▪ שם: יורם מור (67)
▪ מקום מגורים: אשקלון
▪ עיסוק: יועץ נדל”ן
▪ תפקיד בארגון: מתנדב ומדריך
▪ זמן חברות בארגון: מעל שנה
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
הרצון להתנדב ולתת תמיד היה קיים בי. כשהכרתי לראשונה את ארגון ידידים ונחשפתי לאנשים שהחסד הוא נר לרגלם, היה לי ברור שאני רוצה להיות חלק ממערך החסד העצום הזה. הצטרפתי ומאז אני מרגיש שאני מביא לידי ביטוי את הרצון לתרום לעולם טוב יותר.
מטבעי אני לא חובב מסגרות, אך דווקא ב”ידידים” מצאתי מסגרת נכונה ומתאימה. מסגרת מאורגנת להפליא שאלפי אירועי חסד יוצאים דרכה בכל פינה ברחבי הארץ, והכי חשוב מבחינתי – שאוכל להתנדב בה ולתת מעצמי בזמני הפנוי ועל פי שיקול דעתי האישית ומבלי להתחייב לזמנים ולמכסות שעות מסוימות. ולכן “ידידים” מבחינתי הוא המקום המתאים ביותר עבורי לתרום ולתת.
בידידים מצאתי אנשים נוספים, מכל קצוות החברה הישראלית, שפועלים לילות כימים כדי לסייע למי שנמצא במצוקה, כשתחושת הרעב למעשי החסד לא יודעת שובע. מעשי חסד שנעשים באמצעות ציוד שברובו נרכש על ידי המתנדבים עצמם, מה שמגביר את תחושת הנתינה.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
פתיחת רכב נעול. כשמדובר בחילוץ ילד מרכב נעול מתווספת גם תחושת שליחות ואחריות לחילוץ נקי מבלי לגרום נזק לילד ולרכב.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
הקריאות שהותירו בי את הטעם המיוחד והזיכרון הטוב הן בעיקר אלו שנתנו לפותח הקריאה את התחושה שהצלנו אותו, לאחר שהיה מיואש. מקרה כזה אירע לי כשיצאתי לפתיחת רכב נעול שהמפתחות נותרו בתא המטען. הגעתי למקום, שם ראיתי תייר אובד עצות, שקשיי השפה העצימו את תחושת חוסר האונים שלו. מיד התחלתי בפעולות הפתיחה כשבעל הרכב מביט בי בהשתאות. בתוך כשתי דקות הרכב כבר היה פתוח, אך אז נתקלתי בבעיה מורכבת יותר. מפתחות הרכב היו בתוך תא המטען הנעול, וכל הניסיונות להגיע אליהן עלו בתוהו. המושבים האחוריים לא התקפלו ולא היה כל ריווח ביניהם שדרכו הייתי יכול לנסות ו”לדוג” את המפתחות מתא המטען.
כשראיתי שאין כל דרך להגיע למפתחות ביקשתי סיוע בקבוצת הפורום של הסניף. לאחר מספר דקות שבהן מתנדבים רבים העלו רעיונות איך לנסות לפתור את הבעיה, עלה מולי מתנדב בעל ניסיון בתחום והדריך אותי איך לקפל את המושבים בעזרת סרטון הדרכה שהוא שלח לי. פעלתי לפי ההכוונה שקיבלתי, כשכל העת מלווים אותי עיניו הפעורות של התייר שהיה בהלם מההירתמות והסולידריות של המתנדבים, עד שהצלחתי להשחיל מוט לתא המטען ולשלוף משם את המפתחות.
לאחר שהשבתי את המפתחות לבעל הרכב, שהודה לי בשפה רצוצה אך מתוך הלב, לא ידעתי מי יותר מאושר, האם התייר או שמא אני שהצלחתי להשלים את המשימה המורכבת בהצלחה.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
צא לכל קריאה בזמנך הפנוי. גם אם אין לך ידע או כלים, תצטרף לכונן שדיווח יציאה ותלמד ממנו.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
אינספור קריאות.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
ברור שהיא משפיעה. אני מקבל חיזוקים ופרגונים מהבית ומחברים. ולמרות שקריאות רבות יוצאות בזמנים פחות נוחים, אני ממשיך לקבל מהם את העידוד, מה שמדרבן אותי להמשיך במעשי החסד.
לאחרונה התגבשה קבוצה בפורום אשקלון שחבריה מתחרים ביניהם מי הראשון שייקח את הקריאות שיוצאות באזור. אמנם מדובר בסוג של תחרות סמויה, אך הכל נעשה תוך פרגון הדדי אמיתי. זה גם מה שנותן את תחושת המשפחתיות, כשהשפה של המתנדבים היא של נתינה ועזרה הדדית, של דאגה כנה. התחושה הזו מחברת עוד יותר את המתנדבים.
אני משתדל לשלב כמה שיותר קריאות בסדר היום שלי, מאחר ולחסד אין גבולות ואני מרגיש שיש לי עוד הרבה לתת ולתרום.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
צירפתי עד היום לפחות עשרה מתנדבים. בכל הזדמנות שאני מגיע לסייע, מלבד עצם הסיוע אני מחפש את המתנדב הבא שאוכל לגייס.
▪ מה התחביב שלך?
יוגה, סאפ, יין
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
כשאתה נותן אתה מקבל חזרה שבעתיים.
