הכר את המתנדב – הכירו את מניאל אל מרבוע

▪ שם: מניאל אל מרבוע

▪ גיל: 45

▪ מקום מגורים: פתח תקווה

▪ עיסוק: מסגר ורתך

▪ תפקיד בארגון: כונן ומוקדן

▪ זמן חברות בארגון: כמעט שנתיים

▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון? 

תמיד חיפשתי לתת מעצמי לאחרים בתחומי עניין שאני מכיר ויכול לתרום ולסייע ללא תמורה. כששמעתי על הארגון דרך הפייסבוק ידעתי שזה מה שחיפשתי ומיד נרשמתי בקישור שצורף להודעה.
אחרי מספר ימים יצר איתי קשר מנהל מוקד מרכז דאז שמריה אבא שאול, שכיום משמש בין היתר כסג”מ סניף פתח תקווה, וצירף אותי לארגון. מאז אני מתנדב בארגון, משתדל ככל יכולתי לסייע ולתת לאחרים באהבה.

▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
כעיקרון אני משתדל לצאת לכל סוגי הקריאות. כל קריאה היא בעצם נתינה לזולת. אבל ישנן כמובן את הקריאות שאני אישית מתחבר אליהן במיוחד, סיוע לאזרחים מבוגרים. לא משנה אופי הסיוע, העיקר שזה לאוכלוסיה המבוגרת. הם אלו שהכי חסרי אונים ותחושת הסיפוק אחרי סיוע כזה היא מדהימה.
וכמובן חילוץ ילדים מרכב נעול, שזה סיוע של הצלת חיים ונמצא תמיד בראש סדר העדיפויות.

▪ קריאה שאותה לא תשכח:
יש קריאות רבות שקשה לשכוח. בעצם תחושת הסיפוק שאחרי כל קריאה לא נותנת לשכוח אותה זמן רב. אבל יש קריאה אחת שתישאר צרובה אצלי בזיכרון ולא נראה לי שאשכח אותה אי פעם. בוקר חורפי אחד נכנסתי לחניון בית החולים בילינסון לצורך בדיקה רפואית במחלקה למומי לב. בעוד אני מחפש מקום חניה, אני מקבל קריאה על רכב שזקוק לכבלים בקומה מינוס 3 בחניון בית החולים. מכיוון שהתנעה בכבלים אמורה לקחת מספר שניות, שיערתי שאספיק להגיע לתור בזמן ולקחתי את הקריאה. הגעתי לרכב התקוע, שם עמדה גברת עם תינוק בן שלושה ימים בלבד. הוצאתי במהירות את הכבלים מהרכב שלי ובעזרתם ניסיתי להתניע את רכבה, אך ללא הועיל. מספר נסיונות נוספים הבהירו לי שלא מדובר בבעיה במצבר אלא בתקלה מכנית אחרת ברכב. לא נותר מנוס אלא להזמין גרר.
כעת ניצבתי בפני דילמה לא פשוטה. מצד אחד מולי עומדת גברת כשבזרועותיה תינוק שאך עתה נולד. להשאיר אותם כך נתונים לפגעי מזג האוויר הסוער שהיה אותה העת בחוץ לא בא בחשבון. אך מצד שני, אם אני משנע אותם לביתם שבשכונת עמישב (בקצה השני של העיר) אני מפסיד את התור שנקבע לי כבר לפני חצי שנה.
זמן רב לחשוב לא נותר לי וההחלטה נפלה. לא אפקיר כך יולדת ותינוק בן יומו ויהי מה. גם אם זה אומר שייתכן ואצטרך לקבוע תור מחדש לעוד חצי שנה. הצעתי לגברת שינוע ולקחתי אותם עד לבית בתחושה שאני עושה את הדבר הנכון ביותר. היא כמובן הודתה לי מבלי שהיא יודעת מה הקרבתי לצורך השינוע הזה.
מיד לאחר שהורדתי אותם התקשרתי למחלקה למומי לב, התנצלתי שנמנע ממני להגיע לתור שנקבע לי וביקשתי לקבוע תור מחדש. התשובה הייתה צפויה, בעוד חמישה וחצי חודשים. לא הופתעתי מהתשובה אבל גם לא הרגשתי קורטוב של תחושת פספוס. הייתי שלם עם עצמי בידיעה שכל זה נעשה בגלל מעשה טוב שעשיתי.
באותו ערב אני מקבל שיחת טלפון מבעלה של הגברת. הוא הודה לי על הסיוע והזמין אותי לסעודת ברית המילה. נעניתי בשמחה להזמנה והופעתי בשמחת הברית יחד עם אשתי.
כשאבי הבן ראה אותנו הוא יצא מגדרו. הוא התייחס אלינו כאל אורחי הכבוד, נטל את המיקרופון ושיתף את האורחים בסיפור על המתנדב בידידים שסייע לאשתו ולתינוק בבית החולים והסיע אותם במיוחד לבית, כשהוא מצביע לעברי בהתרגשות. כל אותו זמן ישבתי נבוך ובראשי חולפת כל הזמן המחשבה ‘אם הוא רק היה יודע מה הקרבתי בשביל השינוע הזה’.
אנחנו מתיישבים ואז, בעיצומה של הסעודה, מתיישב לידי אדם שנראה לי מוכר. מספר שניות לקחו לי להיזכר לתדהמתי שמדובר בלא אחר מאשר הרופא למומי לב שהיה אמור לבדוק אותי… אותו רופא שהמתנתי לו חצי שנה וכעת אני אמור להמתין לו מספר חודשים נוספים. לפני שהספקתי לפצות את פי, הופיעה אם התינוק ופנתה לרופא שהתברר כדוד שלה: “זוכר שסיפרתי לך על המלאך שעזר לי בבית החולים? זה הבחור שיושב לצידך”. הרופא הסתכל עליי ושאל בהפתעה “אתה לא מניאל?” מסתבר שהוא זיהה אותי מהביקורים הקודמים שהייתי אצלו. השבתי בחיוב. חישוב מהיר הספיק לו כדי להבין שאת התור שלי פספסתי כדי לעזור לאחיינית שלו. בתגובה הוא חיבק אותי בהתרגשות ואמר משהו על כך שלא אדאג לגבי התור.
ואכן למחרת אני מקבל טלפון מהמחלקה והפקידה מבשרת לי שנקבע לי תור לעוד חמישה ימים.
בין כל הדברים שלמדתי מהסיפור הזה, התובנה העיקרית שקיבלתי הייתה שכשאתה מחפש לעשות טוב למישהו אל תצפה מראש לתמורה. השם רואה הכל ומנתב את החיים כך שבטוח לא תיפגע.

▪ טיפ לכונן המתחיל:
אל תפחד לצאת לקריאות. גם אם אתה חושב שלא תוכל לסייע, תמיד בשטח יש הפתעות. פתאום תראה שמדובר בפעולה ישימה ואפילו פשוטה. רובן ככולן של הקריאות הן של תקלות שניתנות לתיקון בקלות. אבל גם אם יתברר שמדובר בפעולה מורכבת, תמיד יש את הפורום להתייעץ שם, או מתנדבים ותיקים ומנוסים שישמחו לחלוק איתך את הידע והניסיון שלהם. זו בעצם הדרך היחידה לצבור ניסיון וביטחון.
טיפ נוסף וחשוב מאין כמותו: תמיד, אבל תמיד, חובה לשמור על כל כללי הבטיחות במהלך הסיוע.
וכמובן, כשאתה יוצא לאירוע, תמיד תעשה את זה באהבה ובחיוך. נכון, לא תמיד זה קל, אבל תחשוב כאילו מדובר בבן שלך שנמצא שם וממתין לך.

▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
קשה לספור. מה שכן, אני יכול בהחלט להודות שכל קריאה שסיימתי גורמת לי לתשוקה לצאת לקריאות נוספות. רק בשנה האחרונה יצאתי להערכתי לכ-300 קריאות, מתוכם כ 21 ילדים נעולים.

▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
מתוך מאות הקריאות אליהן יצאתי, קרו מטבע הדברים אירועים לא שגרתיים. אך ארצה לשתף בתחושה אישית שלי שהייתה לי לאחר אירוע אליו יצאתי. לפני זמן מה עברתי שבץ מוחי ולאחר מספר ימי אשפוז בבית חולים שבתי לביתי, שם הייתי אמור להמתין לניתוח לב שאמור היה להתקיים שבועיים לאחר מכן.
בעודי נח בביתי אני רואה קריאה שיצאה על אדם מבוגר שנתקע עם רכבו. כפי שכבר הקדמתי, יש לי חולשה מיוחדת לאנשים מבוגרים שנתקעו. קול פנימי הורה לי לצאת למרות הקושי והמצב בו הייתי באותו זמן, כשרגל שמאל ויד שמאל מוגבלות בתנועה עקב השבץ. לקחתי את הקריאה ויצאתי כשאני נשען על מקל הליכה.
לאחר שסיימתי את האירוע בהצלחה, יצר איתי קשר סג”מ הסניף הרב שמריה אבא שאול. הייתי בטוח שהוא רוצה לשבח אותי שיצאתי למרות הקושי, אך להפתעתי הוא החל לנזוף בי על כך שבמצבי, כשאני מועמד לניתוח לב, אני יוצא לאירועים ומסכן את בריאותי. באותו רגע נפל לי האסימון שהארגון בו אני חבר הוא לא עוד ארגון מתנדבים, אלא משפחה ענקית שתומכת, מחבקת ודואגת. הרגשתי הכי בבית בעולם.
השיחה עם שמריה גרמה לי לרצות לתרום עוד ועוד מעצמי במסגרת הארגון, והיא הובילה אותי לתובנה שכשאני מסייע לזולת אני בעצם מסייע גם לעצמי בתחושת סיפוק שאין כמותה.

▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
על השפעת הארגון על החיים שלי אוכל לכתוב ספר…
ראשית, כל הארגון שינה לי את תפיסת העולם. מאורעות מסוימים בחיי הובילו אותי לחוסר אמון מוחלט בבני אדם. תחושת חוסר האמון ליוותה אותי תקופה ארוכה עד ליום בו הצטרפתי לידידים. מאותו יום ההסתכלות שלי כלפי בני אדם השתנתה מהקצה לקצה. תחושת אי האמון הוחלפה באהבה וחמלה לבני אדם.
בנוסף, כפי שכבר אמרתי אני אחרי שבץ מוחי. לולי הארגון היה לי קשה להתמודד עם המצב הרפואי שלי ועם הנכות והקשיים שבאו בעקבותיו. ההתנדבות נותנת לי תחושת סיפוק ושייכות. בזכות הארגון קיבלתי מחדש את הרצון לחיות את החיים ולראות את העולם בצורה טובה יותר. הנתינה והעזרה לאחרים, כמו גם הידיעה שאני עושה טוב לזולת מסביב לשעון, מסייעים לי לשכוח מהכאב, מהסבל ומהמוגבלות.

▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
זכיתי לצרף מתנדבים רבים גם באופן ישיר וגם בעקיפין, לאחר שסייעתי להם ובתמורה הם ביקשו גם להצטרף למערך ההתנדבות המדהים.

▪ ציינת שאתה משמש גם כמוקדן. איך הגעת לזה?
בעוד חודש אני סוגר שנה במוקד. לאחר כשנה בה השתדלתי לתת מעצמי ככל הניתן ביציאה לקריאות, פנה אליי שמריה אבא שאול בבקשה להצטרף למוקד. הוא ראה בי מתאים לכך ולא הרפה עד שהסכמתי. בתחילה לא ידעתי מה המשמעות של זה ועד כמה זה יכול למלא אותי. עם הזמן הבנתי את העוצמה בכך. השיחות המרגשות ביותר היו על ילדים שננעלו ברכב. התפקיד שלי, חוץ מהוצאת הקריאה לכוננים והדרכתם, הוא גם להחזיק את ההורים הלחוצים והמבוהלים על הקו ולהרגיע אותם עד לסיום הטוב ולפתיחת הרכב על ידי הכונן שבשטח. קרה לא אחת שגרמתי לאמהות בוכיות להשתחרר ואפילו לצחוק.
אבל גם שיחות סטנדרטיות על תקלות שונות דורשות מאיתנו, המוקדנים, לשאול את השאלות המדוייקות ולנסות להבין מרחוק מה בדיוק הבעיה, כדי שנוציא את הקריאה הנכונה ונמנע גם מהמתנדב שיצא וגם מפותח הקריאה עוגמת נפש מיותרת.

▪ איך מתמודדים במוקד בתקופה זו, בה מרבית השיחות הינן בקשות הנוגעות לקורונה?
ככל גופי החירום במדינה, גם אנחנו במוקד ידידים נערכנו לקראת תקופה זו. הנהלת הארגון יזמה שיתופי פעולה עם גופים רבים בכדי לסייע לקשישים ולשוהים בבידוד ולשנע עבורם מזון ותרופות. בד בבד, אזרחים רבים שזקוקים לסיוע יוצרים עמנו קשר ישירות ומבקשים את עזרתנו.
במהלך התקופה הקצרה מאז פרוץ המגיפה, נכנסו למוקד סיפורים מרגשים רבים. שיחה אחת מצמררת במיוחד קיבלתי מגברת נכה שחיה יחד עם אמה שגם היא נכה. היא פתחה את השיחה בבכי תמרורים ובאיום שנמאס לה מהחיים וייתכן שאלו המילים האחרונות שלה. שמעתי מהקול שלה עד כמה היא נסערת וניסיתי להבין במה מדובר. התברר שבגלל שהן בקבוצת סיכון, הן סגורות בבית כבר כמה שבועות מבלי יכולת אפילו לצאת למכולת לרכוש מוצרי מזון בסיסיים. המצב הגיע לידי כך שהבית התרוקן מדברי מאכל והן כבר יומיים כמעט ללא אוכל. בנוסף, התרופות גם הן אזלו להן מבלי שיוכלו לצאת ולרכוש תרופות נוספות. שמעתי את הקול המיואש שלה ולא יכולתי שלא להזיל דמעה יחד איתה. יצרתי מיד קשר עם מתנדב בשם ישראל… שנענה לבקשה ויצא לביתה לסייע לה.
השיחה שקיבלנו מהגברת אחרי שמילאנו לה בחזרה את הבית במזון ותרופות, הייתה אחת השיחות המרגשות ביותר שהתקבלו במוקד. ידעתי שזכיתי להיות שותף בהצלת נפשות פשוטו כמשמעו.

▪ מהו התחביב שלך?
תיקון מחשבים. את התחביב הזה אני גם רותם לסיוע לאזרחים במסגרת הארגון. כמוקדן אני מקבל לעתים בקשות מאזרחים שלא נוגעות לסיוע בדרכים אלא לעזרה כללית. קיבלתי מספר בקשות מאזרחים בודדים שיש להם תקלה במחשב ואין באפשרותם לפנות לטכנאי. במקרים כאלה אני מנסה לסייע להם דרך הטלפון ובאם מדובר בתקלה מורכבת, אני מגיע לביתם ולרוב מצליח לפתור את התקלה.

▪ ה’אני מאמין’ שלי:
יש משפט אחד שהוריי דאגו להזכיר לי בכל הזדמנות, כשהם מחדדים ומסבירים לי אותו שוב ושוב: “ואהבת לרעך כמוך”.
אני מאמין בכל ליבי במשפט הזה ובטוח שאם כל בני האדם היו מיישמים אותו, העולם היה נראה אחרת לגמרי.