▪ שם: מיכאל אלבז
▪ גיל: 50
▪ מקום מגורים: דימונה
▪ תפקיד בארגון: כונן
▪ זמן חברות בארגון: עוד מעט שנה
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
שילוב של רצון לתרום ולסייע לחברה, יחד עם העובדה שבעקבות הנכות ממנה אני סובל הייתי מעביר את רוב זמני בין כתלי הבית וכמעט ולא יוצא ממנו, הביא אותי לחפש אחרי אתגר שגם יחזיר לי את הטעם והצבע לחיים, וגם יתן מענה ללב שלי שמשתוקק לסייע.
כששמעתי על ידידים ונחשפתי לפעילות המדהימה של הארגון, הבנתי שמצאתי את המקום שיש בו את כל מה שחיפשתי.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
לסוגי הקריאות שאני יכול לצאת אליהן מבלי שהמגבלות שלי יעצרו בעדי, כגון חילוץ רכבים שהתחפרו בשטח ופתיחת רכבים נעולים. אלו קריאות שמותאמות ליכולות שלי ואינן דורשות מאמץ מיוחד.
אבל גם כאשר מזדמן לי לסייע בקריאות שאני מתקשה בהן, אני לא מרים ידיים ומנסה לסייע בדרכים שונות. לשם כך אני מצטייד במכשור שיסייע לי בעת הצורך.
מקרה אחד זכור לי בתחילת דרכי בארגון כשקיבלתי קריאה על רכב תקוע. משום מה לא ראיתי שהקריאה יצאה על פנצ’ר והייתי בטוח שמדובר ברכב נעול. הגעתי למקום ושם גיליתי את הטעות. ברגע הראשון הייתי אובד עצות, בידיעה שאין לי את היכולת לסייע בפתיחת הברגים, אך מיד התעשתתי, נסעתי לביתי, וחזרתי עם הבן שלי שהחליף במיומנות את הגלגל המפונצ’ר.
למחרת כבר רכשתי מברגה ייחודית לכל אירוע שכזה שלא יבוא, ומאז כשאני נתקל בפנצ’ר אני כבר מוכן לקראתו.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
מוצאי שבת אחת אני פותח את הסלולרי ורואה קריאה על שני רכבים שהתחפרו בבוץ בשטח פתוח באזור בית קמה. למרות החיבה שלי לאירועי משיכה, היה נראה לי מוגזם לצאת למקום כל כך מרוחק מדימונה. לאחר מספר שעות אני מקבל הודעה נוספת בקבוצה, ובה בקשת זירוז לחילוץ הרכב. בהודעה נכתב שמדובר באב ובנו בן שנה וחצי שהרכב בו נסעו התחפר בבוץ כבר בשעות הבוקר, ורכב נוסף שניסה לחלץ אותם התחפר גם הוא.
כשהבנתי את הסיטואציה לא המתנתי לרגע, התארגנתי במהירות ויצאתי מיד לדרך הארוכה. לאחר שעה ורבע נסיעה פלוס עשרה קילומטרים בתוך השטח הבוצי, הגעתי למקום. גשם זלעפות, בוץ שמגיע עד לברכיים ותנאים לא תנאים שעמם התמודדנו, לא יכלו לנו ובשעה ארבע לפנות בוקר הצלחנו סוף סוף לברך על המוגמר ולסיים את החילוץ המפרך. שבתי לרכב כשאני רטוב ומלוכלך אך עם תחושת סיפוק משכרת שיהיה קשה לשכוח אותה.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
כשאתה מקבל קריאה אל תחשוש לצאת. ככל שתצא יותר כך תצבור יותר ניסיון וביטחון עצמי.
וכמובן בזמן הסיוע לפעול בזהירות מירבית ולנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי להגן עליך ולמנוע פגיעה ברכב.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
כבר הפסקתי לספור, אבל הרבה.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
לפני מספר ימים התקבלה קריאה לחילוץ רכב בנחל צוף. החלטתי לצאת ולסייע מתוך ידיעה שהסיכוי של פותח הקריאה לקבל סיוע אקראי מרכבים שחולפים במקום שואף לאפס, מאחר ובימים אלו, ימי קורונה, בהם התנועה מחוץ לערים מוגבלת, הכבישים ריקים כמעט לחלוטין.
הגעתי למקום, שם גיליתי מחזה לא שגרתי לחלוטין ואפילו מקומם בתקופה זו. את פניי קיבלו זוג הורים על חמשת ילדיהם כשפניהם גלויות ללא כל אמצעי הגנה. הם סיפרו שכבר מעל ארבע שעות הם נמצאים שם ולא האמינו שמישהו יגיע ויחלץ אותם.
למזלם מתנדבי ידידים נרתמים לסייע בכל שעה, גם בזמנים לא שגרתיים.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
כפי שהקדמתי, ההתנדבות במסגרת הארגון משפיעה מאוד על איכות החיים שלי. מלבד הנכות שלי אני סובל ממחלות רקע נוספות, והשהיה הממושכת בבית לא בריאה ואף מסוכנת בשבילי. אפשר בהחלט לומר שהיציאה מהבית לקריאות והפעילות הגופנית שמתלווה להן מצילות אותי. האתגר שביציאה לקריאות מפיח בי רוח חיים ותקווה, ולא פעם אני מרגיש שיותר משאני תורם לארגון, הארגון תורם לבריאות שלי.
גם על המשפחה ההתנדבות לא פוסחת. כשאני יוצא לקריאה שאני יודע מראש שלא אוכל לטפל בה לבד, הילדים שלי מצטרפים אליי בשמחה ומסייעים לי.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
אחי שמתגורר בנתיבות, ראה איך אני פורח בזכות הארגון והצטרף גם הוא. כשאני רואה קריאות שיוצאות באזור נתיבות אני יוצר איתו קשר ומיידע אותו. כשמתאפשר לו לצאת הוא מסייע בשמחה. כך יוצא שבעקיפין אני מסייע גם לקריאות בנתיבות.
הרצון לסייע יגבר על כל מחסום ומוגבלות שינסו לעמוד בדרכו של האדם.
▪ מהו התחביב שלך?
את התחביב האמיתי שלי גיליתי ברגע שהצטרפתי לארגון והתחלתי לחלץ עם הג’יפ רכבים שהתחפרו. תחביב ממכר ביותר.
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
הרצון לסייע יגבר על כל מחסום ומוגבלות שינסו לעמוד בדרכו של האדם.
