הכר את המתנדב – הכירו את ליאת נגר

▪ שם: ליאת נגר

▪ גיל: 35

▪ מקום מגורים: ראש העין

▪ עיסוק: עסק משפחתי להשכרת ציוד לאירועים.

▪ תפקיד בארגון: כוננית

▪ זמן חברות בארגון: שנה

▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?

הפעם הראשונה שבה שמענו על הארגון, הייתה כשבעלי נאלץ להשתמש בשירותיו לצורך פתרון תקלה ברכב. מיד אחרי הסיוע הוא הצטרף לארגון. אחרי הפעם השניה שהמתנדבים המדהימים של הארגון עזרו לנו, זה כבר היה טבעי שאצטרף גם.

▪ לאלו סוגי קריאות את מתחברת במיוחד?

בעיקר לפתיחת רכבים. יש סיפוק מיוחד בהתמודדות עם רכבים שונים, כשלדגמים רבים יש סוג נעילה שונה ושיטת פתיחה ייחודית שלעתים גם מאתגרת.

כמובן שלכל אירוע פתיחה יש את הסיפור שמאחוריו. סיפור שבדרך כלל מרגש. מקרה כזה היה לי כשיצאתי לאירוע פתיחת רכב, יצרתי קשר עם פותחת הקריאה ואני מזהה בקול שלה שהיא על סף בכי. היא מבררת בלחץ תוך כמה זמן אני אמורה להגיע ואם אני יכולה למהר. לרגע חששתי שמדובר בילד שננעל ברכב. אך הסיבה ללחץ הייתה שונה. היא בדיוק חזרה מרכישת מתנות והפתעות למסיבת יום ההולדת של הבת שלה שאמורה להתקיים בעוד חצי שעה, ובשניה של חוסר שימת לב הרכב ננעל כשכל ההפתעות נותרו בתוכו. אחרי שפתחתי את הדלת וראיתי את הפנים המאושרות של בעלת הרכב, הבנתי שתחושת הסיפוק לא חייבת להגיע רק אחרי חילוץ ילד מרכב נעול, אלא גם אחרי חילוץ מתנות מרכב נעול.

 

▪ קריאה שאותה לא תשכחי:

הקפצתי את הבן שלי וחבר שלו למקום כלשהו ותוך כדי נסיעה אני מקבלת קריאה לסיוע בכבלים על הדרך. לקחתי את הקריאה ויצרתי קשר עם הפונה כדי לעדכן אותה שאני בדרך. לתגובה שלה לא ציפיתי. מרוב לחץ היא ענתה שהרכב לא מתניע ואין לה פנאי לתרום עכשיו… הייתי חייבת לעצור את שטף הדיבור שלה, להרגיע אותה ולהסביר לה שוב שאני סך הכל בדרך לסייע לה וללא כל תשלום.

כשהגענו גילינו שהרכב חונה צמוד לשני רכבים אחרים, מה שמנע מהרכב שלי להתחבר אליו ולהטעין את המצבר. לא אמרתי נואש ובעזרת הבן שלי, חבר שלו ועובר אורח נוסף שזיהה הזדמנות לעשיית חסד, דחפנו את הרכב למקום נוח יותר בו ניתן היה להטעין באמצעות הכבלים.

▪ טיפ לכונן המתחיל:

מי שלא קופץ למים לא ידע לשחות. צא לקריאות ואל תחשוש. על כל שאלה או בעיה שתצוץ במהלך הסיוע, תמיד תוכל להתייעץ עם מנהלי הסניף או לחילופין לשאול בפורום.

▪ מספר הקריאות אליהן יצאת: מי יודע? אני בכל אופן לא ספרתי.

▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:

גם הקריאות השגרתיות אליהן אני יוצאת, מקבלות פעמים רבות מימד לא שגרתי בעיני מבקש הסיוע. זה קורה כשאני מגיעה לסייע, והקבלת פנים לה אני זוכה היא מבט מופתע ותגובה בסגנון “את בטוחה שתצליחי?” “יש גם ידידות בידידים?” וכדו’.

▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?

אני לא אכחיש שלעתים קרובות מדגדג לי בקצות האצבעות לתת את כולי ולצאת לכל קריאה אפשרית. אבל צריך לדעת גם את המינון הנכון ולתת תמיד את העדיפות למשפחה ולצרכי הבית. רק כך אפשר להמשיך במעשי החסד בצורה תקינה. אבל כמובן שבזמן שאני יכולה לתרום מעצמי, אני נותנת את כל הלב והנשמה במהלך הקריאות.

ההתנדבות שלנו כהורים משפיעה גם על הילדים, שגדלו וחונכו מגיל צעיר לנתינה לזולת ולמחשבה על האחר, כמו גם להיות ערניים ולבדוק האם יש בסביבה אדם שזקוק לעזרה. ההרגל והדריכות של הילדים הביאו לסיוע מרגש במיוחד. הגעתי עם הילדים הגדולים לגן הילדים בו לומד בני הקטן. נשארתי ברכב בעוד בני הגדול נכנס לגן כדי להוציא את אחיו הקטן. בדרך חזור הם ראו התקהלות סביב רכב נעול עם ילד בתוכו. הבן הגדול שלי שקלט במהירות את הסיטואציה, רץ אליי ועדכן אותי. הוצאתי במהירות את ערכת הפתיחה, ניגשתי לרכב הנעול, פתחתי את הדלת תוך כדקה וחילצתי מתוכו את הילד.

▪ האם צירפת מתנדבים לארגון?

אני מאמינה שאנשים להם סייעתי הצטרפו גם הם. אצלי ואצל בעלי זה קרה, אין סיבה שאצל אחרים זה לא יקרה.

▪ מהו התחביב שלך?

קריאה וטיולים.

▪ ה’אני מאמין’ שלי:

רק מי שנותן יש לו יכולת לקבל, ומי שעושה טוב מקבל טוב כפליים.

אם כל אחד ואחד יתן רק קצת מעצמו, לכולם יחד יהיה הרבה יותר.