▪ שם: דן שרון
▪ גיל: 52
▪ מקום מגורים: אילת
▪ עיסוק: סדרן במסוף טאבה
▪ תפקיד בארגון: כונן ומוקדן
▪ זמן חברות בארגון: כשנה
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
מאז ומתמיד התחברתי לנתינה וערבות הדדית, כך שכשחבר מתנדב סיפר לי על נפלאות הארגון ואחרי שראיתי כתבות ונחשפתי דרך אמצעי המדיה השונים לארגון, טבעי היה שאראה את עצמי כחלק ממערך החסד העצום הזה.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
אני לא בוחל בשום קריאה, מאחר ומאחורי כל קריאה יש אדם שנקלע לסיטואציה בעייתית שלא באשמתו והוא זקוק לעזרה.
אני אומר לא בוחל, אבל יש קריאה שפחות אהובה עליי – סיוע בדלק. רובם המכריע של הקריאות יכולות היו להימנע לו בעל הרכב היה נערך מבעוד מועד ומוודא שמיכל הדלק מלא. הכבישים הסובבים את אילת ידועים כארוכים ושוממים ברובם ללא תחנות דלק, כך שעל הנהגים לתת דעתם ולהיערך מראש לנסיעות אלו. מה גם שבכדי לסייע להם, על המתנדב לצאת במיוחד, לגמוע קילומטרים רבים ולהוזיל מכספם על הדלק במהלך הנסיעה, רק כדי למלא דלק לאדם שלא נערך מראש. קרה לא אחת שמתנדב הוציא מאה ש”ח על נסיעה כדי לסייע לאדם בחמישים ש”ח… כמובן שאני מחריג את אותם מקרים בהם המחסור בדלק אירע שלא באשמה.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
בגלל הנסיעות הארוכות שבגזרת אילת, את רוב הקריאות קשה לשכוח. אחת מהן הייתה דווקא בתוך העיר ובכל זאת לקחה מעל שמונה שעות, אמנם ברוטו אבל עדיין… לילה אחד בשעה אחת לפנות בוקר יצאתי לסייע לשתי נשים שרכבן לא התניע בגלל תקלה בקודן. במשך כשעה ניסיתי לפתור את הבעיה במגוון דרכים וכשנוכחתי שהטיפול מתארך והשעה מתאחרת, הצעתי לשנע אותן למלון בו התאכסנו ולשוב איתן בבוקר לרכב להמשך הטיפול. ואכן למחרת בשמונה בבוקר כבר אספתי אותן מפתח המלון ונסענו לכיוון הרכב התקול, שם עבדתי מעל שעה נוספת בטיפול בתקלה המורכבת, כשבהמשך מצטרף אליי בעל מקצוע, עד לסיום הטוב והמיוחל.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
לצאת דווקא לקריאות היותר מורכבות, כך תרכוש ניסיון בשטח והביטחון שלך יגבר.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
מספיק כדי שאפסיק לספור.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
יצאתי לקריאה של רכב נעול. כשהגעתי, התברר שמפתח הרכב אבד ובעל הרכב רוצה להוציא מהרכב את המפתח של הבית, שם יש מפתח רזרבי. העניין שהוא גר בתל אביב, מה שאומר שהרכב יישאר פתוח במשך חצי יום עד שהוא יחזור עם המפתח הגואל. לבקשתו פתחתי את הרכב ולאחר שהוציא ממנו את מפתח הבית, נעלתי בחזרה את הרכב.
עשרות פתיחות עברו תחת ידיי, לנעול רכב זו בהחלט הפעם היחידה שלי.
▪ הקריאות בסניף אילת די מורכבות מאחר והסניף חולש על רדיוס נרחב כשכמעט ואין באזור מקומות יישוב נוספים. האם הדבר משפיע על היענות הכוננים?
אין ספק שזה משפיע. יציאה לקריאות בכבישים 12, 40, 90 כרוכה בנסיעה ארוכה הלוך ושוב, בדלק ובזמן. בכדי להקל על מתנדבי הסניף, אנחנו פועלים לצירוף מתנדבים חדשים מיישובי הערבה שיתנו מענה מקרוב בכבישים אלו.
▪ האם בחודשיים האחרונים מספר הקריאות גדל יחסית לכל השנה? אחרי הכל ‘עיר החופש’…
ברור שמספר הקריאות מזנק בעשרות אם לא מאות אחוזים בחודשי הקיץ. ובפרט באוגוסט – אז המוני בית ישראל יוצאים לנפוש בסיני, כשהם משאירים את רכבם בחניונים סמוכים לגבול. במקרים רבים כשהם חוזרים הם מגלים שהמצבר הלך / האוויר בגלגל התרוקן. רוב האנשים ששוהים באילת בתקופה זו הם תושבי מרכז הארץ שמכירים את הארגון ולכן פונים אלינו בעת הצורך. אנחנו משתדלים להיות שם בשבילם, לתת מעצמנו ולסייע להם באופן הטוב ביותר. אילת היא אולי עיר קטנה ורחוקה אבל בהחלט נגישה, כשהפלוס הוא שאנחנו מכירים אחד את השני, כך שבמקרה הצורך נדע מיד להפנות את בעל הרכב לבעל המקצוע המתאים לסוג התקלה ולוודא שהתיקון ייעשה ביעילות ובמהירות.
אבל גם במהלך כל השנה עשרות מתנדבי הארגון עושים עבודת קודש ויוצאים לקריאות ברחבי העיר וכפי שאמרתי גם מחוצה לה. בזמן הקרוב תתפרסם באח העיתונים המובילים בעיר כתבה על הארגון, דבר שיגביר את החשיפה בקרב תושבי העיר ותביא תושבים נוספים להצטרף למערך המתנדבים בארגון.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
הסיפוק מהסיוע לאחר נותן לי דרייב וממלא אותי בחמצן לכל היום. כך אני גם מחנך את הבת שלי לחיות למען הזולת. מאשתי אני מקבל את כל התמיכה וזה ללא ספק מוסיף ליכולת שלי להמשיך בפעילות.
▪ האם צירפת מתנדבים לארגון?
בוודאי. היו כמה שסייעתי להם והם הצטרפו אחרי שהתפעלו מהמהירות שבה הגעתי. לדבריהם הם לא האמינו שיגיעו אליהם בכזו מהירות באילת.
▪ מהו התחביב שלך?
עולם הטיס.
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
הטוב שתעשה למען האחר יחזור בענק אליך.
