שם הילה אקסלרוד
גיל 52
מקום מגורים טבריה
▪ עיסוק במהלך השנים עסקתי במגוון תחומים שהתפרסו על פני מספר נקודות ברחבי העולם. עד לא מזמן עבדתי כאחות והעברתי הרצאות חינוך לבריאות בבתי ספר בצפון הארץ. בתקופה שלפני כן התגוררתי במזרח הרחוק שם עבדתי במשך שש שנים באירגון UNIECF.
כיום אני מדריכה שיקומית ומסייעת בשילוב אנשים בעלי צרכים מיוחדים ונפגעי פוסט טראומה בתעסוקה בשכר.
בנוסף, בעשרים שנה האחרונות אני מאסטר ומטפלת רב תחומית בשיטות ריפוי גוף ונפש שונות וכן מדריכה מוסמכת בשיטת אדלר ואלבאום בעבודה עם ילדים ונוער עם לקויות למידה קשב וריכוז וויסותים שונים.
במסגרת יום האשה השתלבתי גם בהדרכות של נשים להחלפת פנצ’רים והכרת הרכב.
▪ תפקיד בארגון כוננית ומוקדנית
זמן חברות בארגון עכשיו אני בדיוק חוגגת יום הולדת שנה בארגון.
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
ראיתי כתבה על הארגון והתאהבתי ברעיון.
מגיל צעיר חונכתי לעזור ולהתנדב, אבא שלי תמיד היה מוקד עלייה לרגל ועזר לכל מי שהיה צריך ואני למדתי ממנו. כיום לשמחתי אני מצליחה ללמד גם את ילדיי ללכת בדרך של עזרה ותרומה.
▪ לאלו סוגי קריאות את מתחברת במיוחד?
לרוב אני יוצאת לקריאות היותר “עדינות” כגון כבלים ופתיחות רכבים. את הקריאות היותר מורכבות כגון פנצ’ר אני משאירה למומחים.
▪ קריאה שאותה לא תשכחי
לפני שבוע הבת שלי תאי, שגם היא כוננית ומוקדנית בארגון, מקבלת למוקד החירום שיחה היסטרית על ילד כבן שנתיים שננעל ברכב במרחק כמה רחובות מאיתנו. בדיוק באותו זמן החניתי את הרכב בחניה והתארגנתי ליציאה לכיוון הבית, כשהצעקה של תאי תפסה אותי: “אמא תחזרי מהר לרכב, נוסעים לחלץ ילד”. זינקנו שתינו לרכב והתחלתי בנסיעה מהירה לכיוון מקום האירוע. אלא שאז גיליתי שלפניי נוסע בנחת אוטובוס כשעל גגו מתנוססת כיפה יפה עם האות ל’. כן, אותה אות חביבה שליוותה את כולנו בחבלי לימוד הנהיגה, הפכה לאות שמפרידה ביני לבין הצלת חיים. ניסיתי לצפור ולאותת לנהג שיפנה איכשהו את הדרך, רק שהוא התברר כתלמיד מקובע למדי שלא סוטה ימין ושמאל ממסלולו. בעוד אני חסרת אונים, יצא מאחד הרחובות רכב של כונן רפואת חירום לכיוון מקום האירוע. לשמע הסירנה שהכונן הפעיל ברכבו, נהג האוטובוס כבר לא יכול היה להישאר אדיש והוא הואיל בטובו לפנות לנו את הכביש.
כתוצאה מהעיכוב הגענו באיחור והמולה גדולה כבר קיבלה את פנינו. הרכב היה מדגם שקשה לפתיחה ולא היה קל לפתוח את הדלת, אבל בשיתוף פעולה מהיר ויעיל עם תאי הצלחתי תוך שתי דקות לפתוח את הדלת ולהחזיר את הילד, שהזיע וכבר היה נראה מותש, לאימו.
הקריאה אמנם הייתה רק לפני שבוע, כך שלא פלא שאני זוכרת אותה, אבל נראה שהיא לא תצא לי מהזכרון עוד זמן רב.
▪ טיפ לכונן המתחיל
ממליצה מאוד לא לפחד לנסות. גם בסוגי קריאות שמעולם לא התנסינו בהן ונראה לנו שלא נמצא בהן ידיים ורגליים, תמיד יהיו המומחים במשפחת ידידים שיסבירו ויתנו יד לעזרה.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת
מי סופר…
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
לפני כמה שבועות קיבלתי קריאה על רכב שננעל שהמפתחות בפנים. פתיחת רכבים זה סיוע שאני מאוד מתחברת אליו וכשאני מקבלת קריאה שכזו אני מיד יוצאת בלי לוודא קודם איזה דגם של רכב וכו’, כך שמיד יצאתי למקום וכשהגעתי ראיתי מולי איסוזו חדש ומפלצתי. התחלתי לשבור את הראש איך פותחים את ה’טנק’ הזה, אבל ייאוש מראש לא קיים בלקסיקון שלי. הוצאתי את ערכת הפתיחה מהרכב שלי ואיכשהו הצלחתי להשחיל את כרית הניפוח, אבל לא מעבר לכך. כשהנהג ראה שגובה הרכב לא מאפשר לי להמשיך בפתיחה, הוא הושיט לי כיסא שהיה במקום, רק שגם לא בדיוק עזר לי.
בלית ברירה נעמד הנהג בעצמו על הכיסא והתחיל בניסיונות פתיחה עם הכלים שלי כשאני נותנת לו הוראות ומכוונת אותו עד לפתיחה מוצלחת.
כשסיימנו אנחנו מסתובבים לאחור וקולטים שאנחו מוקפים בעשרות אנשים שמספרים מעשי גבורה על ידידים.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
ארגון ידידים הפך כבר מזמן לחלק מהמשפחה.
בהתחלה הילדים לא קיבלו בהבנה את העובדה שאמא שמחלקת את זמנה הפנוי בין מענה טלפוני במוקד לבין יציאה לסייע. הם רצו את אמא גם בזמנה הפנוי. הנחתי להם שתי אפשרויות על השולחן: או שהם מקבלים אותי כפי שאני, או שהם מצטרפים אליי להתנדבות. תאי הבת שלי זרמה עם האפשרות השניה והחליטה גם היא להצטרף. מאז היא זו שדוחפת אותי להמשיך במעשי החסד וקורה לא אחת שהיא נותנת יותר שעות ממני במוקד.
כיום ההנאה שלי היא לצאת לאירוע עם הבת שלי.
וכמובן הרכבים שלי ושל תאי שמעוטרים במדבקות הארגון, זו הגאווה הגדולה שלנו.
ככה זה כשאת מקבלת את התובנה שידידים זה לא עוד ארגון, זו דרך חיים.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
ברור שצרפתי והרבה. ביניהם מככבים המוסכניקים שלי ממוסך יוסף, החברים שלי מכרכור וחריש
ומעל לכל הבת שלי תאי.
▪ מה התחביב שלך?
וואו יש לי הרבה. נתחיל לפרט, מקווה שלא אשכח משהו. אני פריקית של טיולים, בעיקר קמפינג, אוהלים ושטח.
בבית אני מכינה סבונים משמנים טבעיים אורגניים. בנוסף אני מכינה גם תכשיטים מאפוקסי קריסטלי. ככלל אני מאוד אוהבת אומנות ויצירה ומנצלת הזדמנויות לעסוק בזה.
▪ ה’אני מאמין’ שלי
גדלתי ומגדלת את ילדי על עזרה עדדית ואהבת האדם באשר הוא, גם אם הוא לא בדיוק כוס התה שלי.