העשיה של הארגון כמנהל האתר. איך זה קורה?
לפני מספר שנים, עם העלאת אתר הארגון לאוויר, פנה אלי דובר הארגון – אבי אבן צור בבקשה לערוך תוכן באתר. הסכמתי ובלבד שהדבר לא ישאב ממני משאבים מיוחדים וזמנים שכאמור לא היו לי לתת. התחלתי לערוך ומסתבר שאני לא יודע לעשות חצאי דברים. לקחתי את התפקיד ברצינות וקידמתי באופן משמעותי את האתר על ידי תחזוק שוטף. לאחר תקופה קצרה כבר קיבלתי לידיי את ניהול התוכן באתר.
כדי להנגיש את הסיוע לכלל עם ישראל, אנחנו מעלים דרך קבע את כל המידע שקשור לארגון, תיעודים מסיוע בכבישים ובבתים, דוברוית, אירועי חירום, סיקור אירועים ועוד. לערוך כזה חומר לוקח זמן ומבלי לקבל שום פידבק. הכל מאחורי הקלעים. אולי זה הסוד שמאחורי הצלחת האתר…
כיום באתר ישנם 5 עורכי תוכן שעושים עבודה נפלאה, עליהם מנצח יחד איתי סגני שלום זגדון שזמין ופעיל לאורך כל שעות היממה. נזכיר לטובה את שוקי ציטרונבאום שמשקיע זמן רב ומעלה חומרים כמעט בזמינות מיידית.
▪ אבל מסתבר שזה לא הכל. עברה תקופה ואתה שוב נושא תפקיד ניהולי כאחראי על מאות רבות של מתנדבים. מילים לחוד ומעשים לחוד?
אז לפני הכל – בכל הנוגע לעולם החסד אין לי בעיה שהמעשים יהיו יותר מהמילים, כך שכן, יד ההשגחה כיוונה ששוב אתרום מהיכולות שלי להרבות אהבת חינם בעם ישראל.
ולגוף השאלה, אחרי שהתבססתי בקידר, פנו אליי דניאל הלוי ואיתמר עמר – מנהלי מחוז מרכז, בבקשה לסייע בניהול סניף פתח תקווה, לאחר שהסניף גדל משמעותית, מה שהצריך כוח עזר נוסף.
שוב התברר שבכל הנוגע לארגון, אין אצלי בלקסיקון את המילה “לא”. נכנסתי כסגנו של מנהל הסניף הפתח תקוואי קובי טמיר, האיש היקר שחי בשביל האחר ותמיד חושב על השני, ומאז אני משמש בתפקיד זה וגאה להיות חלק מרכזי בשגשוג הסניף, עד כדי הכפלתו במשך שנה וחצי בלבד בהם אני משמש כסג”מ.
לשם ההמחשה, כשנכנסתי לתפקיד הסניף מנה כ-350 מתנדבים, וכיום חברים בסניף למעלה מ-700 מתנדבים, כשאליהם מצטרפים קבוצת חירום ייחודית לפתח תקווה וקבוצה ליישובים הסמוכים באזור שעריה / נחלים.
בשורת הארגון כבר הופצה בין תושבי העיר, וכיום אנו עומדים על כ- 200 קריאות בשבוע עם מענה מטורף של 98.3 אחוז בממוצע. על השבוע בו הגענו ל- 100 אחוז מענה תוכלו לשמוע מאשתי היקרה. החיוך שלא ירד ממני באותו יום שישי אחרי שערכתי את הסיכום השבועי בטח שלא יישכח ממנה.
לפני ראש השנה האחרון הוצאנו סיכום חצי שנתי על כמות האירועים. אמנם לא הופתענו אבל התחושה הייתה מדהימה כשראינו שמעל 70% מהמתנדבים עזרו לפחות פעם אחת. כמובן שיש גם את התותחים שטיפלו מעל 200 ארועים כל אחד!
כמובן שהמקום שלי גם לא נפקד מהרשימה והגעתי למקום החמישי והמכובד מאוד. במילה אחת: אושר!
▪ איך משמרים מוטיבציה בקרב המתנדבים שמשקיעים מזמנם ולרוב גם מכספם?
מלבד השיעורים והמפגשים שנערכים לכלל חברי הסניף, אחת לתקופה אנחנו מקיימים ערב הדרכה מקצועי למתנדבים חדשים. במפגשים אלו מלבד עצם הכשרת המתנדבים, הם מכירים זה את זה וכך הופכים לחלק ‘מהמשפחה’. בנוסף אנחנו עורכים הגרלות ומבצעים מיוחדים מידי פעם, דבר שדורש מימון ומשאבים, ולצורך כך אני פונה לגופים שונים ולתורמים.
דבר נוסף שהוכח כתורם רבות להעלאת המוטיבציה בקרב המתנדבים הוא סיכום שבועי של כלל הקריאות והמתנדבים שיצאו אליהן שמפורסם מידי ערב שבת.
▪ עם אלו גופים רשמיים אתם מקיימים שיתופי פעולה?
עיריית פ”ת והעומד בראשה מר רמי גרינברג מסייעים לנו רבות. לא אחטא לאמת אם אומר שכל דבר שביקשתי מראש העיר קיבלתי. זה המקום להוקיר לו תודה על העבר ולבקש על העתיד.
שיתופי פעולה פוריים מתקיימים גם עם אגף ביטחון בעירייה. הרב אוריאל בוסו שמנהל את האגף ביד רמה נמצא שם לעזר וסיוע תמיד. חלק מהמתנדבים כבר עברו הדרכות סע”ר מטעם העיריה, בהם שותפים נציגים מגופי התנדבות שונים שפועלים בעיר. בהדרכה הראשונה היינו אני וקובי הנציגים היחידים מידידים, ובהדרכה השלישית כבר היינו הבסיס ובלי מתנדבי ידידים העירייה לא הייתה מקיימת כלל את ההדרכה. כבוד!
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
תן, בלי לזכור, וקבל בלי לשכוח.
שמרי האחין היקר שלי-
אשריך שאתה עסוק בחסד שעליו עומדת התורה תמשיך להרבות נחת את בורא עולם. אבא שלך גאה בך!!!!!