מכירים את הקטע של גוי של שבת??

ברוב השכונות כיום קיימים רכבי שמירה או ביטחון ובתוכם איש נחמד שמקבל את התואר ‘גוי של שבת’. תואר מכובד שאף מספק לו שכר נאה במשך השבת ומידי פעם אף בצלחת חמין מהבילה ובקבוק בירה. מטלות התואר הינם יחסית דיי קלות, כאן מתג שנפל, כאן מזגן שנכבה או נורה דלוקה שנשכחה במקרר וכדומה.
אך לפעמים יש מקרים יותר מלחיצים מפלטה שנכבתה..

ליל שבת. השעה 02:00 בלילה, רכב השמירה מטייל בשכונת רמת שרת, ולפתע מנפנף עם היד אחד התושבים, ובפנים מבועתות מספר לגוי הנחמד כי בתו הקטנטנה בת השנתיים נעלה את עצמה בחדר וישנה שנת ישרים, וההורים הדואגים אינם מצליחים לפתוח את הדלת..
הגוי ענה בנחמדות שאמנם לימדו אותו לכבות את המתג ולהדליק את המזגן אבל לפתוח דלת נעולה זה כבר יותר מידיי בשבילו. “אם כי”, נזכר הגוי שנייה לפני שהאיש פנה מאוכזב לחפש פתרון, “אני מכיר מישהו שיוכל לעזור”.

השעה 02:20 בלילה והאב החל לצעוד בעקבות רכב השמירה אל ביתו של צביקה גליקסברג – כונן צוות מערב ירושלים. “אני מכיר את צביקה הוא בחור טוב”, אמר הגוי והחל ליטוע תקווה של ממש בלב האב.
דפיקות קצרות הססניות על הדלת וצביקה בפתח, דקת התרעננות וצביקה כבר בחוץ עם מה שנדרש לחלץ את הילדה. בדרך הוא אוסף את יוסף מזרחי – חבר לצוות ויחד הם עושים את הדרך לרחוב דוד מרץ בשכונת רמת שרת, כשהגוי הנחמד מצטרף בנסיעת זחילה לדעת מה יילד לילה.
בארגון ‘ידידים’ מורגלים במקרים שחלים בשבת, וההוראה של הרב היא ברורה: “מותר ואף צריך לחלץ ילדה קטנה שננעלה, ומותר לכתחילה על ידי יהודי”.

אירוע החילוץ מתמשך, הגוי של שבת פרש כבר לסיבוב שכונתי נוסף אבל צביקה ויוסי עדיין פועלים ללא לאות כאילו לא מדובר ב-3 בבוקר של ליל שבת. לאחר דקות ארוכות של פעולות חילוץ – הדלת נפתחת, והילדה המתוקה ממשיכה את שנת הישרים לצד הוריה השמחים על כך שבכל שעת צרה יש תמיד כתובת אל מי לפנות.
אז סלפי עם הדלת והילדה המתוקה הספיקו צביקה ויוסי לעשות רק במוצ”ש, אבל בשכונת רמת שרת נהפכה הפריצה והחילוץ לשיחת היום כבר בשבת בבוקר.

ככה זה ידידים.. מתי שאפשר ומתי שצריך – אנחנו כאן בשבילכם.