פדיון לזיכרון
הערב אנחנו זוכרים כאב של אחרים. אובדן שמעולם לא חווינו, אבל מושרש בנו שנה בשנה, מהיום בו נולדנו.
איך זה? פשוט כי דבקות, עיקשות ונאמנות למטרה מסוגלים לצרוב בנו זיכרון לאומי של ממש. ואם אירועים קשים משפיעים עלינו כל כך – מה נגיד על ערבות הדדית, תמידית ועקשנית – כבר מרגע הלידה?
***
לפני כחודש, נולד בצל הקורונה תינוק אשקלוני בכור ומתוק. קיום הפדיון שלו היה אירוע מורכב ליישום, הגיס-הכהן היה מנוע מלהגיע וההורים הטריים חסרי ניסיון ואובדי עצות.
אתמול, כמעט ערב יום הזיכרון, זכה התינוק וזכו הוריו לייצר זיכרון לאומי לערבות הדדית, ולחוות סיפור שאנחנו בטוחים שעוד יעבור לנכדים…
מנהל סניף אשקלון הנמרץ, ליאור ועקנין, שינס מותניים, השיג תלמיד חכם, כהן וחסיד, דאג למטבעות הפדיון וליתר הציוד הדרוש – והפיק פדיון הבן שכולו חסד ונתינה בחסות ידידים.
בחרנו לשתף אתכם בסיפור המרגש הזה, כדי להעצים את זיכרון הדופק היהודי ולהמשיך להפיץ את אור הערבות ההדדית בישראל.