שלום, מדבר מוחמד אל־מרבוע מידידים סיוע בדרכים. ביקשתם עזרה בהחלפת גלגל?
זה תחילתו של סיפור חוצה דתות. סיפור שאם תשאלו את מוחמד, עדיין לא הגיע לסיומו.
מוחמד אל־מרבוע הוא מוסלמי, במקור מלוד, שלפני שש שנים החל בתהליך גיור – תהליך שאמור להתמשך עוד כשנה ושמונה חודשים. הוא נשוי+2 ומתגורר בפתח־תקווה.
את לימודיו ביסודי העביר בבית־ספר יהודי ומאז הוא מרגיש שהוא ‘יהודי בנשמה’. למעשה, מוחמד כבר שינה את שמו ל’מניאל’. שינוי שיקבל תוקף חוקי רק לאחר השלמת תהליך הגיור.
אז מה הקשר לידידים?
מניאל הצטרף לידידים לפני כמה חודשים ומאז הוא לא מפסיק לצאת לקריאות בכל שעות היממה.
כן, לא מפסיק. גם אם זה אומר לצאת לקריאה שבוע אחרי שבץ!!
לפני כשבוע וחצי הייתה לו בעיה רפואית חמורה. הוא הובהל לבית־החולים ואבחנו כי עבר אירוע מוחי. בנס הוא איתנו היום וכעת ממתין לצינתור.
כמה אנשים אתם מכירים שהיו יוצאים לעזרה בדרכים אחרי שבץ?
אנחנו מכירים אחד כזה, והוא גאוותנו!
היום בבוקר מישהו שולח תמונה באחת מקבוצות הידידים, בה נראה מניאל עוזר לאזרח בדרכים (לא מאמינים? תביטו שוב בתמונה). סג”מ סניף פתח־תקווה – הרב שמריה אבא־שאול חייג אליו מיד: “מניאל, תגיד, מה נסגר? למה אתה קם מהמיטה? אתה אחרי שבץ ולפני צינתור!”, הוא ‘נזף’ בו בקול דאוג.
“כבוד הרב, כנראה אתה לא מבין, זה נותן לי סיפוק. זה מֶרַפא אותי”
הרב שמריה משוחח קצת עם מניאל ושומע ממנו סיפור חיים שיכול למלא ספר אמונה שלם. וזה מה שמניאל מספר לו:
“אבא שלי בן 98 (!) והוא עדיין מתנדב בארגון בשם יד־ליד”
הרב שמריה לא יכול להתאפק ומעיר; “יד ליד מזכיר קצת ידידים..”
“כן, זה בנשמה שלנו. השכנים שלי יודעים שאני תמיד הראשון לעזור. הם יודעים גם שנשאר להם עוד קצת זמן להיעזר בי גם בשבתות, עד שאשלים את תהליך הגיור. לפני כמה שבועות שכן שלי, אבא לילדה קטנה, היה חייב להגיע עם הבת שלו ל’שניידר’ בשבת בבוקר. הרכב שלו לא הניע. הוא יודע שאני מתנדב בידידים אז הוא דפק אצלי ב5:30 לפנות־בוקר וביקש עזרה.
לא בזבזתי זמן, ראיתי שהבעיה מורכבת, הסעתי אותו עם בתו ל’שניידר’ וחזרתי לטפל לו ברכב. פריבילגיה של ערבי” הוא אומר בצחוק..
אפילו טלפון ממוקד ידידים הוא קיבל פעם, הפעם המוקדן לא חייג בכדי לבקש עזרה אלא כדי לומר תודה; “יום אחד התקשרו אליי ממוקד ידידים”, הוא מספר, “בקשו לעדכן אותי שבשבוע האחרון שני אזרחים התקשרו למוקד בבקשה להצטרף כמתנדבים בארגון לאחר שעזרתי להם”.
אל־מרבוע, ממש לא משנה לנו מה שמך הפרטי, בשבילנו אתה לא פחות מהשראה!
מתפללים לאלוקי־כל־בשר שירפא אותך במהרה. העולם זקוק לך.
סיפור מהמם ומרגש. באמת מופלא שיש אנשים כמו מניאל-מוחמד – שנתינה היא המנוע של חייהם.
תודה ששיתפתם.
בוקר טוב.. אני מני אל מתנדב בארגון ידידים.. רוצה קצת לשתף אותכם במה שעברתי. אז ככה. ב 18 לחודש יצאתי לעבודה כרגיל. אחרי חצי שעה בעבודה קבלתי סחרחורת קשה. ורק להזכיר אני אדם בריא לחלוטין. ואז כמעט שיתוק בצד שמאל של הגוף ואי יכולת לדבר התחלתי לגמגם. הודעתי לבוס ולפועלים מה קורה איתי אף אחד לא יחס חשיבות אפילו כוס מיים לא קבלתי ומעבר לזה הם עוד בקשו ממני עזרה להעמיס דברים כבדים לרכב. ולא יכלתי לזוז. ובסופו של דבר הם יצאו מהמחסן כולל הבוס ועזבו אותי לבד בלי להגיש לי סיוע.. וגם אין מקום לשבת זה מקום כזה נראה נטוש.. זחלתי לאט לאט לרכב וישבתי בפנים והתקשרתי לאישתי. והי מיד יצא עם מונית ספשל לכיוון שלי. בנתיים הפקידה שלנו הגיעה עברה מלידי וראתה אותי יושב ברכב מעולף ולא התיחסה אליי כלל. אישתי הגיעה ועמדתי על זה שאני נוהג עד הבית. ולא נתנה לי לנהוג.. ונסענו הבית עם מונית ספישל בנתיים דברה עם מוקד רופאים והזעיקו אמבולנס. הגעתי לבית חולים במצב מאוד קשה עם כריש במוח. נכנסתי ישר לסיטי וקבלתי טיפול נוגד כרישה. והייתי מאושפז 7 ימים תחת פיקוח.. שוחררתי עם מוגבלות ברגל..
הבוס שלי עד היום לא הרים אפילו טלפון לשאול לשלומי. והוא אדם מוכר מאוד בפתח תקווה וקורא לעצמו פעיל חברתי וכל שבוע מפרסם כתבה בעיתון מלבס. בקיצור היום המצב על הפנים מבחינה בריאותית בקושי הולך. אבל שמח שאני יכול לעזור לאנשים.. ובחנה כלכלים אין מה לדבר אפילו לדלק לצאת לעזור בקושי יש לי . אבל בכל זאת מודה לאילוהים שעזר לי. אני אין לי שום עזרה מאף אחד מבחינה כלכלית אבל יש לי תקווה ואימון בקדוש ברוכו שיעזור לי .. נב דברתי עם עורכי דין בקשר לתביעה וכולם אומרים שיש לי סיכויים טובים לתביעה.. אבל הם דורשים כסף לפתיחת תיק.. וזה אין לי. אז אני משאיר את המצב שלי ככה ליאחל שיהיה טוב.