אסתי דהן
“תודה שקראת לי” הוא אמר כששני ברכיו מונחים על האספלט ותוך שהוא פותח ומסובב בכח את הברגים של הגלגל…
“מה אמרת?” שאלתי בתמיהה
“ארבע שעות אני מחכה בבית לקריאה של מעשה טוב להיום, של מצווה, זיכית אותי”.
אני מכירה את המשמעות ואת ההרגשה שמישהו מזכה אותך במעשה טוב “על הדרך” אבל תראו, אי אפשר בשום אופן לדלג על מעשה כזה מבלי לצרוח מאושר, לצרוח מאהבת חינם, לצרוח תודה ל”מישהו ההוא” שדאג שאני אהיה חלק מעם כל כך מיוחד שיש בו חלקיקי אור אלוקי.
מי כמונו יודעים כמה מתקיל ומבאס לרדת לרכב ולגלות שאחרי שתכננת את הזמן שלך, שאת/ה לבוש/ה הנה הכל משתנה ומשתבש, אפילו לעשרים דקות הבאות.
אני מודה שבימים כתיקונם הייתי מניחה את ברכיי ומחליפה גלגל לבדי. היום כבר לא, אני סיימתי להיות הגיבורה הזו, קשה לי.
אני מחייגת לעמותה המדהימה הזו שנקראת “ידידים” ואחרי עשר דקות מתייצב מלאך בדמות אדם, מחויך, זקוף, מאושר שהגיע…
זו פעם שנייה, הפעם הקודמת הייתה באחת וחצי בלילה, יש להם אלוהים לחבר’ה האלה… הם פשוט מתייצבים לכל קריאה בכל רגע ושעה ובכל מקום.
תוך מספר דקות הבעיה טופלה, תוקנה, ואני מרגישה שאני חלק ממשפחה גדולה ומיוחדת הוא הלך מאצלנו עם חיוך של זוכה, גם אני… הרי זכיתי בענק!
עד היום לא האמנתי במושג “ידידים”…. עד שהם באו ושינו לי הכל. 😉
עמותת ידידים – סיוע בדרכים תודה שיש אתכם, סיירת מלאכים.
