שם: זכריה פלדבאום
גיל: 34
מקום מגורים: אלוני הבשן ברמת הגולן
עיסוק: יועץ בריאות טבעית גוף ונפש ושף בלינה כפרית
תפקיד בארגון: מנהל מרחב גולן ומוקדן
זמן חברות בארגון: 5 שנים
הסיבה שבעטיה הצטרפת לארגון:
ברגע ששמעתי שארגון ידידים מסייע בחילוץ ילדים מרכב – ידעתי שהמקום שלי בתוכו.
לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
זה אולי יישמע מוזר אבל דווקא לאותן קריאות שהסיכויים לסייע בהן נמוכים. הסיפוק
ב”סא”ב” (סיום אירוע בהצלחה) שבקריאות כאלה גדול לאין שיעור.
קריאה שאותה לא תשכח:
לאחרונה לקחתי קריאה שיצאה על רכב נעול. נסיעה של כ־40 דקות – מרחק סביר במושגי מרחב גולן. משיחה עם בעל הרכב הבנתי שברכב שננעל יש תרופות של חולה שעבר השתלת כליה שחייבות להיות בקירור. מאותו רגע הקריאה הפכה למעין חירום. הגברתי את מהירות הנסיעה (כמובן במסגרת החוק), ומיד כשהגעתי למקום התחלתי בפעולות הפתיחה. עוברי אורח שראו את פעולות הפתיחה המהירות שמאפיינות פתיחה כשילד ננעל ברכב, התפלאו כשנוכחו שהרכב ריק מאדם. פליאתם גברה כשלאחר הפתיחה דבר ראשון שעשינו היה לבדוק את הטמפרטורה של פנים הרכב הריק…
למזלנו עקב מזג האוויר הטמפרטורה ברכב הייתה סבירה והתרופות לא נפגמו.
קריאה נוספת אותה לא אשכח הייתה דווקא זו הקצרה ביותר בה נתקלתי. משפחה שרכבה הושבת נזקקה לשינוע לביתם. הקור הגולני לא נתן לי לחשוב פעמיים ויצאתי כדי לסייע להם. גשם וערפל ליוו אותי במהלך הנסיעה, המושג “לא רואה ממטר” קיבל משמעות מוחשית למדי, ואפשר לומר שדי גיששתי את דרכי לכיוונם.
בהגיעי למקום התברר שהרכב שבק חיים באמצע הנסיעה וכל האבחונים הובילו לכך שאין מנוס מלגוררו למוסך. לפני שלקחתי אותם ברכבי למחוז חפצם, ביקשתי מהם לנסות להניע פעם נוספת את הרכב. הם כבר היו מיואשים אבל לנסות להניע לא עולה במאמץ מיוחד. ניסיון הנעה בודד והרכב כמו התעורר משינה עמוקה ומתניע בקלילות… מה שנותר לי היה לנסוע מאחוריהם ולוודא שהם אכן מגיעים לביתם. ללא ספק הקריאה המהירה ביותר שהייתה לי, אך גם מהצרובות בזכרוני.
טיפ לכונן המתחיל:
לעקוב אחרי כוננים ותיקים ולהחכים מקריאות מורכבות.
טיפ נוסף וחשוב מאין כמותו: אינה דומה שמיעה וקריאה להתנסות בשטח. צאו לכמה שיותר אירועים, כך תתנסו באופן היעיל והמהיר ביותר.
וכמובן – הפורום נוצר (בין השאר) בדיוק בשביל השאלות שלכם, אל תתביישו לשאול ולהתייעץ.
מספר הקריאות אליהן יצאת:
כבר לא סופרים.
אנקדוטה מעניינת:
כמוקדן קיבלתי פעם קריאה חריגה על משפחה ממרכז הארץ שהגיעה לאחד מקברי הצדיקים בצפון כדי לערוך טקס חלאקה לבנם הקטן. כשהגיעו לקבר גילו שהם זכרו להביא הכל לאירוע המשמח חוץ מהמצרך הכי חשוב – מספריים לגזיזת השיער לחתן השמחה.
הייתי די ספקטי בנוגע להיענות הכוננים אבל הוצאתי את הקריאה. לתדהמתי תוך זמן קצר כונן כבר היה אצלם עם המספריים הגואלות.
כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
המשפחה היא מעל לכל, כך שאני משתדל לתאם את זמן קבלת השיחות ואת העבודה מול כונני המרחב כך שזה לא יהיה על חשבון המשפחה.
יחד עם זאת, אני זוכה לתמיכה מלאה מאשתי, שדוחפת אותי לצאת לסייע למרות הקושי. ויעיד על כך הסיפור הבא, שהינו אחד מיני רבים: קריאה לסיוע בפנצ’ר תפסה אותי בעיצומה של השכבת הילדים והרדמתם. אני מתחבט האם לצאת ולהשאיר את אשתי להתמודד לבדה עם המלאכה הלא פשוטה. היא מצידה לא מבינה את הלבטים שלי וברור לה שאני אמור לצאת ולסייע. היא כבר תמשיך את מלאכת ההשכבה, התרומה שלה לידידים…
אני יוצא עם כונן נוסף, מרחק של כ-20 דקות נסיעה, ובהגיענו אנו רואים 4 קשישים חסרי אונים עומדים ליד הרכב. בתוך מספר דקות אנחנו מפרקים את הגלגל ומוציאים מהבגאז’ את הגלגל הרזרבי, אבל אז אנחנו מגלים שגם הרזרבי מפונצ’ר. מאחר ושני הגלגלים היו קרועים לא היו ברי תיקון במקום – שינענו אותם לפנצ’ריה במרחק חצי שעת נסיעה, את המקום פתח עבורנו במיוחד בעל הבית שמתנדב אף הוא בארגון. לאחר מספר דקות יצאנו משם עם שני צמיגים חדשים שעליהם שילמנו מחיר מוזל במיוחד, חזרנו לרכב והחלפנו את הצמיגים כשהקשישים המרוגשים לא מאמינים שדברים כאלה קיימים בדורנו.
לאחר ששבתי לביתי הרגשות נעו בין הסיפוק מהחילוץ לבין ההערכה לאשתי ש’שחררה’ אותי ונותרה עם מטלות הבית המרובות.
אגב, בערב פסח קיבלתי טלפון כשעל הקו מזדהה הקשיש לו סייעתי. לשאלתי מה הביא אותו להתקשר ענה שהוא עושה סבב טלפונים ומאחל חג שמח לאנשים שחשובים לו…
האם צירפת מתנדב לארגון?
עשרות רבות. כך בעצם נבנה מרחב גולן.
מהו התחביב שלך?
בישול וטיולי שטח.
ה’אני מאמין’ שלי:
בכל מקרה או אירוע שאני נתקל בו, להקפיד למצוא את הצד המשמח. תמיד יהיה כזה.