מפתח הלב.
לפני מספר ימים אחר חצות הלילה. חגית, תושבת אחת השכונות בנהריה, עומדת קפואה מול דלת ביתה הנעולה ומנסה להיזכר איפה המפתח שעד לא מזמן היה בידה. היא מנסה לשחזר ואז מבינה. כשירדה למטה להוריד את שקית האשפה ייתכן והמפתח נפל לתוך השקית. והשקית? נחה לה כבר בנחת בפח הטמון ברחוב, בעומק של ארבעה מטרים.
היא ניסתה להבין איפה היא יכולה למצוא פורץ בשעה שכזו, אבל אז היא נזכרת שראתה לא מזמן באחד הפורומים ברשת על ארגון ידידים. זו קריאה חריגה היא ידעה, אבל מה היא יכולה לעשות? לישון מחוץ לדלת?
היא מצלצלת למוקד ידידים ותוך 10 דקות מתייצבים במקום שלושה מתנדבים מסניפי נהריה ועכו: לידור צ’אכי, אבי מור ואושרי אבוטבול. הם מקבלים ממנה הסבר קצר למה שקרה, תיאור עוד יותר קצר לחזותה של שקית האשפה ומיד מתחילים במלאכה.
שלושת המתנדבים חושבים על פתרונות יצירתיים ומחברים מוטות אחד לשני. בקצה המוטות הם מחברים מגנט ובכך מנסים להגיע ולדוג את המפתח. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לחלץ את המפתח בדרך ‘נקייה’, הם מבינים שאין ברירה; אושרי מחליט להתמגן כראוי ולהיכנס בעצמו בזהירות לתוך הטמון.
כעבור כמעט 4(!) שעות מצטברות של מאמצים אושרי מצליח למצוא ולשלוף את המפתח האבוד ומגיש אותו לחגית הנרגשת.
“החבר׳ה האלה לא ויתרו בכל הכוח” כותבת לנו חגית בפייסבוק, “הם יצאו מהמיטה החמה שלהם, מאזור הנוחות, מהמשפחות שלהם, עזבו הכל בלי לחשוב פעמיים, כדי לסייע לאישה במצוקה אם חד הורית לחייל שנמצא בצבא והורים שמתגוררים בחו״ל. אלוקים שלח אליי 3 מלאכים!”
“בימים אלו בו מדינת ישראל מתמודדת עם מחלת הקורונה זהו שיעור עצום לחיים ונס גלוי שהשם עשה עימי, ששלח אליי את הצדיקים האלו. אני מברכת אתכם ומודה לכם. יישר כוח . עם ישראל חי. אין על המדינה שלנו בעולם!” מסיימת חגית בהתרגשות.
כן, כן, תעשו הרבה כבוד וכפיים לאושרי, אבי ולידור 
