שם: יפה זיסק רני
גיל: 49
מקום מגורים: הר-חומה, ירושלים
עיסוק: פרופסור לסיעוד ואחות במרכז ‘בת-עמי’ לטיפול בנפגעי תקיפה מינית במרכז הרפואי הדסה והאוניברסיטה העברית
תפקיד בארגון: מתנדבת
זמן חברות בארגון: כשנה וחצי
הסיבה שבגללה הצטרפתי לארגון: ישנן מספר סיבות שהובילו להצטרפותי, אך העיקרית מביניהן הייתה כששמעתי על פעולות הארגון בחילוץ ילדים מרכבים נעולים. כאחות במחלקת טיפול נמרץ לילדים ונהגת מתנדבת לשעבר במד”א, התוודעתי לנחיצותם של חילוצים אלו. המיומנות שנדרשת בעת חילוץ ילד לא מסתיימת רק בפעולת החילוץ עצמו, אלא גם בתמיכה והרגעת ההורים המבוהלים שרואים את ילדם נעול ואין בידם לעשות מאומה. וכאילו לא די בתחושה הקשה של ההורים, נוסף על כך מבטם המאשים של העוברים והשבים על כך שנהגו בחוסר אחריות, בעוד שברובם המכריע של המקרים אין מדובר ברשלנות אלא במנגנון הרכבים שנועל אוטומטית את הרכב לאחר מספר שניות. וכאשר נחשפתי לפעולות הארגון בחילוץ ילדים, הרעיון קסם לי ביותר.
סיבה נוספת להצטרפותי היא שבתור הנהגת היחידה במשפחתי נקלעתי למצבים רבים סביב בעיות ברכב. לא פעם, כשביקשתי להתייעץ עם מכונאים, הם רצו לשוחח עם בעלי. אך הוא, שכלל לא מחזיק ברישיון נהיגה, מתמצא עוד פחות ממני בתחום. כך שהייתי נותרת חסרת אונים. מספר חודשים לפני שהצטרפתי לארגון, עברתי הכשרה דרך סוכנות הרכב שלי (יוזמה שהעליתי בפני מנהלי הסוכנות), רכשתי ציוד באופן פרטי ומצאתי את עצמי מסייעת איתו גם לאחרים. כך שהדרך לידידים כבר הייתה סלולה.
סוגי הקריאות אליהם אני מתחברת:
כמעט כל סוגי הקריאות, מלבד החלפת גלגלים. גיליתי את מגבלות הכוח שלי אל מול ברגים מהודקים ובוקסות סוררות.
קריאה שלא אשכח: שתי קריאות זכורות לי. אחת מהן יצאה על שני פעוטות בני פחות משנתיים שננעלו בשירותים במעון בו שהו. יצאנו מספר כוננים למקום ולאחר מספר רב של ניסיונות שווא לפתוח את הדלת הנעולה, נאלצנו לשבור את החלון שבדלת, כשלאורך כל האירוע אנחנו מסיחים את דעתם של הפעוטות מעבר לדלת הנעולה. וכך בעזרת המטפלות ובמאמצים משותפים הוצאנו את הפעוטות תוך נקיטת אמצעי זהירות קפדניים, בכדי שלא לפגוע בהם.
במקרה נוסף יצאתי לקריאה של פתיחת רכב נעול. לפני הפתיחה פעלתי על פי הנוהל ודרשתי מבעל הרכב לראות את המסמכים בכדי לוודא שהרכב אכן בבעלותו. לאחר הפתיחה, בעל הרכב פתח את תא המטען ולעיניי נגלו מדי משטרה מגוהצים שהיו מונחים שם. התברר שבעל הרכב הוא שוטר. ולחשוב מה היה קורה אילו לא הייתי דורשת ממנו לראות את המסמכים המקשרים אותו לרכב…
טיפ לכונן המתחיל: לנסות. רק כך ישנו סיכוי רב שתצליח. במקרים רבים אני לומדת דברים חדשים ובכל הכשרה אני מגלה מושגים ופעולות סיוע שקודם לכן לא ידעתי שקיימות.
בנוסף, לא להתבייש לבקש להצטרף לקריאות אליהן יוצאים מתנדבים מנוסים. כך תכירו את סוגי הקריאות למיניהן ותרכשו ידע וניסיון.
ובאם יצאתם לקריאה וגיליתם שאינכם יודעים כיצד לפתור את התקלה, אל תחששו לבקש שמתנדב מנוסה “יעלה מולכם” וינסה לסייע לכם.
מספר הקריאות אליהן יצאת: מזמן כבר לא סופרת.
סיפור לא שגרתי שקרה במהלך ההתנדבות: כל מקרה הוא בעצם סיפור בפני עצמו. מקרה שעל גבול המשעשע זכור לי כשיצאתי לסיוע בקומפרסור. יצרתי קשר עם פותח הקריאה להודיע על בואי וכשהוא שמע שמי שמגיע אליו זו אשה, הוא ביטל את הקריאה. הוא כל כך פחד שאשה תסייע לו, שהוא העדיף לנסוע מירושלים למרכז כשהצמיג כמעט מרוקן מאוויר.
אציין שבמרבית המקרים, התגובות לכך שאשה מגיעה לסייע הן חיוביות ומפרגנות.
כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלי: אני אמא לתאומים מקסימים שאחד מהם מאובחן על הספקטרום האוטיסטי. היציאה לקריאות היא בדרך כלל התרפיה שלי. הגעתי למסקנה שדווקא היציאה בזמני לחץ בבית זו דרך מצוינת להירגע.
כאשר אני יוצאת לקריאה, הילדים לעתים מצטרפים אליי. גיליתי שיציאה עם אמא לאירוע זה יופי של שוחד להבטיח שיעשו שיעורי בית, יתקלחו וכדו’…
בעבר הייתי מוצאת תרפיה ביציאה לשופינג. וכאשר הצטרפתי לארגון, בעלי שתומך ומאפשר לי לצאת לקריאות הופתע. לתומו חשב שהעיסוק בהתנדבות תרחיק אותי מהקניות, אך התברר לו שאת השופינג החלפתי במסע רכישת ציוד לרכב.
ההתנדבות שלי בידידים היא בין השאר כדי לוודא שאנשים שנקלעים למצוקה יפגשו אנשים טובים באמצע הדרך.
האם צירפתי מתנדבים: בהחלט, בייחוד נשים להן עזרתי. נתקלתי בלא מעט מקרים בהם מבקשות הסיוע הופתעו מכך שגם נשים מסוגלות להתנדב בארגון שתחומי הסיוע שלו הינם פיזיים.
התחביב שלי: ללמוד. לרכוש מיומנויות חדשות וללמוד לקראת תארים נוספים. אין שנה שבה אני לא משתלמת בלימודים פורמליים וגם כאלו שלא.
האני מאמין שלי: What goes around comes around – מה שאדם עושה יחזור אליו לבסוף.