▪ שם: שמעון שטרן
▪ מקום מגורים: רחובות
▪ עיסוק: אברך כולל
▪ תפקיד בארגון: כונן
▪ זמן חברות בארגון: כשנה
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
ערב אחד נכנסתי לרכב אך לא הצלחתי להתניע אותו. שכן השאיל לי בוסטר והשתמשתי בו תקופה. כשראיתי עד כמה השימוש בו יעיל, רכשתי בוסטר לעצמי כדי שישמש אותי כשאזדקק לו. חבר ששמע על הקניה, המליץ לי לעשות בזה שימוש מידי פעם כדי לשמור על התקינות שלו, והוא אף הציע לי להתנדב בידידים, שם אוכל להשתמש בבוסטר בתדירות גבוהה ועל הדרך גם לסייע לאנשים. לאחר שגם אשתי, שראתה שהבוסטר שוכב ברכב כאבן שאין לה הופכין, זרקה לי את רעיון לעשות בו שימוש במסגרת ידידים, קיבלתי את ההמלצות והצטרפתי.
בקריאה הראשונה אליה יצאתי, שהייתה במקום מרוחק מביתי, התאכזבתי לאחר שמתנדב אחר סייע מבלי להודיע על כך. אך במקום להתייאש, קיבלתי על עצמי להשתדל לצאת לכל הפחות לקריאה אחת ביום. כיום ממוצע הקריאות היומיות שלי עומד לעתים על עשר…
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
לכל סוגי הקריאות. אני תמיד שם למול עיניי את המצב של חוסר האונים בו נמצא מבקש הסיוע.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
בכל קריאה אליה אני יוצא אני משתדל לתת את כולי, ומשקיע בהן זמן בלתי מוגבל עד לסא”ב המיוחל, כך שאת רוב הקריאות אני זוכר היטב. אני רוצה לציין דווקא אירוע אחד שאמנם לא ארך זמן רב, אך הסיוע שלו היה כפול. בוקר אחד יצאה קריאה על רכב נעול. לקחתי את הקריאה, אך כשהבטתי בפרטים ראיתי שמדובר באשה שנעולה בבית. יצרתי קשר עם הגברת והתברר שערב קודם כן היא יצאה מהרכב והשאירה את הצרור עם מפתחות הבית והרכב, ומיד כשסגרה את דלת הרכב היא ננעלה. האשה תכננה לבקש מבעלה את המפתח הרזרבי שנמצא אצלו אך הדבר פרח מזכרונה. למחרת בבוקר בעלה יצא לעבודה בשעה מוקדמת ונעל אחריו את הדלת. כשהאשה התעוררה, היא גילתה שנותרה נעולה בבית מבלי יכולת לצאת, מאחר והמפתח כאמור נשאר ברכב הנעול.
עם הכוונה טלפונית הגעתי לרכב שלה. בעזרת ציוד הפתיחה פתחתי אותו, הוצאתי מתוכו את מפתח הבית ופתחתי את דלת הבית. כך שבפעולה אחת גם שחררתי אותה מהבית הנעול וגם פתחתי לה את הרכב הנעול.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
שני טיפים שמלווים אותי דרך קבע באירועים:
א. צאו לכל סוגי הקריאות. רק כך תוכלו לרכוש ניסיון וביטחון.
ב. במהלך הסיוע גלו סבלנות ואורך רוח. אני מאמין בעבודה מוגמרת. עשו כל שבאפשרותכם כדי לסיים את האירוע בהצלחה, גם אם הוא לוקח זמן רב יותר משחשבתם.
▪ האם היו פעמים בהן הסיוע ארך זמן רב ממה שחשבת?
וודאי. ואני חייב לומר שככל שהקריאה הפכה למורכבת יותר וארוכה יותר, כך הסיפוק לאחר הסיום בהצלחה גדל יותר. והיו קריאות רבות שארכו שעות ארוכות, בעיקר בכבלים, שם הבעיה לא תמיד נראית לעין ויש צורך בסבלנות רבה וביצירתיות. שתי קריאות זכורות לי במיוחד, כשיחד עם המתנדב הוותיק והמנוסה עזרא כדורי עמלתי במשך שעתיים תמימות כדי להניע רכב, בסבלנות ובעקשנות. תחושת הסיפוק שהרגשנו כשקולו של המנוע נשמע הייתה עצומה.
קריאה נוספת אליה יצאתי בשעת ערב, התבררה כמורכבת משחשבתי. בעלת הרכב כבר התייאשה ותכננה להשאיר את הרכב במקום ולמצוא דרך לחזור לביתה, שהיה במרחק כמעט שעה נסיעה. מצאתי את עצמי מתחנן אליה שתתן הזדמנות נוספת. ובאמת לאחר שלושת רבעי שעה של ניסיונות להנעת הרכב המנוע הגיב ולשמחתה (והאמת גם לשמחתי) לא היה גבול.
אבל אני חייב לציין שהסיפוק הוא לא רק כשהאירוע מסתיים בהצלחה. יצאתי לאירוע של כבלים ולאחר שעה ארוכה של ניסיונות שונים שלא צלחו, נאלצתי לשוב על עקבותיי כשתחושת החמצה מלווה אותי. באותו יום קיבלתי טלפון ששינה באחת את תחושתי. על הקו היה בעל הרכב שהודה לי בהתרגשות על הסבלנות הרבה שגיליתי ועל הרצון וההתעקשות לאורך כל הזמן. שמעתי את דבריו והפנמתי שגם אם הקריאה לא הסתיימה בהצלחה, עצם הרוגע והסבלנות בהם פעלתי עשו את שלהם והרגיעו את בעל הרכב.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
1060, מתוכם 116 רק החודש. נס שיש את האפליקציה שאפשר לעקוב אחרי מספר כה רב של קריאות…
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
קיבלתי קריאה חריגה על גלגל של כסא גלגלים שהתנתק ממקומו. יצרתי קשר עם פותחת הקריאה והתברר שמדובר בנכדה שיצאה עם סבתה שהייתה מרותקת לכסא גלגלים לשאוף אוויר, כשלפתע אחד הגלגלים התנתק ממקומו. ניסיתי לסייע לה אך לא היה לי את הניסיון והידע לסייע במקרים כאלו. לא וויתרתי וניסיתי לפתור את הבעיה בדרך שונה. בנוסף להתנדבותי בידידים, אני מורשה חתימה בארגון החסד הרחובותי “נתיב החסד” שאחת מפעולותיו הברוכות היא השאלת ציוד רפואי. תוך דקות ארגנתי כסא גלגלים חילופי עד לתיקון הכיסא השבור. מהאירוע הזה למדתי לא להתייאש ותמיד לנסות לחשוב “מחוץ לקופסה”.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
הארגון תופס חלק ניכר משגרת היום שלי ומשפיע על הרגלי החיים. אני מוצא את עצמי ישן בשעות מאוחרות יותר מאלו שהורגלתי אליהם במשך השנים, ואפילו מוותר על שנת צהריים שפעם הייתי מקפיד עליה. המחשבה על אנשים שנמצאים בחוץ וזקוקים לעזרה לא נותנת לי מנוח ואני מרגיש צורך לקום ולסייע להם למרות חוסר הנוחות.
הדבר בא לידי ביטוי גם בתחילת היום. מיד לאחר תפילת שחרית אני נכנס לאפליקציה ובודק האם יש אירועים פתוחים. במידה ויש אירוע, אני יוצא אליו עוד לפני ששבתי לביתי לארוחת בוקר.
גם כאשר אירעה לי תאונה (בדרך לעוד קריאה) שהשביתה את הרכב למספר ימים, לא לקחתי פסק זמן והמשכתי לצאת רגלית לקריאות באזור מגוריי.
אבל כשאני מביט בסוף היום באפליקציה על מספר הקריאות היומיות אליהן הספקתי לצאת, אני מרגיש שזה השכר הגדול ביותר על ההשקעה וההקרבה.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
לכל מכר שלי אני שולח את טופס ההצטרפות. מאמין שישנם כאלה שאכן הצטרפו בעקבות כך.
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
נצל את היכולות שאלוקים נתן לך כדי לסייע לאחר.
כל הכבוד! מרגש שיש כאלו אנשים טובים!