▪ שם: יוסף בוחבוט
▪ גיל: 39
▪ מקום מגורים: פתח תקווה
▪ עיסוק: שכיר
▪ תפקיד בארגון: כונן
▪ זמן חברות בארגון: שנה
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
מאז ומתמיד כשנתקלתי באּדם שזקוק לעזרה כלשהי, הייתי עוצר ובודק האם אני יכול לסייע לו. כששמעתי על הארגון ועל תחומי הסיוע שהוא מציע, ראיתי בו פוטנציאל אדיר לממש את עצמי. מה שגרם לי לעשות את הצעד המעשי ולהצטרף היה מקרה בו נעזרתי בעצמי בארגון. נסעתי עם המשפחה לשבות באחד מיישובי הצפון. בדרך חזור, באחד מהעיקולים החדים שבירידה ממירון, מנוע הרכב כבה ללא התרעה מוקדמת. המיקום החשוך ותנאי השטח המסוכנים לא אפשרו להמתין במקום לסיוע, והצלחתי לדרדר את הרכב למקום בטוח יותר. המחשבות רצות בין הילדים שמבקשים רק לישון במיטה הנוחה שבבית, לבין חיפוש דרכים איך לצאת ממצב הביש שתפס אותנו. פתאום נזכרתי שאי פעם שמרתי מספר טלפון של ארגון שמסייע לרכבים בכבישים. לא בניתי על כך שיענו לי בשעת לילה מאוחרת כזו ולא האמנתי שיימצאו מתנדבים בסביבת המקום הנידח בו היינו, אבל זו הברירה היחידה שנותרה לי. המענה המהיר והמקצועי של המוקדן כבר הבהיר לי שטעיתי. כעבור זמן קצר הופיעו שני מלאכים בצהוב ועם הציוד שברכבם הניעו לי את הרכב תוך שניות. הייתי בהלם וכשניסיתי לגשש לגבי התשלום, הם ענו בטבעיות “חיוך ואם אפשר גם תמונה משותפת”. באותו הרגע ידעתי שאת החיבור שלי לחסד ארצה להגשים דרך הארגון המדהים הזה.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
יצאתי כבר לכל סוגי הקריאות. אבל הקריאות שאליהן אני מתחבר לא נמדדות על פי רמת הקושי או האתגר, אלא לפי המשוב שאני מקבל מהאדם לו סייעתי. תגובה מופתעת כמו “השירות הזה עולה רק חיוך? לא להאמין שיש היום דברים כאלה… הצלת אותי” או “יש לך את כל הציוד כדי לסייע לי? אתם ממש חברה לשירותי דרך…” זה מה שמחבר אותי יותר מכל.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
יצאתי לסייע למתנדב שנזקק לעזרה בפנצ’ר בתל אביב. הגעתי למקום ונתקלתי ברכב מסחרי כבד. הרכב חנה במקום שהקשה על פירוק הגלגל ונדרשו פתרונות יצירתיים להגביה אותו. גם העובדה שהגלגל פנה לכביש מרכזי הצריכה לנקוט באמצעי זהירות מירביים. באותה תקופה הייתי בחופשת מחלה כתוצאה מפציעה ביד, מה שהקשה עוד יותר על הפעולה, אך כל זה לא עצר בעדי ולאחר מאמצים הצלחתי לשחרר את הצמיג ולהחליפו בצמיג תקני. המחשבה על בני המשפחה שרוצים להיחלץ מהמקום ולשוב לביתם, ליוותה ודרבנה אותי לאורך כל החילוץ.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
צא לקריאות מבלי לחשוש להכשל במהלכן. במקרה הצורך תמיד תוכל לקבל מענה במוקד או בקבוצת הפורום. ישנם מתנדבים רבים בעלי ניסיון עשיר שישמחו לסייע לך.
דבר נוסף וחשוב: זכור, בטיחות מעל לכל! אם אינך בטוח לגבי הפעולה אותה אתה עומד לבצע האם היא נכונה, אל תעשה אותה. שלא ייגרם חלילה נזק או גרוע מזה פציעה.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
מעל 400 קריאות רק בפ”ת. מחוץ לעיר לא ספרתי אבל הרבה.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
שנה שעברה בצהרי יום העצמאות, יצא אירוע פנצ’ר בכביש ראשי. היינו אמורים לצאת לטיול משפחתי אבל החלטתי לקחת את האירוע, שאמור היה לקחת זמן קצר. תיאמתי עם אשתי לצאת בשעה מסויימת, כשלפי ההערכה שלי אספיק לחזור עד אז לבית.
הגעתי למקום, ראיתי את הצמיג האחורי התקור והנחתי לצידו את הג’ק במטרה להעלות את הרכב ולחלץ את הצמיג. רק שאז פנה אליי בעל הרכב והסב את תשומת ליבי שהצמיג הקדמי הוא זה שזקוק להחלפה… שניה בודדת לקחה לי להבין שבעצם שני הצמיגים זקוקים להחלפה, מה שאומר שאצטרך לשנע אותם לפנצ’ריה. אירוע מורכב בהרבה ממה שחשבתי. למרות שהייתי לחוץ בזמן, לא חשבתי לרגע להשאיר כך את בעל הרכב ומיד התחלתי בפעולה המורכבת והעדינה של שליפת שני הצמיגים, כשאני מעמיד ומייצב את הרכב בעזרת שני ג’קים. הפנצ’ריה היחידה שמצאתי פתוחה ביום העצמאות הייתה בכפר קאסם. נסעתי לשם וחזרתי עם הצמיגים המתוקנים.
לבית הגעתי בדיוק בשעה שתכננו לצאת, וראיתי בחוש את המאמר “שלוחי מצווה אינם ניזוקים”.
מלבד העובדה שזו הייתה הפעם הראשונה ששינעתי שני צמיגים, התמלאתי בסיפוק רב מעצם האירוע. הרי לולא העזרה שלי, בעל הרכב היה יכול להמתין עוד שלוש שעות לשירותי דרך שיבואו ויטפלו בתקלה. עד שהוא היה חוזר לבית, היום הזה כבר היה מסתיים. הידיעה שבזכותי הוא הספיק לנצל את היום מילאה אותי בתחושת סיפוק מאין כמותה.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
ההתנדבות היא חלק משגרת יומי. המשפחה תומכת ומאפשרת לי להמשיך לעשות את מה שאני כל כך אוהב, להעלות חיוך על הפנים של הזולת.
“עולם חסד יבנה” זה מוטו לחיים אצלי ואני משתדל לתבל את סדר היום שלי בכמה שיותר מעשי חסד.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
לפחות ששה מתנדבים.
▪ מהו התחביב שלך?
לייצר דברים ולתקן.
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
הכל בראש, אין לא יכול.
