▪ שם: אלעד מאיר (35)
▪ מקום מגורים: יישוב מעגלים
▪ עיסוק: עצמאי, בתחום השיפוצים והאחזקה, וצלם מגנטים ובלוקים באירועים.
▪ תפקיד בארגון: מנהל מחוז דרום
▪ זמן חברות בארגון: 8 שנים
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
ההצטרפות הרשמית הייתה בעקבות המלצה של אחי שכיום משמש כמזכיר מרחב שפלה בארגון. אך במשך תקופה עדיין לא הייתי פעיל.
לפני כעשור שהיתי עם בני בראש השנה באומן. בעיצומו של החג תקפה את בני דלקת ריאות חריפה. הייתי אובד עצות. לא רציתי להזדקק לשירותיה של הרפואה המקומית. פניתי לארגוני החירום הישראלים שפזורים במקום ולמזלי נודע לי שפרופסור בכיר במחלקת ריאות ילדים בהדסה עין כרם נמצא בדיוק במתחם. בשיתוף פעולה עם מתנדבים של ארגוני החירום הוא הקים חדר טיפול נמרץ מאולתר וטיפל במסירות בילד עד שיצא מכלל סכנה.
באותו רגע, כשראיתי את עוצמתה של התרומה לאחר, נשבעתי לעצמי להחזיר טובה לחברה. התנדבות בארגון חירום לא הייתה על הפרק מאחר ולא היה לי ידע בסיסי ברפואה. החלטתי להיות פעיל יותר ב’ידידים’ ולתרום מזמני ומידיעותי לטובת הכלל בתחום הרכב, שם היה לי ידע והבנה.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
הקריאות עם הסיכויים האפסיים להילקח תמיד אתגרו אותי, אבל מאז שמוניתי למנהל המחוז, אני נחשף דווקא לבקשות סיוע סטנדרטיות רבות שהסיפוק בהן עצום, לאחר שמבקש הסיוע סקפטי לגבי היכולת שלנו לסייע, ולאחר הכרזת הסא”ב הספקנות שלו מתחלפת בהשתאות ובהכרת תודה. אלו קריאות שקל להתחבר אליהן.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
אפשר לתת טיפים למכביר, אבל הטיפ הכי יעיל? פשוט אל תתבייש לשאול כדי להבין ולהעשיר את הידע. אם לא תנסה לא תדע!
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
לצערי, כמנהל מחוז שחולש על עשרות סניפים עם אלפי מתנדבים, אני ממעט כיום לצאת לקריאות. אבל בעבר כשמספר הכוננים בנגב היה פחות ממאה, הייתי ‘חוטף’ אירועים בשניה שהם היו מתקבלים.
אגב, כיום במבט לאחור, ההמלצה שלי למתנדבים שיוצאים לקריאות רבות, לתת צ’אנס למתנדבים אחרים לקחת את הקריאה, כך מתנדבים נוספים יוכלו לרכוש ידע וניסיון.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
במהלך השנים נתקלתי באירועים חריגים רבים. באחד מהם, ואולי החריג שבהם, יצאתי לקריאה של ילד נעול ברכב. הגעתי למקום ותוך כדי פעולות חילוץ, האמא החלה לפתע לזעוק. התברר שהיא הייתה בהיריון מתקדם ומרוב הלחץ החלו לה צירי לידה. כונני חירום שהיו במקום יילדו אותה במקום ופינו אותה עם התינוק לבית החולים.
כמנהל מחוז, אני מחפש דווקא את האירועים הלא שגרתיים, כאלה שהסיוע בהם מורכב. האירועים האלה מקבלים את הליווי הצמוד שלי עד לסיומם הטוב.
ההפגנות שהיו בתקופה האחרונה ושגרמו לפקקים ארוכים, סיפקו אירועים רבים כאלה. מתוכם שני אירועי שינוע שלא אשכח. באחד מהם הצלחנו לשנע כדור ללחץ דם לגברת שנזקקה לו בדחיפות ולא יכלה להגיע לביתה עקב הפקקים. באירוע השני סיפקנו חטיף צ’יפס לילד בעל צרכים מיוחדים שנתקע גם הוא בפקק ארוך עם בני משפחתו. הדבר היחיד שהרגיע אותו בשהות הארוכה ברכב היה החטיף הספציפי הזה.
וכאלה יש עוד הרבה. משקפי חמצן שהצלחנו לארגן לגברת דקות ספורות לפני שהמטוס שהיא עלתה אליו המריא, או איתור בסיוע כלבה שהבעלים שלה – ילד בעל צרכים מיוחדים נקשר אליה במיוחד. ועוד ועוד. כל אירוע שכזה ממלא את הגוף והנפש ונותן את הכוחות להמשיך בעבודת הקודש.
▪ איך הגעת לניהול מחוז?
לפני שמוניתי לתפקיד, עדיין לא היה מנהל למחוז. מספר המתנדבים היה מועט מאחר והארגון לא היה מוכר בדרום. אריאל שפירו, מנהל מוקד דרום דאז, ומשה אלבז, מנהל מוקד צפון דאז, שהכירו אותי, המליצו למנכ”ל וסמנכ”ל הארגון למנות אותי.
▪ מה דורש ניהול מחוז?
בגדול לתת את כל כולך למען התפקיד. אם זה שעות ארוכות של טלפונים, פגישות לאורך כל שעות היממה בכל נקודה במחוז, זמינות מלאה גם בזמני לחץ וכשלא נוח. גם את הבית שלי גייסתי לצרכי הארגון והפכתי אותו למעין משרד שמתקיימים בו פגישות שונות הנוגעות לארגון ושזולגות לתוך שעות הלילה הקטנות. בנוסף אני משמש כמחסן לציוד שמיועד למתנדבים.
פן נוסף שנוגע לניהול מחוז הוא הנושא הרגשי של יחס למתנדבים. כשמנהלים אלפי מתנדבים, תמיד יצוצו אי הבנות וויכוחים. לרוב זה נובע מחוסר הבנה / ידיעה. תפקידי כמנהל הוא לגשר בין הצדדים ולהגיע למצב של הסכמה ושל המשך שילוב זרועות למען מטרת המשך עשיית חסד. זה לא תמיד קל ולעתים דורש מאמצים, אך אני משתדל לעשות הכל כדי שהמחוז ימשיך להתנהל בצורה המיטבית ביותר ולתת את התחושה הטובה ביותר לכל מתנדב.
הפעילות כולה נעשית בהתנדבות מלאה, אך למרות הקושי והעומס, הסיפוק הרב שיש בה שווה הון.
▪ עם כל הפעילות מסביב לשעון איך אתה מוצא זמן גם לצרכי הבית ולעבודה?
את השאלה הזו שמעתי לא פעם. התשובה פשוטה – כשאין זמן יוצרים זמן.
אני עובד כעצמאי בשתי עבודות, ביום באחזקה ובלילה מצלם מגנטים ובלוקים באירועים, כל זאת כמובן מלבד תחזוק הבית, המשפחה וניהול המחוז. לכן כשמתנדב אומר לי שהוא לא מוצא את הזמן לצאת לאירועים, אני מרשה לעצמי להביא דוגמא מעצמי שהכל עניין של רצון.
▪ דבר איתנו במספרים: עם כמה סניפים ומתנדבים קיבלת את הסניף? וכמה הוא מונה כיום?
את המחוז קיבלתי עם עשר קבוצות מבצעיות שבהם היו חברים פחות מאלף מתנדבים. כיום אנחנו מונים מעל ששת אלפי מתנדבים שפזורים בעשרות סניפים מאשדוד ועד אילת, מתוכם שלוש מאות מתנדבים שהצטרפו רק החודש. והתיאבון עוד גדול.
▪ איך הצלחת להביא את המחוז לשגשוג בו הוא נמצא כיום?
כמו שאומר הפתגם הידוע ‘גם את רומא לא בנו ביום אחד’. עבודה מאומצת וחתירה למטרה למרות כל הקשיים שבדרך. זה מה שהביא את התוצאות.
הקושי הגדול בניהול מספר כה רב של סניפים ומתנדבים הוא חוסר יכולת לשלוט על כל מה שקורה בשטח. כשהתחלנו לצמוח התחלתי למנות מתנדבים נוספים לתפקידי ניהול שונים במחוז דרום, ביניהם אוראל לנגר, סג”מ המחוז, שלא נח לרגע בקידום המחוז ובפיתוחו, יוסי מלמד, מנהל מרחב נגב, שמצליח להביא את הארגון למקומות המורכבים ביותר, שמואל לסרי, מנהל מרחב לכיש, שהביא את המרחב להצלחה מסחררת, וכמובן מנהלי הסניפים שנותנים מעצמם ללא גבול להצלחת המחוז ולפרסום הארגון בקהלים ובאזורים נוספים כל העת.
▪ מה מייחד את מחוז דרום?
ראשית, המרחבים העצומים שקיימים בדרום יוצרים מורכבות בכך שקריאות רבות מגיעות מאזורים מרוחקים ממקום יישוב, והמתנדבים נאלצים לגמוע מרחקים כדי לסייע. כאן המקום באמת להודות ולציין לשבח את המתנדבים המסורים על הנסיעות הארוכות מבלי שהזמן או הדלק מונעים מהם לסייע.
דבר נוסף שמייחד את המחוז הוא האוכלוסיה המגוונת של המתנדבים, שבאים מכל גווני הקשת הישראלית – ערבים ויהודים, נשים וגברים, שמאל וימין, וכולם שותפים יחד בהרמוניה מושלמת עם כבוד הדדי.
דווקא הגיוון הוא מה שמאתגר פה ונותן את הצבע. אצלנו המשפט ‘ללא הבדל גזע דת ומין’ מקבל משמעות אמיתית…
▪ אזור הדרום הורגל למצבי לחימה. האם הדבר משליך על תחומי הסיוע?
לצערי התרגלנו לשגרת חיים בצל אזעקות, נפילות, בלוני תבערה וכדו’. לא פעם מתנדב נקלע לאזעקות במהלך סיוע, וסרטונים המתעדים אירועים כאלה כבר ‘חרכו’ את הרשת. כמובן שהוצאנו הנחיות להתמודדות ולהתנהלות באירועים במצבי חירום.
בנוסף, אנו פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם פיקוד העורף במגוון רחב של תחומים וביניהם סיוע בשעת חירום.
▪ ספר על שיתופי פעולה נוספים שאתם מקיימים עם הרשויות.
הרשויות מוקירות את פועלו של הארגון, מה שיצר שיתוף פעולה פורה שבא לידי ביטוי בהקמת בית למתנדב במספר סניפים, בהפניית אזרחים שזקוקים לסיוע במגוון תחומים ואפילו בפניות לארגון לסייע לרשויות עצמן.
קיים גם שיתוף פעולה מבורך עם כוחות החירום, כאשר לרוב אנשי כוחות החירום ימתינו למתנדבי ידידים בעת נעילת ילד ברכב שיפתחו את הרכב ללא גרימת נזק ומבלי לשבור חלון.
ההכרה בארגון באה לידי ביטוי גם בתקופת הסגרים, כשמתנדבי הארגון נעו בחופשיות בדרכם לסייע כששוטרים מאפשרים להם זאת.
▪ האם יש עוד מתנדבים בארגון מבני המשפחה?
אח אחד מזכיר מרחב שפלה, אח נוסף אחראי מתנדבים סניף נתיבות ואשתי היקרה שמשמשת בתפקיד שאינו רשמי כמזכירת המחוז,. בנוסף לתמיכה המלאה במה שהתפקיד דורש ממני.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
אולי נכון יותר לומר שהחיים הפרטיים שלי סובבים סביב הארגון.
כפי שאמרתי, אשתי נושאת יחד איתי בעול ניהול המחוז, כך שהארגון הוא חלק מהבית.
כשראיתי שניהול המחוז מתנגש עם עבודתי הקודמת, ידעתי מיד שאת הניהול אין סיכוי שאעזוב ובחרתי לוותר על העבודה ולהתחיל לעבוד כעצמאי, מה שמאפשר לי גמישות בין הניהול לעבודה.
אני רואה בניהול המחוז כפרויקט חיי. אני יושב עד השעות הקטנות של הלילה כדי לא לפספס כלום, וגם כשאני בחו”ל אני זמין להודעות.
כך שאני חי ונושם את הארגון לאורך כל שעות היממה. וגם כשאני במפגש משפחתי הנושא הוא בדרך כלל הארגון, ככה זה כשמסביב לשולחן יושבים כמה מתנדבים בעלי תפקיד…
האמת שההתנדבות לא משפיעה רק עלינו אלא גם על ששת ילדינו המקסימים שהארגון הוא חלק בלתי נפרד משגרת החיים שלהם. הם יודעים שאבא יכול להיעדר מהבית לעתים תכופות, או לדבר ושעות ארוכות בטלפון, והם מבינים את זה.
אפשר בהחלט לומר שהם חלק מהתפקיד שלי. הם מצטרפים אליי לקריאות ומאזינים דרך קבע לשיחות שנוגעות לארגון. הבת שלי כתבה בשאלון ביה”ס בשורת העיסוק המרכזי של האב “מנהל מחוז בארגון ידידים”. הקטן שלי התחפש לאבא בפורים האחרון והילד שיחגוג השנה בר מצווה כבר מיומן בפתיחת רכבים נעולים וכבר דרוך ומוכן למקרה שילד יינעל ברכב בסביבתו.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
עשרות במישרין ומאות בעקיפין. כל סא”ב שלהם הוא גאווה שלי!
▪ מה התחביב שלך?
צילום. תחביב שעם הזמן הפך לתעודה ולמקצוע.
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
אל תכליל מגזר, עם או עדה בגלל מיעוט סורר.
