שם: יעקב דינין
גיל: 33
מקום מגורים: ביתר עילית
עיסוק: קבלן שיפוצים
תפקיד בארגון: מנהל מחוז ירושלים
זמן חברות בארגון: 5 שנים
מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
שכן שהתנדב בארגון דחף אותי להצטרף. בזמנו הארגון היה בממדים מזעריים לאין שיעור מאשר היום, וכך מצאתי את עצמי בשורות הארגון כשלצידי בסניף ביתר עוד 30 מתנדבים. הייתי יוצא לקריאות רבות מאחר ולרוב המתנדבים לא היה ציוד מתקדם. היום אני לא מצליח לצאת, גם לא לקריאות מורכבות. הקריאות נחטפות תוך דקות על ידי מתנדבים רבים שמחזיקים ברשותם ציוד מתקדם ומקצועי.
לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
כבלים. כן, הסיוע הלכאורה כל כך פשוט וקל, דווקא הוא מצליח לגעת בי. הפעולה פשוטה וקלה ולרוב גם מהירה, ובשביל הפונה חסר האונים זה עולם ומלואו.
קריאה שאותה לא תשכח:
מבין אלפי הקריאות שמתקבלות במוקד מידי שבוע, הקריאות המורכבות ביותר מתרחשות בימי שישי. בזמני לחץ ובנסיעות של השניה שלפני האחרונה, דווקא אז נגמר הדלק, ננעל הרכב או נטרקת דלת הבית. אנשים חסרי אונים במחשבה שהסיכויים אפסיים שיחלצו אותם.
בזמנו, כשניהלתי את מוקד י-ם, נטלתי על עצמי כפרויקט לטפל בפניות חריגות שלא טופלו עד לסגירת המוקד שעה לפני שבת. אירועים שלולי הסיוע שלנו משפחות היו מוצאות את עצמם בכבישים ראשיים או מאחורי דלת טרוקה במהלך כל השבת. הייתי מפנה את כל עיסוקיי עד שבת ויחד עם אלכס ברוטמן, סג”מ המוקד דאז ומנהלו כיום טיפלנו באותן פניות עד לסיומן בהצלחה.
יש שיקראו לזה אדרנלין של מרוץ אחרי הזמן. אולי גם, אבל כשאתה מקבל שיחה מנהג לחוץ שרכבו הושבת בכביש ראשי בעיצומה של נסיעה, כשמחוץ לרכב נמצאים כל בני המשפחה, הבגדים ומאכלי השבת, או שיחה מאדם שהרכב ננעל כשכל בגדי השבת נשארו ברכב, הקריאות האלה נוגעות ללב במיוחד. המחשבה איך אותן משפחות חסרות האונים עלולות להעביר את השבת, לא נתנו לנו מנוח, ולמרות שהמוקד היה סגור, עשינו הכל כדי שישנעו את כל המשפחה והכבודה אל היעד או יפתחו את הרכב הנעול, כשרק אחרי שהאירועים נסגרו בהצלחה יכולנו לחזור להכנות לשבת.
כל אירוע שכזה הוא הצלה למשפחה וקשה לשכוח אותו, כמו אותה משפחה שהגיעה להתארח בשכונת סנהדריה וגילתה שדלת הבית נעולה. אני קיבלתי את הקריאה ואלכס נסע במיוחד משכונת גילה ובדרך לא דרך פתח את דלת הבית. לשמוע את אנחת הרווחה שפורצת מבני המשפחה אחרי שכבר היו בטוחים שאת השבת הם יעבירו בחברת אנשים זרים, היה שווה את כל המאמץ.
טיפ לכונן המתחיל:
אנחנו כמתנדבים אמורים לספק מענה במתן עזרה ראשונה לא רפואית, כשהדגש הוא על הדרכים. סיוע שכזה לרוב לא מצריך הרבה כח או ידע, ולכן אני תמיד חוזר ומדרבן את המתנדבים החדשים: כל אחד יכול, פשוט תנסו ותתמכרו לחסד.
טיפ נוסף, שהוא יותר הוראה מאשר טיפ: לעולם אל תסייע לרכב בשולי כביש מהיר מבלי שניידת משטרה מאבטחת את הסיוע. ההוראה הזו ידועה בקרב המתנדבים אבל אני רואה לנכון להדגיש אותה שוב, לאחר שבמחוז י-ם אירעו שני תאונות קשות. באחת מהן שוטרת שאבטחה מתנדב שסייע לרכב בכביש ראשי נדרסה על ידי רכב חולף. תאונה נוספת אירעה לפני מספר חודשים כשרכב התנגש ברכב שעצר בצד הכביש בעקבות תקלה ויושבי הרכב שעצר נפצעו. מתנדבי הארגון היו בדרכם לסייע לו ובנס לא הספיקו להגיע. חשוב להפנים, הוראות הבטיחות של הארגון הן לא להמלצה. הן מצילות חיים!
מספר הקריאות אליהן יצאת:
בחסד כמו בחסד, לא סופרים מצוות. מצוות אוגרים. מה שאני כן יודע זה שיום בלי חסד הוא יום ריק מתוכן בשבילי, כך שאני משתדל שלא יעבור עליי יום ריק מחסד.
סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
יצאתי לקריאה של פתיחת רכב נעול. אחרי שפתחתי את הרכב, ביקשתי לוודא, על פי הנהלים, כי הפונה הוא אכן בעל הרכב. ביקשתי מבעל הרכב שיראה לי את רשיונות הרכב. תוך שאני פונה אליו, ראיתי כי הוא כבר הכניס את המפתח לסוויץ’ אבל לא הצליח לסובב אותו. ביקשתי ממנו שוב שיראה לי את רשיונות הרכב, ואז הבחנתי כי הרכב הוא כלל לא הרכב שלו – מסתבר שהרכב שלו חנה בכלל צמוד. שני הרכבים מאותו דגם ובאותו צבע בלבלו אותו. זו עוד דוגמה מדוע יש להצמד לנהלים של הנהלת הארגון, בפרט בכל הקשור לפתיחת רכבים שננעלו.
כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
הארגון משפיע כמובן גם במסגרת החיים הפרטיים, הן במישור האישי כשאנשים רבים שפוגשים אותי ברחוב ומזהים אותי כמתנדב, נזכרים שנעזרו פעם בארגון, או כאלה שמבקשים ייעוץ בענייני רכבים וכדומה. והן במישור המשפחתי כשהעידוד והדחיפה של המשפחה לכל העיסוק שלי בניהול המחוז, זה מה שנותן את הכוחות להמשיך ולנהל את מערך החסד העצום הזה ולמנף את האימפריה שהוקמה במחוז י-ם, למרות שזה בא לא אחת על חשבון המשפחה.
הנה, את הראיון הזה אנחנו עושים בעיצומו של סידור בית הכנסת בו אני משמש כגבאי לקראת יום הכיפורים וסידור 150 מקומות המתפללים בו, הכנות לאירוע הרמת כוסית למתנדבי המחוז ולחץ סטנדרטי בעבודה של ערב חג. אבל כשההתנדבות היא חלק מהחיים, אפשר לשלב את זה בטבעיות בין שלל המטלות.
האם צירפת מתנדבים לארגון?
ברור. סניף ביתר מונה כיום כ-400 מתנדבים שעם רובם הייתה לי היכרות מוקדמת וצירפתי אותם לשורות הארגון. כמובן שגם בשאר סניפי המחוז ואולי גם בארגון כולו יש מתנדבים רבים שהצטרפו בזכותי.
ספר קצת על התחושות שלך כמנהל מחוז:
ראשית זו גאווה גדולה לנהל את מחוז ירושלים שמונה כיום כ-5000 מתנדבים והיד עוד נטויה. לראות את העשייה המדהימה והפעילות מסביב לשעון ופשוט להתרגש. הדרך הארוכה שהקריאה עושה מרגע קבלתה על ידי המוקדנים, שעושים עבודה נפלאה ומקצועית, דרך העברתה לקבוצות המתאימות ועד לטיפול בה בהצלחה על ידי הכוננים, כשכל הסיפור לוקח לרוב דקות ספורות, נותנת ההרגשה מדהימה שזכיתי בסייעתא דשמיא להיות חלק ממינוף הדבר העצום הזה.
כמובן שכמנהל יש גם את ההחלטות מורכבות שאני אמור לקבל ובעיות שדורשות טיפול מהיר ולעתים גם זהיר. קבלת החלטה במקרים שאינם בתחומי הסיוע שלנו לא קלה. מצד אחד יש אדם שזקוק לעזרה, ומצד שני מה שעומד לנגד עיניי זה בטיחות הכונן ויכולותיו. הכללים ברורים אבל יש את היוצאים מהכלל שדורשים שיקול דעת וחשיבה מחוץ לקופסה.
אבל התחושה הטובה ביותר שלי היא לראות את המתנדבים מרגישים שייכים ומחוברים למשפחת הארגון. זה קורה על ידי ערבי גיבוש בסניפים השונים, קבוצות פורומים פעילות וקשר אמיץ שנוצר בין המתנדבים. כיום אני מרגיש שהארגון והמתנדבים הם כמו משפחה אחת גדולה. בשום יקום אחר לא היינו נפגשים מגוון כה רחב של אנשים מכל קצוות הקשת. בכל סניף יש שיעורים שבועיים, גיבושים מדי תקופה והמון עזרה הדדית שמרגשת בכל פעם מחדש.
זה באמת המקום להודות לסג”מ המחוז נפתלי לוי שכל כולו חסד ונתינה לזולת, למנהלי המרחבים והסניפים השונים במחוז ירושלים על עשייה מתמדת למען הכוננים. וכמובן למנהל המוקד וסגנו, צוות המוקדנים, צוות החיבורים וצוות הלוגיסטיקה, שעושים ימים כלילות לרווחת המתנדבים ולתחזוק הפעילות, ושותפים כל אחד בתחומו הוא לאימפריה האדירה שצמחה כאן.
המחוז חולש גם על אזורים מורכבים מבחינה בטחונית. זה לא פוגע בתפקוד המתנדבים והיציאה לקריאות?
למרות המורכבות שבקריאות באזורים אלו, הדבר לא משפיע על מצבת המתנדבים. להיפך, לאחרונה התווספו סניפים חדשים כדוגמת גוש עציון חברון, כביש 60, אזור בנימין ועוד, כשכולם מוגדרים כאזורים מורכבים מבחינה בטחונית. כמובן שיש נהלים ייחודיים במקומות אלו. בכבישי האזור אנחנו פועלים בשיתוף פעולה עם מוקדי היישובים שמעדכנים את כוחות הצבא בכדי שיאבטחו את הכוננים במהלך הסיוע.
מדהים לראות את ההיענות באזורים אלו, איך מתנדבים קופצים על קריאות מבלי להתחשב בתנאים או בשעות לילה, הכל כדי לתת לעוד אדם להמשיך בדרכו בשלווה.
אנחנו בעיצומה של תקופת החגים ובפתחו של חג הסוכות. איך אתם נערכים לקראת עליית הקריאות בימים אלו כשעם ישראל גודש את ירושלים בהמוניו?
כדי להתכונן כראוי לימים אלו, בהם המוני חוגגים גודשים את ירושלים וממלאים את הכבישים שגם בימים כתיקונם עמוסים לעייפה, ישנו צורך בהיערכות מוגדלת בכדי לתת מענה מהיר לכמות הקריאות שתגדל בהתאם. מנהלי המוקד מצרפים מוקדנים נוספים, מלבד אלו שמאיישים את המוקד בקביעות, כדי שזמן המענה יהיה מהיר ולא יושפע מהעליה במספר הפניות. הכוננים אף הם נערכים מראש למספר הקריאות שקופץ בימים אלו, כשהם מודעים לעובדה שהדבר אמור להיות גם על חשבון המנוחה והבילוי במהלך חול המועד.
גם באזור הרובע היהודי ורחבת הכותל אנחנו עושים מאמצים רבים בכדי שבכל ימות החג יימצאו מתנדבים זמינים שיתנו מענה לעולים לרגל לכותל המערבי. לפני כשנה נערך ערב
גיבוש למנהלי הארגון במתחם ישיבת “אש התורה” הצמוד לכותל המערבי. בפגישה שקיימתי לאחר האירוע עם הרב יהודה ויינברג, ממנהלי הישיבה, הוחלט על הצבת ארון עם ציוד מקצועי רב במקום עליו יהיה מופקד הרב ויינברג, שיהיה לשימוש המתנדבים בסביבות הכותל, מה שיחסוך זמן ומאמץ בעת הצורך.
בנוסף, כבר מספר שנים שאנו פותחים חפ”ק ייחודי בחברון בימי חול המועד בכדי לשרת את רבבות העולים למערת המכפלה ולחשוף אותם לפעילות הארגון.
מה התחביב שלך?
אוסף בקבוקי ויסקי קטנים מכל העולם
ה’אני מאמין’ שלי:
כל אחד יכול – נסו ותתמכרו לחסד.
