▪ שם: אריה ניסילביץ (26)
▪ מקום מגורים: צפת
▪ עיסוק: מנהל לשכת פניות הציבור של סיעת חב”ד בעיריית צפת
▪ תפקיד בארגון: מנהל אגף מדיה ומנהל סניף צפת
▪ זמן חברות בארגון: 6 שנים
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
כשהתגוררתי בירושלים הצטרפתי לאחד מארגוני ההתנדבות. בהתכתבות עם מתנדב נוסף באותו ארגון ראיתי את הלוגו של ידידים בפרופיל שלו וזה סקרן אותי. כמה שאלות על אופי הארגון הספיקו לי כדי להתחבר לרעיון. אותו מתנדב, אריאל פינדר, צירף אותי וגם צייד אותי בציוד בסיסי על חשבונו ומאז הפכנו לחברים ושותפים טובים.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
אמנם התשובה הכי פופולרית היא פתיחת רכב נעול, אבל אני מתחבר דווקא לכבלים.
מדובר בקריאה פשוטה ומהירה (לרוב) שמאפשרת לחלץ אדם שהיה תקוע שעות.
אגב, אפיזודה שחוויתי על בשרי:
ביום עמוס ולחוץ ניסיתי להתניע את הרכב, שחנה בחניון עיריית ירושלים בקומה מינוס 4, וגיליתי שהמצבר התרוקן. הוצאתי מהרכב כבלים וביקשתי מנהגים שהיו בחניון להתניע עבורי. הייתי בטוח שהם ישמחו לסייע, אך לאכזבתי כל נהג עם התירוץ שלו. הראשון מיהר, השני פוחד על הרכב, השלישי סתם סירב. לאחר שעה תמימה של התרוצצות בחניון ללא קליטה סלולרית, עליתי למקום שבו הייתה קליטה וחייגתי למוקד הארגון. תוך מספר דקות הופיע מתנדב וסייע לי. לראשונה הבנתי עד כמה הקריאה הפשוטה הזו נחוצה.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
יום שישי אחד, בשנה הראשונה להתנדבותי, הסעתי את סבתי לשבות בביתנו. באמצע הנסיעה אני מקבל קריאה על אב וביתו שתקועים באזור שכונת גילה לאחר קניות לשבת וזקוקים לכבלים. הקריאה הייתה על הדרך ולקחתי אותה. מספר נסיונות הנעה כושלים הבהירו לי שהבעיה היא ללא כבלים אלא תקלה מורכבת יותר. האופציה שנותרה הייתה לשנע אותם לביתם, רק שהתברר שהם מתגוררים ביישוב בגוש עציון, 20 דקות נסיעה… היה ברור לי שלא אוכל להשאיר אותם כך, וכך למרות הזמן הדחוק העליתי אותם לרכבי, עברנו דרך הבית שלי, שם הורדתי את סבתי, ומשם המשכנו לגוש עציון. רק בדרך חזור הבנתי איזה הימור לקחתי. מדובר היה באזור לא מוכר ואפילו מסוכן וללא קליטת ווייז, ואת הדרך חזור עשיתי די בחשש על פי הדרכה מעורפלת שקיבלתי מהאב.
את התחושה ודמעות ההתרגשות כשנכנסתי לבית בהדלקת נרות בידיעה שבזכותי אנשים הצליחו לשבות כהלכה, לא אוכל לשכוח.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
צא לקריאה הראשונה. אחרי הסיפוק שהיא תמלא אותך כבר לא תצטרך יותר שכנוע…
טיפ נוסף – אם מדובר בקריאה רחוקה אל תצא מיד. תן למתנדבים שקרובים יותר לצאת, ורק אם הקריאה נשארת פתוחה תצא. הניסיון הוכיח שיציאות רבות לאירועים רחוקים הסתיימו במפח נפש ובתסכול.
והכי חשוב: חשוב לשמור על האיזון בין הבית להתנדבות. רק כך אפשר לשמור על מסגרת התנדבות תקינה ובריאה.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
יצאתי יחד עם מספר מתנדבים נוספים לפנצ’ר ברכב הסעות מדגם מרצדס ספרינטר. בדרך כלל החלפת גלגל היא אחת הקריאות הפשוטות ביותר, אך באירוע הזה אירע סיבוך שגרם לרכב לנטות הצידה עד כדי סכנת התהפכות. רק בעזרת כבאית שהוזעקה למקום הצלחנו לייצב את הרכב ולהשלים את החלפת הגלגל.
זו הייתה הפעם האחרונה שהחלפתי גלגל ברכבים גדולים.
▪ ציינת שבעבר איישת תפקידים נוספים בארגון. אלו תפקידים?
בתקופה הראשונה שלי בארגון הייתי מתנדב מהשורה ולמשך זמן מה גם מוקדן. לאחר כשנה מוניתי לסג”מ סניף ירושלים ולאחר מכן למנהל מחוז י-ם, כשבמשך תקופה ניהלתי גם את מוקד י-ם.
לאחר חתונתי עברתי דירה לצפת ונאלצתי לעזוב את תפקידי בי-ם. כיום כאמור אני משמש כמנהל סניף צפת, זאת במקביל לאגף המדיה שגם עליו אני מופקד.
▪ השקעת רבות בהתפתחותו של מרחב ירושלים, ובדיוק כשההשקעה החלה להניב פירות ולצמוח עזבת את העיר. האם אתה מרגיש החמצה שאתה לא קוצר את פרי עמלך?
אכן ההשקעה הייתה רבה. מחוז י-ם, שמנה כ-500 מתנדבים כשהתחלתי לנהל אותו, צמח במשך השנים, לאחר עבודה ופעילות עקבית סביב השעון, לאלפים רבים ולמספר רב של סניפים שמנוהלים בתושיה וביד רמה בידי עשרות מנהלים. ברור שישנה תחושת החמצה גדולה בלעזוב את המחוז בדיוק בשלב שהוא הפך לאימפריה מפוארת שכזו. התחושה היא של היפרדות ממשפחה ענקית ואוהבת. אך הצורך בעזיבה היה ב”ה מסיבות משמחות של התפתחות משפחתית ואישית, כך שלצד ההחמצה, המעבר לצפון היה בלב שלם.
מה שכן, עזבתי את מחוז י-ם עם תחושת סיפוק ענקית. השארתי מערך ענק של סניפים, מוקד פעיל עם מנהלים איכותיים ומתנדבים מסורים עם אש בעיניים שנותנים מענה מהיר ואיכותי לאלפי קריאות.
▪ מתוך מגוון התפקידים שמנית, לאיזה מהם התחברת בעיקר?
זה כמו לשאול אבא איזה ילד הוא הכי אוהב… כל תפקיד הוא בשבילי עולם בפני עצמו. וזה לא רק התפקיד, זה בעיקר האנשים המדהימים שנמצאים באותו סניף, אגף, או כל מקום בארגון אליו הייתי ועודני קשור. הם אלו שנתנו לי את הכוחות ובזכותם יכולתי לתת את כולי לקידום ומינוף הארגון.
גם כיום, כשאני משמש בשני תפקידים תובעניים, אני מצליח לנהל אותם בזכות אותם אלופים שמסייעים כל אחד בתחומו.
▪ איך הגעת לאגף המדיה, שהוא שונה באופיו משאר התפקידים אותם איישת?
בתחילת דרכי בארגון ראיתי את ההודעות השונות שיצאו, וכמעצב גרפי במקצועי נוכחתי שיש מקום לשיפור. באותם ימים תחום המדיה בארגון לא היה ממוסד ולא היה אגף מסודר שירכז את כל התחום. החלטתי ליטול יוזמה ולהרים את הכפפה. פניתי להנהלת הארגון והצעתי את עצמי בסיוע בתחום הגרפי, ואכן תוך זמן קצר הוקם אגף המדיה בארגון.
בשנים הראשונות לפעילות האגף, כל החומרים הוזרמו אליי ואני לבדי עיצבתי
את כל ההודעות שיצאו מכלל האגפים והסניפים. עם הזמן, ולאור צמיחת והתייעלות הארגון, הצרכים הגרפיים גדלו בהתאם, וכשהמצב הגיע לכך שלא יכולתי לעמוד בעומס הדרישות לבד, הוחלט בעצה אחת עם מנהלי הארגון לצרף לאגף חברים נוספים בעלי ידע גרפי.
כיום חברי האגף מקבלים את חומרי העיצוב ומבצעים התאמות לכלל הסניפים ולצרכים השונים, כך שאני יכול להתפנות ליצירת קבצי מדיה חדשים.
הפעילות באגף כיום היא רבה. אלפי קבצי מדיה מונפקים על ידינו מידי חודש, אם זה לתעודות, שלטים, מודעות, זמני שבת וחג, מזל טוב, הסברה ועוד, כשכל הודעה דורשת את הסגנון והעיצוב הייחודי לה.
▪ מה לדעתך מייחד את אגף המדיה משאר האגפים?
“תמונה אחת שווה אלף מילים”. לעתים עיצוב נכון של הודעה מעביר את המסר אפילו יותר מהטקסט של ההודעה עצמה, שלא לומר תופס יותר את העין מסתם הודעה כתובה. התחושה היא של שליחות אמיתית. לדעת שבזכות העיצוב יותר אנשים נחשפים לפנים היפות של הארגון.
▪ העיצוב הגרפי והרעיונות שמאחורי ההודעות המעוצבות שיוצאות תחת ידך הינם לשם דבר. מאיפה ההשראה לכך?
כמו לכל מעצב, יש לי את מאגרי ההשראה אותם צברתי עם השנים ושמסייעים לי להגיע לתוצר הסופי. בכל עיצוב אני משתדל לתת את הייחודיות שלו, ואכן החומרים משתדרגים ברוך ה’. בעיקר עם המון סייעתא דשמיא.
▪ עיצוב מרגש שזכור לך במיוחד?
העיצוב לשיעור שנוסד לעילוי נשמתו של המתנדב האהוב והבלתי נשכח אברומי ויינברג ז”ל. מצאתי את עצמי מעצב ותוך כדי דומע על אח וחבר יקר שהחיוך והשמחה הנצחית שלו לא יוצאים מהראש ומהלב.
▪ מה הסיכוי שנתפוס אותך ער בשלוש בלילה בגלל עוד פרויקט עיצובי של הארגון?
שלוש בלילה זו שעה שהייתה שגרתית יותר לפני שהתחתנתי. כיום השעות הפעילות הן יותר בסביבות 5 בבוקר. אלו השעות שבהן אני עוסק, יחד עם ישראל ולייזי, המנכ”ל והסמנכ”ל האגדיים, ביצירת חומרים חדשים בתחום המדיה.
האמת שגם קבוצת העבודה, שבה אני מקבל את חומרי המדיה, ושמרכזת את כל הדיונים על החומרים השונים, מתעוררת לתחיה בכל בוקר בשעה 5.
אפשר לומר שהפכתי מציפור לילה למעורר השחר…
▪ הרזומה כמו זה שצברת, בארגון כמו גם בפעילותך הציבורית, הוא מדהים. מאיפה אתה שואב את הכוחות לעשיה האינסופית הזו?
גדלתי בבית שהוא בעצם בית חב”ד. טבעי שאשאב לפעילות שמקרבת ומסייעת ואשקיע מעצמי למען הזולת.. על זה בדיוק התחנכתי כל הילדות שלי.
▪ האם קיימים קווים מקבילים בין פעילותך הציבורית בעירייה לבין פעילותך בארגון?
בהחלט. בשניהם הסיפוק נמצא בחיוך של הנזקק לאחר הסיוע. קשה לתאר במילים את התחושה ששמורה למתנדבים בלבד, כמו גם לעוסקים בצרכי ציבור, לאחר סיוע לאדם אחר.
בנוסף, לעתים קרובות אני יכול לרתום את פעילותי בעירייה לצורך הארגון. הדבר בא לידי ביטוי בשיתוף פעולה פורה בין העירייה לארגון בהקצאת “בית מתנדב” לטובת מתנדבי הסניף, בהקמת קורס סע”ר מטעם פיקוד העורף ואשר תואם עם העירייה, בתיאום פעיל בין מוקד העירייה למוקד הארגון ועוד.
▪ מהו התחביב שלך?
בישול ולפעמים גם צילום
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
מהתנדבות לא מפסידים.
אריה נשמע אדם מדהים
הייתי שמח להכיר אותו