▪ שם: בנצי מישאלי
▪ גיל: 22
▪ מקום מגורים: רכסים, ירושלמי במקור
▪ עיסוק: מורה ומדריך לחינוך מיוחד
▪ תפקיד בארגון: כונן
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
האמת שכל סדר היום שלי סובב סביב נתינה. אני משמש כמחנך בבית ספר לחינוך מיוחד ובערבים אני מתנדב במערך דיור לאנשים בעלי מגבלות. כך שהחברות בארגון טבעית עבורי. אך היה אירוע מרגש שבו גיליתי את הלב הענק של הארגון ובעקבותיו הצטרפתי. כמחנך נחשפתי ליום מיוחד לקהילה שאורגן עבור תלמיד בבית הספר. מטרת האירוע הייתה לשמח את הילד המיוחד ולצורך כך גוייסו כל גופי החירום הארציים והופק עבורו ערב מושקע במיוחד. כששמעתי על היוזמה היה ברור לי שאשתתף באירוע, אך התברר שהוא אמור להתקיים בדיוק בשעות בהן אני שוהה בדירה יחד עם בעלי המוגבלויות היקרים לליבי. הפתרון נמצא עד מהרה. בקשה שהעברתי למפיקי האירוע להגיע יחד עם דיירי הבית אושרה לשמחתי. כשהגענו מצאנו הפנינג ענק של ארגוני רפואה, כוחות חילוץ משטרתיים ומה לא. אך מסתבר שההמולה שהייתה במקום הרתיעה את הבחורים שהתלוו אליי והם ביקשו לשוב על עקבותם. לפני שהספקתי להגיב, הופיע בחור עם אפוד צהוב שכנראה ראה את המצוקה אליה נקלעו, ניגש אליהם ושאל אותם בחיוך שובב “יודעים מי אני? אני מארגון ידידים. רוצים לראות איך אני פותח בשניה רכב נעול? בלי מפתח! מי שיראה את הקסם יקבל מדבקה”. תוך רגע כל החבורה שכחה מהלחץ ומההמולה מסביב, הם התאספו בסקרנות סביב ה’ידיד’ ונשארו מרותקים דקות ארוכות. בהמשך הצטרפו בעלי אפודים צהובים נוספים, דאגו לפנק אותנו ונתנו לבחורים המיוחדים תחושה של שייכות. בסיום הסקירה כל אחד מהנוכחים זכה להצטלם עם אפוד וכמובן לקבל מדבקה.
בדרכנו חזור לדירה, כשההתרגשות ברכב עדיין מרקיעה שחקים, פנה אליי אחד מהבחורים בשאלה מפתיעה ותמימה “בנצי, איפה האפוד שלך? אנחנו רוצים שגם לך יהיה אפוד ותפנק אותנו ככה”.
למחרת כבר הפכתי לחבר מן המניין בארגון.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
כל סיוע שיעשה טוב לאנשים, גם אם אצטרך ללכלך עבורו את הידיים. לכל קריאה אני יוצא כשבראש שלי חרוטה התמונה של המתנדבים שהפכו את יומם של החניכים שלי למאושר ביותר. באותו רגע אני יודע שזו התחושה שאני רוצה לגרום לפותח הקריאה.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
יצאת לקריאה? אתה האדם שהפונה הכי מצפה לבואו. הידיעה הזו תתן לך את הכוחות גם אם מדובר בזמן לא נוח, במזג אוויר בעייתי או אם הקריאה התבררה כמורכבת.
והכי חשוב – לעולם לא להתבייש להתייעץ במקרה שהידע שלך לא מספיק כדי להתמודד עם התקלה. מתנדבים ותיקים יותר מישמחו לסייע. ידידים או לא?…
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
עשרות רבות.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
כאחד שעבורו חסד זה חלק מהחיים, אני יוצא מידי פעם לבתי חולים יחד עם ליצנים רפואיים בכדי להעלות חיוך על פניהם של החולים. ביום קיצי אחד, שבתי מביקור משמח לבבות בבית החולים “זיו” בצפת. בדרכי חזור אני מקבל קריאה על משפחה שנתקעה עם פנצ’ר ברכב בכביש המוביל למירון. לקחתי את הקריאה ויצרתי קשר עם בעל הרכב. מהשיחה עלה שמדובר בזוג קשישים מירושלים שהצפינו לנפוש בגליל. כשהגעתי למקום ויצאתי מהרכב בעודי לבוש בבגדי הליצן, קשה היה לפספס את הבעת הפנים המופתעת והמשועשעת גם יחד לה זכיתי לאור הדמות הצבעונית שהגיחה לסייע להם. לאורך החלפת הצמיג ליווה אותי מבטו המבודח של הבעל מהמחזה המבדר והלא שגרתי בעליל. לאחר שסיימתי ביקשו בני הזוג להודות לי והאשה הוסיפה שמטרת הנסיעה הייתה בעיקר כדי לשחרר את בעלה משגרת יומו הלחוץ עקב עבודתו המתישה וכעת, לאחר שראתה כמה הסיטואציה הצחיקה ושחררה אותו כפי שלא חש שנים, את המטרה של היציאה הם כבר השיגו ומבחינתה הם יכולים לשוב לביתם.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת הארגון משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
מלבד עצם ההתנדבות שהופכת אותך לאדם טוב יותר, ישנו ערך מוסף בחברות בידידים. בזכות הקריאות הרבות אליהן יצאתי, רכשתי ידע רחב וכלים מעשיים שמסייעים לי להכיר את תורת הרכב ולתפעל את רכבי
באופן נכון ובטוח.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
לכל אדם שפונה לעזרת הארגון ואני יוצא לסייע לו אני מציע להיות שותף גם הוא למערך החסד העצום הזה. לא עקבתי אבל ברור לי שמתוך כל האנשים להם סייעתי, הצטרפו כמה לארגון.
▪ מהו התחביב שלך?
נסיעה מאתגרת באופניים
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
אדיבות היא לא מעשה אלא דרך חיים!
