שם: יוסי מלמד
גיל: 27 נשוי + 2
מקום מגורים: במקור מיד בנימין ולאחרונה עברנו לשכונת כרמי הנדיב בקריית מלאכי.
עיסוק: חשמל ותקשורת, ובלימודים להנדסאות חשמל.
תפקיד בארגון: מנהל מרחב נגב.
זמן חברות בארגון: כמעט שנתיים
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
מאז ומתמיד התחברתי לעשיית חסד וסיוע לזולת, וכששמעתי על הארגון ידעתי שזה הבית הטבעי שלי. אמרתי לעצמי שברגע שאקנה רכב אצטרף בעז”ה.
אגב גם אני בתור כונן נעזרתי בידידים פעם אחת לאחר שנשבר לי המפתח גלגלים באמצע כביש ראשי ההרגשה של החוסר אונים שאתה תלותי לגמרי בכונן שיבוא לסייע לך רק נתנה לי יותר דרבון לתת גז ולסייע יותר.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
דווקא לקריאות לא שגרתיות (חתולים במנוע וכו’…)
▪ קריאה שאותה לא תשכח
הקריאות שנצרבו אצלי הן אלו שהתפתחו אחרת ממה שתכננתי. יש מהן לטובה ואחרות לצערי להיפך:
באמצע הלימודים אני מקבל קריאה על אדם מבוגר שננעל בבית. חשבתי על האדם חסר האונים שנעול בדירה והחלטתי לצאת לקריאה למרות השיעור החשוב בו השתתפתיי באותו זמן. כשהגעתי אני רואה שני מבוגרים מנסים לפרק סורג עם לום ולפרוץ לדירה. כשביקשתי לברר מה הלחץ להיכנס מיידית לדירה, נעניתי שכבר כמה ימים מנסים ליצור קשר עם בעל הדירה אך ללא מענה. הבנתי שלא מדובר במקרה נעילה סטנדרטי. בגלל שהבית היה נעול חיפשתי פתרונות יצירתיים להיכנס אליו ולבסוף מצאתי חלון קטן לא מסורג, דרכו השתחלתי לדירה. ברגע שנכנסתי נחשפתי למראה מחריד אליו לא התכוננתי. על הרצפה שכב אדם, כשניכר עליו שהוא נמצא כך כבר מספר ימים.לאחר מספר שניות של הלם התאוששתי והזעקתי למקום כוחות חירום שפינו אותו לבית החולים כשהוא מורדם ומונשם. בבוקר שלמחרת ניסיתי לשאול בשלומו ולצערי התבשרתי כי הוא לא שרד את מה שעבר ונלקח לבית עולמו.
קשה לשכוח אירוע שכזה, בפרט שמעולם לא העליתי בדעתי שאפגוש את המוות פנים אל פנים במסגרת התנדבותי בארגון.
קריאה נוספת שלא אוכל לשכוח הגיעה ממוקד החירום על ילד שככל הנראה נשכח ברכב. הייתי בקרבת מקום ודהרתי למקום האירוע, כשכל הדרך אני מריץ בראשי את התרחישים הגרועים ביותר לגבי מצבו של הילד, ומזג האוויר הלוהט שהיה בחוץ תרם גם הוא לתרחישי האימה. כשהגעתי ראיתי שהילד מיוזע ואדום וניכר היה שהוא במצוקה. הרכב שבו הילד היה נעול, היה מתוצרת גרמנית, שקשה עד בלתי אפשרי לפתוח אותו עם ציוד הפתיחה שלנו, כך שוויתרתי מראש על ניסיונות הפתיחה עם הציוד ושברנו מיידית את החלון בזהירות שלא לפגוע בילד. מיד אחר כך הגיעו כוחות חירום ופינו אותו לבית חולים כשמצבו קל.
את אנחת הרווחה שהרגשתי אחרי החילוץ אני מאמין שלא אשכח לעולם. אמנם חילוץ פחות ‘נקי’ שכלל שבירת חלון, אבל חילוץ שהציל חיים פשוטו כמשמעו.
זוהי קריאה שהסתיימה אחרת ממה שחשבתי אבל ב”ה לטובה.
אצלי המילים מי יחיה ומי ימות הן כבר לא רק קטע מתפילת יום כיפור, קיבלתי על כך שיעור הלכה למעשה .
▪ טיפ לכונן המתחיל
תיכנס לראש של מבקש הסיוע שהוא חייב אותך. זה יעזור לתחושת השליחות שלך. כך תעשה כל מאמץ לסייע לו. גם אני התחלתי בתור כונן אפילו בלי כבלים ברכב, רק עם רצון לסייע ודלק במנוע… סייעתי יותר בקריאות שמצריכות בעיקר זוג ידיים. עם הזמן רכשתי ציוד והיום ברוך ה’ הרכב עמוס בציוד. תתחיל לצאת לקריאות וה’ יסייע לך לסיים אותם בהצלחה.
ואל תשכח את הטיפ הידוע והחשוב: המורה הכי טוב זה הניסיון בשטח.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
מספקי הרבה כדי שלא אזכור…
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
סיפור שממחיש את הפריסה המטורפת שיש לארגון. הייתי בדרכי לצאת מהבית כשקיבלתי טלפון למוקד מאשה שהרכב ננעל לה עם המפתחות בפנים. התחלתי להכניס את הקריאה ביומן ואז אני קולט שהכתובת היא ברחוב המקביל לשלי. יצאתי לכיוונה כשאני איתה על הקו וכשהגעתי אליה היא נדהמה לשמוע אותי דרך הפומית ובלייב…
וכמובן הסיפור שכיכב בחשבון הפייסבוק של הארגון על חילוץ הרחפן של צלם החתונות. ולמי שעדיין לא נחשף אליו הנה הוא >>>
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
המושג ידידים מלווה אותי בכל מקום בחיים. יעיד על כך המשפט שהבת שלי אמרה לי כשעניתי לשיחה עם חבר. אחרי השיחה היא מעירה לי אבא, לא אמרת ‘ידידים שלום’.
אבל מצד שני, ככל שלארגון יש מקום מרכזי אצלי בחיים, כשזה מתנגש עם המשפחה, המשפחה תמיד תהיה עדיפה.
▪ האם צירפת מתנדבים לארגון?
ברוך ה’ כבר כמה עשרות.
▪ איך בעצם הגעת לניהול מרחב נגב?
את ניהול המרחב נטלתי על עצמי בעקבות פניה ממנהל המחוז אלעד מאיר שביקש ממני לנהל אותו. עד כמה שהתאים לי להיות שותף כה פעיל במעצמת החסד, ידעתי שזה ייקח ממני זמן וכוחות ולא הסכמתי לקחת את הניהול בלי אישור של אשתי. האישור היה כל כך החלטי ונלהב שמה שנותר לי היה לחטוף את ההצעה בשתי ידיים ולהיות שותף בשגשוג המרחב. מאז היא תומכת בי ואני נעזר בה לא אחת בנושאים שקשורים לניהול המרחב.
▪ תן לנו קצת מושגים ומספרים על המרחב:
מרחב נגב בעצם חולש על כ-60 אחוז משטח המדינה, כשלאורכו הוא משתרע מאזור קיבוץ יד מרדכי ועד אילת, ולרוחבו מים המלח ועד צומת בית הערבה.
המרחב מונה כיום מעל 1500 מתנדבים שמסונפים לשנים עשר סניפים. בחודשים האחרונים המרחב נמצא במגמת תנופה אדירה. תדירות המצטרפים החדשים הפכה כבר ממזמן ליומית.
▪ אתה מדבר על שטח עצום, אבל בפועל הוא כמעט ואינו מיושב יחסית לשאר חלקי הארץ?
דווקא העובדה שהמרחב מתפרש על שטח שברובו לא מיושב, מוכיחה את העוצמה של המתנדבים היקרים והמסורים, שמוכנים לגמוע קילומטרים רבים ולהשקיע זמן וכסף עד לסאב המיוחל. כל קריאה כזו שנסגרת בהצלחה מצליחה לרגש אותי מחדש.
▪ ניהול מרחב, ובפרט ייחודי כמו נגב, מצריך משאבים אישיים רבים ותופס חלק נכבד מסדר היום. מה גורם לאדם מן השורה לרצות להיכנס לכל הדבר הזה?
נכון, אני מוצא את עצמי לא אחת הולך לישון עם מחשבות על המרחב, חולם על המרחב וקם איתו בבוקר. זה אולי בא לפעמים גם על חשבון דברים אחרים (לא משפחה, כבר הדגשתי את זה), אבל הסיפוק שזה נותן שווה את הכל. אין לתאר את האושר אחרי כל ס.א.ב של מתנדב, כשאתה יודע שבעקיפין זה ס.א.ב שלך, אחרי שהיית חלק מבניית האימפריה של מרחב נגב.
▪ מהו התחביב שלך?
שחייה ואולי גם טיפוס על עצים.
▪ ה’אני מאמין’ שלי
לתת זה בעצם לקבל
▪ איחול שלך לרגל הימים בהם אנו מצויים:
אני רוצה לנצל את הבמה ולאחל לכל המתנדבים היקרים גמר חתימה טובה. החסד והזכויות הרבים שאתם עושים בכל יום ימליצו עליכם לפני ה’ שתחתמו לחיים טובים ולשלום.
