בדרך ללימודים, באמצע איילון, סיפר לי נהג אכפתי שהגלגל שלי במצוקת פנצ׳ר איטית אך מתמשכת. הגעתי לתל אביב, נכנסתי ללמוד בתכנון לפתור את הבעיה אחר כך, כשאני יודעת שחתונה עוד מחכה לי הערב.
חשבתי על החתונה ועל החצאית הלבנה והבנתי שלבד אני לא עושה את זה. תוך כדי השיעור נזכרתי שחברה כתבה לא מזמן פוסט על ארגון ״ידידים״ בו היא מתנדבת ובשיחה קצרה איתה קיבלתי את המספר.
התקשרתי אליהם ובתוך חצי שעה התקשר אליי בחור בשם יובל מימון שרק ביקש הכוונה למקום בו חניתי. תוך דקות הוא כבר סיים את העבודה. הושטתי לו שני שטרות של 50 שהיו בהישג יד והוא רק אמר: ״את נורמלית? מה פתאום!״
״אז תעביר לארגון״, ביקשתי ממנו, והוא בתגובה מספר לי: ״אני מתנדב בארגון הזה שעתיים. בשבע בערב נתקענו עם הרכב וקיבלתי מהם עזרה, ביקשתי לדעת איך אני מתחבר לדבר המדהים הזה ולקחו ממני מספר טלפון לעת צורך. לפני חצי שעה קיבלתי את המקרה הראשון, שלך״.
חיים בינינו אנשים כל כך טובים. פשוט טובים. עליהם אנחנו חייבים לדבר, אותם אנחנו חייבים לשכפל. ולשתף.
הושטתי לו שני שטרות של חמישים, והוא רק אמר את נורמלית? מה פתאום!
השארת תגובה