▪ שם: ברק לחגי
▪ גיל: 38
▪ מקום מגורים: יהוד
▪ עיסוק: תחום המזון
▪ תפקיד בארגון: כונן מספר 3828
▪ זמן חברות בארגון: שנתיים וחצי
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
מאז ומתמיד חיפשתי דרך בה אוכל לעזור ולתרום מעצמי לציבור הרחב. לשמחתי יש לי חברים כמו צח תקומי – אדם מדהים שמשמש כסג”מ מרחב אונו. כשהוא שמע שאני מחפש ארגון שאוכל להתנדב בו הוא מיד הציע לי להתנדב בידידים ופתח בפניי את הדלת לארגון שהוא בעצם משפחה של חסד.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
החיבור שלי הוא לכל קריאה שתסייע לאדם שנמצא במצוקה, שזה בעצם כל סוגי הקריאות… כשאני יכול לצאת לקריאות אין לי עדיפות לסוג קריאות מסוים, מאחר וגם מאחורי קריאות כביכול פשוטות עומד אדם שזקוק לסיוע.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
קיבלתי קריאה על רכב שנתקע בלי דלק. לפי המיקום שנשלח אליי הקריאה הייתה במרחק רבע שעה ממני. נסעתי למקום בהכוונת הוויז, רק שלא שמתי לב זה שה gps במכשיר שלי לא תקין, וכך מצאתי את עצמי משוטט בכבישי האזור נתון לחסדיו של וויז שמלהטט בי ללא רחם. לרגעים מסויימים כמעט נשברתי ושבתי על עקבותיי, אך המחשבה על שתי הנשים חסרות האונים שתקועות מבלי יכולת להיחלץ, דרבנה אותי להמשיך במאמצים לאתר את הרכב. בסופו של דבר, לאחר שעה תמימה של שוטטות מצאתי את הרכב במקום בו חלפתי במהלך השוטטות מספר פעמים, רק שהוויז הבעייתי לא זיהה אותו.
האמת שאחרי שסיימתי לסייע להן תחושת הסיפוק הייתה אדירה. מסתבר שככל שאתה מתאמץ ונותן מעצמך יותר במהלך הסיוע, כך תחושת הסיפוק גדלה בהתאם.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
הדרך הטובה ביותר להכיר את סוגי הקריאות ולדעת איך לטפל בהן היא לראות את זה בשטח, לכן ההמלצה שלי לכוננים המתחילים היא להצטרף לכונן וותיק שיוצא לקריאה וכך לצבור ניסיון ולהעשיר את הידע. הכוננים הוותיקים ישמחו לחלוק עמכם את הידע שצברו.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
מעולם לא ספרתי.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
לילה אחד יצאתי לקריאה של כבלים בסביון. מכיוון שלא צוין בקריאה שיש צורך בכבלים חזקים, יצאתי עם האופנוע שברשותי מצויד בבוסטר סטנדרטי. מספר ניסיונות התנעה שעלו בתוהו הבהירו לי שכבלים רגילים לא מספיקים וככל הנראה אזדקק לכבלים חזקים. לא חשבתי פעמיים, נסעתי לביתי שביהוד וחזרתי עם הרכב שלי ועם כבלים חזקים. בעוד אני נוסע לסביון אני מבחין ברכב חונה בשולי הכביש כשעשן כבד יוצא מכיוון מכסה המנוע. מספר שניות לאחר מכן הרכב התחיל לעלות באש. מיד עצרתי בשול הדרך ובעזרת מים שהיו לי בבגאז’ סייעתי לבעל הרכב להשתלט על האש ולכבותה. מעבר לסיוע בכיבוי האש לא היה באפשרותי לנסות לסייע לבעל הרכב, מאחר ובסביון עדיין המתינו לי לכבלים. חזרתי לרכב התקול וניסיתי להתניע את הרכב באמצעות הכבלים החזקים. אך לאחר מספר ניסיונות הבנתי שהבעיה מורכבת יותר וכבלים הם לא הפתרון. לסיים כך אירוע לא עלה על דעתי ושינעתי את בעל הרכב לביתו.
ניתן לומר שהקריאה הזו הייתה בעצם מחולקת ל-3 קריאות נפרדות, ולסייע בשלושתם במסגרת קריאה אחת – זו כבר בהחלט קריאה לא שגרתית.
קריאה נוספת אותה ארצה לציין הייתה לפני מספר שבועות, כשיצאתי עם אביחי כהן לתיקון פנצ’ר. התיקון אמנם היה ארוך ומורכב, ומלווה בניסיונות שכנוע ארוכים שאנחנו מסייעים בהתנדבות ולא מעוניינים לגבות כל תשלום על הסיוע, אך עדיין לא מדובר בסיפור יוצא דופן שמצדיק לשתף בו בימים כסדרם. הסיבה שכן בחרתי לשתף בו את הקוראים הייתה כי השתעלתי במהלך הטיפול בגלגל… פרט שעד לפני חודש לא היה מעניין באמת מישהו, אבל כשהשיעול תוקף אותך בתקופה רגישה זו של הקורונה, זה כבר סיפור אחר. לרגע לא הבנתי מדוע בעל הרכב, שלאורך התיקון שיבח והילל אותי, לפתע נרתע ומתרחק ממני. ניסיתי לחשוב מה גרם לשינוי ביחס כלפיי, עד שנזכרתי שפשוט השתעלתי… כמובן שהרגעתי את בעל הרכב שמדובר בצינון קל.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת הארגון משפיעה עליך?
ההתנדבות בידידים היא דרך חיים בשבילי. היא אבן יסוד לחברה ולאנושות. העזרה ההדדית, גמילות החסדים והכרת הטוב שעליהן הארגון מושתת, משפיעות עליי בכל שלב בחיי.
לשמחתי המשפחה גם היא שותפה ותומכת, מה שנותן לי את הדרבון להמשיך ולהפיץ טוב בעולם.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
שלושה מתנדבים בוודאות. למרות שאני מאמין שמקרב אלו שעזרתי להם היו נוספים שנחשפו למעצמת החסד והצטרפו גם הם.
▪ ה’אני מאמין שלך’:
ה’אני מאמין’ שלי מתבסס על ערכים של לתרום מעצמך ככל האפשר, לצחוק ולגרום לסביבה לצחוק יחד איתך ולכבד כל אדם באשר הוא.