▪ שם: תמיר בן עזרא
▪ גיל: 47
▪ מקום מגורים: קריית גת
▪ עיסוק: מנהל בית הספר לכדורעף במ.א. בני שמעון.
▪ תפקיד בארגון: כונן
▪ זמן חברות בארגון: מעל שנתיים
▪ מה הסיבה בעטיה הצטרפת לארגון?
נחשפתי לפוסט תודה שמישהי העלתה לפייסבוק על סיוע שקיבלה ממתנדבי הארגון. ביררתי קצת על הארגון ותחומי הסיוע שלו והתחברתי לקונספט.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
אני משתדל לצאת לכל קריאה שאני חושב שאוכל לסייע בה, אבל בעיקר אני מתחבר לקריאות בכביש 6 בשעות הלילה. המחשבה על הסכנה הגדולה הכרוכה בעצירה בשולי כביש סואן שכזה, בפרט בשעות הלילה, בשילוב הידיעה כי קריאות כאלה בכביש 6 עלולות ‘להיתקע’ שעות, זה מה שמדרבן אותי בכל פעם מחדש לצאת ולסייע למרות הנסיעה הארוכה והשעות לא שעות.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
כמעט בכל ערב אני יוצא לקריאות ובאמתחתי סיפורים רבים שהותירו בי רושם. אך מתוך אינסוף הקריאות אליהן יצאתי, בחרתי דווקא בשתיים שלא יצאו בקבוצות המבצעיות אלא בפורום המתנדבים, מאחר ואינם עונים על תחומי הסיוע הרשמיים של הארגון.
במקרה הראשון אשה מבוגרת וכבדת שמיעה שבה בשעת לילה מאוחרת מירושלים למקום מגוריה באחד המושבים באזור, ואבד עימה הקשר. לפני שהחלו בחיפושים אחריה ביקשו בני משפחתה לבדוק אולי היא שבה לביתה. דפיקות על דלת הבית הנעולה לא נענו, אך המחפשים חששו שמא היא בבית ולא שומעת את הדפיקות.
לאחר שלא הצליחו להיכנס לבית, יצרו קשר עם מוקד הארגון וביקשו סיוע. נעניתי מיד לקריאה החריגה והגעתי למקום. בזהירות המתבקשת טיפסתי לעבר חלון ביתה והצצתי דרכו לתוך הבית. אנחת רווחה פרצה ממני כשראיתי אותה יושבת בנינוחות על הספה כשהיא איננה מודעת כלל להמולה שמעבר לדלת.
מקרה נוסף אירע גם הוא באישון ליל, כאשר עובדת זרה עם שני ילדיה הקטנים נקלעו לתחנת הרכבת בקריית גת לאחר שירדו בטעות בתחנה זו במקום במזכרת בתיה. כשהבינה את הטעות ביקשה להגיע למחוז חפצה במונית, אך בעל מונית אותו עצרה דרש סכום מופרז, אותו לא היה ביכולתה לשלם.
איכשהו המקרה הגיע לפורום והחלטתי לקחת את המשפחה חסרת האונים ליעדה. כשהאשה שמעה את הצעתי להסיע אותה ואת ילדיה היא התקשתה להאמין שאני אכן רציני בדבריי ובתחילה סירבה להצטרף אליי. אולי חששה שגם אני ידרוש ממנה סכום גבוה. היא כבר הייתה למודת ניסיון עם בעל המונית שביקש לנצל את מצב הביש אליה נקלעה ולעשוק אותה. אך מהר מאוד השתכנעה שיש גם אנשים שבסך הכל רוצים לעשות טוב לזולת ונכנסה עם ילדיה לרכבי. במהלך הנסיעה מצאתי את עצמי מספר לילדים סיפורים ומשעשע אותם בכדי להפיג את הקרח, לאחר ששמתי לב שהם מביטים בחשדנות בנהג המוזר שהחליט להסיע אותם.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
אל תהסס לצאת לקריאות. את רובן תוכל לפתור לבד, וגם במקרים שיתבררו כמורכבים יותר, מקסימום תבקש סיוע ותכיר כוננים ותיקים שישמחו לסייע לך.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
יצאתי לקריאה של סיוע בידית כח בכביש 40, וכשהתקשרתי למספר של מבקש סיוע, אותו קיבלתי מהמוקדן, גיליתי להפתעתי כי המספר שמור באנשי הקשר שלי ושייך לחבר ותיק מהשירות הסדיר שלא פגשתי זה עידן ועידנים.
החיבוק החם שקיבלתי ממנו כשנפגשנו היה שווה לגמרי את הטרחה.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
ההתנדבות בידידים הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי. ביום שבו אני לא מצליח לצאת לקריאה אני מרגיש תחושת פספוס.
מעבר לזה נוצר גם סוג של הווי משפחתי עם חלק מהכוננים, בראשם כמובן מנהל הסניף יוסי עמר וסגנו איציק סבג, ואנחנו מרבים להיפגש וליהנות בהזדמנויות שונות.
▪ האם צירפת מתנדבים לארגון?
זכיתי לצרף לא מעט מתנדבים לארגון.
▪ מה התחביב שלך?
כדורגל, כדורסל וטניס.
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
אהבה ונתינה לאחר הופכת את העולם שלנו לטוב יותר.
