וואו, וואו, וואו.
לנו זה עשה צמרמורת, ומה זה עושה לכם?
דוד מור, מתנדב ידידים מגבעת שמואל, הוא צלם במקצועו. כמו רבים מהמתנדבים גם הוא עירני בזמן הנהיגה, לא רק על הנסיעה בכביש אלא גם על אנשים הזקוקים לעזרה בצידי הדרך. בשבוע שעבר הוא חזר הביתה מעוד אירוע שצילם וכך הוא מספר לנו:
בערך בשעה 00:15 חזרתי מהעבודה. על כביש 1 לכיוון גבעת שמואל ביציאה ממחלף בן שמן אני רואה על השול נער צעיר מאוד לובש אפוד זוהר שעומד לצד רכב.
חשבתי שמן הסתם זה אירוע פתוח במוקד האזורי ושאחד הכוננים בדרך, אבל הייתה לי תחושת בטן מסויימת ולכן ירדתי בזהירות לשול להציע עזרה.
כשניגשתי לרכב גיליתי שברכב נוהגת אישה בת 78 (!), לצידה בעלה בן ה-80 ואיתם נכדם הצעיר. כשאמרתי שאני מידידים הנכד אמר שהוא התקשר כבר לידידים ובמוקד, שהבינו את הבעיה, אמרו לו להזמין גרר. בכל אופן רציתי לראות בעצמי מה הבעיה ובקשתי את מפתח הרכב מהגברת. הנעתי את הרכב, צילמתי את הנורות שדלקו בלוח המחוונים ושלחתי לפורום הטכני של ידידים. חברים בקבוצה אמרו שהבעיה היא מחסור בשמן. למפרע מתברר שביציאתם מירושלים נדלקה להם נורה. הם נכנסו לתחנת דלק, המתדלק חסר הניסיון אמר שזה חוסר במים, מכר להם נוזל מסוים ושלח אותם להמשך הנסיעה למרכז ככה…
נוכחתי לדעת שאכן רק גרר יעזור והנכד עדכן ששגריר בדרך. ביקשתי מהם לעבור את הגדר למען בטחונם ונפרדתי מהם לשלום.
לאחר רבע שעה, כשאני מגיע הביתה, רוקנתי את הכיסים על השולחן בסלון והופההה! מפתח של פולגסווגן ג’טה, שממש לא שלי, אצלי ביד…
קלטתי מיד את את הפשלה, ירדתי לרכב ונסעתי במהירות לרכב ההוא התקוע. תוך כדי נסיעה השיג לי שרוליק לזר, דרך המוקד, את המספר של הנכד. כשצלצלתי לעדכן שהמפתח אצלי ושאני בדרך הוא אמר שברשות הסבא יש מפתח נוסף ושהגרר בדיוק הגיע. המשכתי בנסיעה כשאני רואה את הגרר בנתיב שממול מעמיס את הרכב עם עוד רכבים ונוסע…
כשהגעתי אל הנכד והסבא-סבתא אני מגלה שהם נשארו שם לבד על הכביש שלושתם עם תיקים וארגזים. השעה 2:00 לפנות בוקר. הבנתי שאין זה מקרה ושלא סתם נשכח אצלי המפתח, מישהו משמיים דאג שאבוא לקחת אותם הביתה. העמסתי אותם ואת הכבודה ויצאנו בנסיעה לבני ברק.
בדרך, הגברת אומרת לי ש”קשה לה לעמוד על הרגליים יותר מכמה דקות ושממש הצלתי אותם”, והסבא אומר לי “אתם לא סתם ידידים אלא ידידי נפש”.
ואני אומר: “אין סתם, הכול זה משמיים!”
עשה לכם משהו הסיפור? עשו לייק ושתפו!