▪ שם: מאיר זגורי
▪ גיל: 19
▪ מקום מגורים: נתיבות
▪ עיסוק: מנהל חנות לתשמישי קדושה
▪ תפקיד בארגון: סג”מ לוגיסטיקה מחוז דרום ואחמ”ש מוקד דרום
▪ זמן חברות בארגון: שנה
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
לילה אחד נתקעתי עם פנצ’ר ובלי כלים להחלפת הגלגל. השעה 2 לפנות בוקר, אין נפש חיה ברחוב. בלית ברירה התקשרתי לחבר אולי הוא יוכל להושיע אותי. מתוך שינה הוא דקלם לי את המספר של המוקד. לא האמנתי שמישהו שלא מכיר אותי יבוא בכזו שעה לסייע לי ללא תשלום, אבל החלטתי לנסות. יצרתי קשר עם המוקד ובתוך 20 דקות הופיע מתנדב עירני עם חיוך וסייע לי. הבנתי שאני חייב להיות חלק מהדבר הנפלא הזה, ויומיים אחר כך כבר הייתי חבר מן המניין בארגון.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
סיוע בפנצ’ר. הסיבה לכך היא קריאה מרגשת אליה יצאתי והותירה בי רושם עז. קיבלתי טלפון ממנהל מחוז דרום אלעד מאיר כשהוא משתף אותי בקריאה שיצאה באזור על זוג מבוגרים שנתקעו בכביש ראשי עם פנצ’ר בצמיג. בני הזוג, שהיו בדרך לטיפול רפואי דחוף, נותרו חסרי אונים ובסביבה לא היו מתנדבים זמינים באותה שעה. כשהבנתי את רגישות הקריאה והדחיפות שבה, יצאתי בלי להסס למרות שלא הייתי בקרבת מקום. החלפת הגלגל אמנם לקחה דקות ספורות, אך בכל פעם שאני יוצא לכזו קריאה אני נזכר בדמעות ההתרגשות שפרצו מעיניהם של בני הזוג והחיבוק שביטא את עומק הכרת הטוב. מאז אלו האירועים שאני מחפש.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
לילה אחד יצאה קריאה בנתיבות לסיוע בכבלים. מתנדב שהגיע למקום דיווח סאל”ה (סיום אירוע ללא הצלחה) לאחר שלא הצליח להתגבר על התקלה. ראיתי בקבוצה את הדיווח והחלטתי לצאת למקום ולנסות לסייע מהניסיון שצברתי עם הזמן. השעה המאוחרת רק דרבנה אותי במחשבה על בעל הרכב שלא יכול לשוב לביתו. הגעתי למקום וניסיתי לפתור את התקלה במגוון דרכים, אל ללא הועיל. בהתייעצות עם האיש הטכני והאגדה דוד מתן הגענו למסקנה שרק מוסך יוכל להתגבר על התקלה. אמנם הסאל”ה הטכני היה סופי אבל מבחינתי האירוע עדיין לא הסתיים. לא העליתי בדעתי להשאיר את בעל הרכב, אדם מבוגר, לבדו באישון ליל. גם העובדה שהיישוב בו הוא מתגורר רחוק כ-40 דקות נסיעה מנתיבות, לא הרתיעה אותי. הצעתי לו לשנע אותו לבית וכך העברתי את שארית הלילה בנסיעה ארוכה ליישוב המרוחק ובחזרה לבית. כשחזרתי הבנתי שאת שנת הלילה כבר הפסדתי. שתיתי קפה להתרעננות והתחלתי בהכנות לקראת הבוקר שבפתח.
חוסר השינה אמנם נתן את אותותיו לאורך כל אותו היום, אבל הסיפוק האדיר שמילא אותי היה שווה כל שעת שינה שהחסרתי.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
גם אם אין לך אפשרות לצאת לקריאות מכל סיבה שלא תהיה, קיימות אפשרויות נוספות לתרום לארגון. אל תפחדו לשאול את מנהל הסניף באיזה תחום תוכלו לסייע.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
זה אולי יישמע קלישאתי, אבל באמת שאני כבר לא מצליח לספור.
▪ סיפור לא שגרתי שנתקלת בו במהלך ההתנדבות:
הייתי בחנות ושירתתי את הלקוחות, כשיצאה קריאה לחילוץ ילד שננעל ברכב במרחק עשרות מטרים ממני. עזבתי הכל ויצאתי במהירות למקום, לא לפני שהפקדתי את ניהול החנות בידי העובדים הנוספים שהיו בה. כשהגעתי התברר שעובר אורח עירני הציץ לתוך הרכב החונה וראה בתוך כסא הבטיחות תינוק ישן. מבלי להתמהמה התחלתי בפעולות מהירות לפתיחת הרכב עם הערכה שנמצאת תמיד אצלי ברכב. תוך כדקה פתחתי את דלת הרכב והושטתי את היד להוציא את התינוק המסכן, אך מה שמצאתי בכיסא הבטיחות הייתה שמיכה שכיסתה את הכיסא הריק… הסתבר שאותו אזרח אחראי שדיווח על האירוע ראה את השמיכה והסיק שמתחתיה ישן תינוק.
בהתחלה הרגשתי חוסר נעימות מכך שפתחתי רכב ללא כל צורך, ואפילו תחושת כעס על פותח הקריאה שפתח קריאת שווא. אבל במחשבה שניה הבנתי שהוא עשה את הפעולה הנכונה, כי תמיד עדיף לנהוג בעודף אחריות מאשר בחוסר אחריות.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
ההתנדבות מלווה אותי ומשפיעה על כל מהלך היום. גם בתוך הסטרס של החיים תמיד אני משתדל שהארגון יהיה בראש סדר העדיפויות. אפשר בהחלט לומר שאני חי ידידים, אוכל ידידים וישן ידידים.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
כמובן. בכל פעם שאני מזהה הזדמנות בשיחה עם אנשים, אני חושף אותם לפעילות הארגון ומציע להם להצטרף לאימפריה.
▪ מה התחביב שלך?
רכבים וים
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
לתת זה ה’לקבל’ החדש