▪ שם: אברהם כהן
▪ גיל: 47
▪ מקום מגורים: נתניה
▪ עיסוק: נהג משאית
▪ תפקיד בארגון: אחראי מתנדבים נתניה
▪ זמן חברות בארגון: כשנתיים וחצי
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון:
חיפשתי זמן רב גוף שאוכל להתנדב בו ולהביא לידי ביטוי את הרצון לסייע שקיים בי. בישראל קיימים ארגוני חסד רבים, אבל חיפשתי תחום שיהיה לי בו ספייס לסייע בזמן שיתאים לי ובלי מחויבות לזמנים קבועים. יום אחד בזמן האזנה לתחנת רדיו אזורית עלה לשידור מתנדב של הארגון ופרס את פעילות הארגון. משפט אחד שהוא אמר “מה שמיוחד בידידים זה שכל אחד יכול להתנדב בו, גם אם הוא יודע רק לחבר כבלים” קנה אותי. לחבר כבלים זה משהו שאתה עושה על הדרך. בלי מחויבות למשמרות קפדניות או למספר יציאות מינימליות לקריאות. הצטרפתי לארגון והתמכרתי.
▪ לאלו סוגי קריאות את מתחבר?
כיום אני יוצא לכל סוגי הקריאות ועל הדרך צובר עוד ועוד ניסיון. אבל כמובן שאין להשוות סא”ב של כבלים לסיפוק שאתה מרגיש אחרי קריאות מאתגרות כמו פתיחת רכב נעול בוואקום, איפוס קודן, או שאיבת דלק. האדרנלין שהקריאות המורכבות האלו ממלאות אותך, כמו גם היצירתיות שנדרשת בהן, שווים בהחלט את המאמץ שמתלווה לכך.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
יום שישי, שעה וחצי לפני כניסת שבת. תוך כדי ההכנות הקדחתניות האחרונות לשבת אני מקבל קריאה בקבוצת החירום על ילדה שננעלה ברכב לעיני הוריה בתחנת דלק בכביש 6, כ-20 דקות נסיעה מהבית שלי. במחשבה ראשונה ידעתי שגם אם אצא, סיכוי קלוש שהורי הילד ימתינו לי זמן כה רב. היה לי ברור שבינתיים הם ישברו את חלון הרכב, פעולה מיותרת לאור העובדה שהרכב היה מונע וממוזג.
בעוד אני מתלבט האם לצאת, נשלחת הודעת זירוז מהמוקד שקוראת למתנדבים שבאזור לצאת ולחלץ את הילדה. ההחלטה נפלה. המרחק, השעון שצועד בצעדי ענק לקראת שבת, הסיכוי הכמעט אפסי שלא ישברו את החלון עד שאגיע, כל הלבטים הללו פינו באחת את מקומם להחלטה נחושה לצאת ויהי מה. הודעתי שאני יוצא וביקשתי מהמוקדן שעלה מולי – איתמר עמר, כיום מנהל אגף הדרכות ובטיחות ובזמנו סג”מ מוקד מרכז, שיוודא שלא ישברו את חלון הרכב.
תוך מספר שניות ספורות עליתי על הקטנוע ונסעתי במהירות למקום, כשלאורך כל הנסיעה אני על הקו עם איתמר עמר שהעלה אף את האב לשיחה, הרגיע אותו והסביר לו שאין כאן חשש חיי אדם מאחר והרכב מונע וממוזג, ואף הדריך אותו איך לנהוג לבינתיים ולהעסיק את הילדה עד שאגיע. האב היה בלחץ והודיע שוב ושוב על כוונתו לשבור את חלון הרכב, ואך בקושי עלה ביד איתמר להניא אותו מהפעולה המיותרת, שעלולה הייתה אף לגרום לפציעתה של הילדה כתוצאה משברי הזכוכית.
כשהגעתי למקום ראיתי את ההורים עומדים ליד חלון הרכב ומעסיקים את הילדה שבתוכו עם סרטונים מהסמארטפון. הוצאתי במהירות את ערכת הפתיחה מהקטנוע ובתוך שניות פתחתי את הרכב לרווחת ההורים שלא ידעו איך להודות לי.
לשבת הגעתי אמנם ‘עם הלשון בחוץ’ אך עם תחושת סיפוק שכמותה לא חוויתי עד אז.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
גם אם אין לך את הציוד הנדרש לכל סוגי הקריאות, תתחיל אפילו עם אביזר אחד. עם הזמן יגיע גם הניסיון, הביטחון העצמי והרעב לסוגי קריאות נוספות, מה שידרבן אותך לרכוש ציוד נוסף ולעשות בו שימוש.
כשאני הצטרפתי היו לי רק כבלים, והיום לא קיים מוצר שאני יכול להיעזר בו במהלך ההתנדבות ואין לי אותו. גם כלים שבאים לידי שימוש במקרים נדירים בלבד, כמו בוקסות לברגים ייחודיים. שילמתי עבור הציוד במיטב כספי, אבל אני לא יכול לדמיין סיטואציה בה אני מגיע לאירוע ולא יכול לפתור את הבעיה בגלל חוסר בציוד. ואם אני מגיע לאירוע ונאלץ להכריז על סאל”ה עקב מחסור בציוד מתאים, אני רוכש בהקדם האפשרי את אותו ציוד כדי שלאירוע הבא כבר אגיע מוכן ומאובזר.
כמובן שהעלות של הציוד כלל לא מהווה אצלי שיקול, מאחר ובאותו הרגע שסייעתי לאדם עם הציוד, בעצם כיסיתי את ההוצאה…
▪ מספר הקריאות שיצאת אליהן:
מאמין שקרוב לאלף, אולי אפילו יותר. מה הטעם לספור? כל קריאה היא עולם שלם של חסד.
▪ אירוע שהשפיע עליך במהלך ההתנדבות:
לילה אחד יצאתי לקריאה של פנצ’ר. הגעתי למקום וכשנוכחתי שהקרע בגלגל גדול מידי ולא אוכל לסתום אותו עם תולעת, ביקשתי להוציא את הגלגל הרזרבי מתא המטען. אך אז בעל הרכב נזכר שאין לו גלגל רזרבי, מה שאומר שצריך לשנע את הגלגל הקרוע לפנצ’ריה ולהחליף אותו.
מאחר וידעתי שבשעת לילה מאוחרת שכזו אין פנצ’ריות שפתוחות באזור, התחלתי במסע חיפושים בניסיון למצוא בעל פנצ’ריה שיואיל לפתוח לנו במיוחד את העסק. לבסוף לאחר מספר שעות של מאמצים הצלחתי לשים את ידיי על צמיג חילופי בעלות של שמונה מאות ש”ח, פי שלוש מהמחיר הסטנדרטי.
המחיר האסטרונומי אולי היה מקומם, אבל לא יכולתי לבוא בטענות לבעל העסק שקם בשבילנו מהמיטה ופתח במיוחד את הפנצ’ריה בשעה לא שעה.
בעקבות האירוע החלטתי להסיר את הכפפה ולעשות מעשה. פניתי לחבר, מתנדב בארגון אף הוא, שעוסק בפירוק מכוניות, סיפרתי לו על האירוע והמחיר שנגבה עבור הצמיג, ויחד ניסינו לחשוב על פתרונות איך ניתן יהיה להבא להימנע מהוצאה כה כבדה, עגמת נפש ומאמצים למציאת צמיגים רזרביים בעת הצורך. כצעד ראשון הוא הפנה אותי למכר שלו שבבעלותו מגרש לרכבים בפירוק. בעל המגרש היה אדיב ביותר ותרם לנו כ-40 צמיגים תקינים וציוד נלווה, אותם אחסנו במחסן ייעודי.
כיום, קצת יותר משנה מהרגע שהמיזם יצא לדרך, יש במחסן מעל ל-60 צמיגים שנתרמו עם הזמן. במשך תקופה זו סייענו לעשרות רבות של רכבים שנתקעו ללא צמיג רזרבי. הצמיגים מושאלים לבעל הרכב ולאחר שבועיים הוא מחזיר אותם.
הידיעה שדווקא הקריאה המתישה והמקוממת היא זו שהובילה למיזם הזה, הוכיחה לי שמכל סיטואציה אפשר להפיק דברים מדהימים. היום אני יודע שהיוזמה הזו פועלת לזכותי בכל פעם שמישהו נזקק לצמיג. אירוע חסד מתגלגל שלא נגמר לעולם.
▪ כיצד ההתנדבות משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
אין ספק שההתנדבות באה פעמים רבות על חשבון המשפחה, אבל בני המשפחה התרגלו לכך שהחסד נמצא אצלי בדרגה ראשונה, ולעתים יש צורך להקריב עבור החסד. רק בזכות התמיכה של אשתי והדרבון שלה אני יכול לממש את האהבה שלי לגרום לעוד ועוד אנשים לחייך ולהמשיך בשגרת יומם. קורה לא אחת שאני מקריא בקול הודעות על קריאה שיצאה וכשאשתי שומעת על האירוע היא שואלת אותי בטבעיות “למה אתה מחכה? צא לסייע!”. ברור לי שלולי הגיבוי המלא שלה ושל הילדים לא הייתי יכול לתת את כולי לארגון. הם מבינים את ההתמכרות שלי לסייע לזולת ותומכים בי ככל האפשר. על הדרך הילדים, שכבר גדולים, מתחנכים גם הם לתרום לחברה ולתת מעצמם עבור הזולת.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
כשאני מגיע לאירוע אני קודם כל נותן למבקש הסיוע תחושה שבעצם הוא זה שעוזר לי להביא את הרצון שלי לסייע לידי ביטוי, ובמהלך הסיוע אני משתדל להדביק אותו ברוח ההתנדבותית. כך שאירועים רבים הסתיימו בבקשה להצטרף לארגון. במקרים כאלה אני לא מאבד רגע ושולח למבקשי הסיוע במקום קישור להצטרפות.
▪ התחביב שלי:
עד לאחרונה התחביב העיקרי של היה דיג. כיום הארגון הוא חלק משמעותי בחיי וזכיתי שהוא יתפוס את משבצת התחביב האהוב עליי. אני משקיע את רוב הזמן הפנוי בקידום ובהפצת בשורת הארגון, וכן בסיוע למתנדבים בהכוונה ועצות ככל הנדרש.
▪ ה’אני מאמין ‘ שלי:
כשאני עושה חסד עם האחר, אני גורם לו שגם הוא יעשה חסד עם אדם נוסף. על ידי הערבות ההדדית ואהבת החינם שיתרבו כתוצאה מכך, העולם ייהפך למקום טוב יותר שכיף לחיות בו, מה שיסלול את הדרך לגאולה השלימה.