▪ שם: חננאל אליהו (32)
▪ מקום מגורים: בני ברק
▪ עיסוק: אברך כולל
▪ תפקיד בארגון: מנהל אגף נגישות
▪ זמן חברות בארגון: 6 שנים
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
כבן לאב שברכבו יש ציוד שלא מבייש מוסך ממוצע, הכרתי תמיד את תחום הרכב וכבר כנער בן 17, נהג צעיר שהרגע עלה על הכביש, הייתי עוצר ליד רכבים שנראה היה שהם זקוקים לסיוע ומציע את עזרתי. כשנחשפתי לארגון רציתי להצטרף, אך התקשורת בין הכוננים שהייתה באמצעות ה”מירס” הרתיעה אותי. ברגע ששמעתי שהארגון עזב את המירס לטובת קבוצות וואטסאפ, הצטרפתי.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
כל קריאה מרגשת מחדש. לכל קריאה שאני יכול לצאת אליה אני יוצא בידיעה שמאחוריה עומד אדם חסר אונים שרק מבקש להמשיך בשגרת יומו.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
קיבלתי שיחה למוקד מגברת מודאגת שסיפרה שבנה נתקע עם פנצ’ר בצמיג בכביש 1. לאחר הוצאת הקריאה, פנתה אליי הגברת בבקשה לא שגרתית שאתן לה את מספר הטלפון האישי שלי ושאעדכן אותה ברגע שיסיימו לסייע לו. למרות שבקשות מסוג זה נדחות בדרך כלל על הסף, ובפרט שהנהג הוא אדם צעיר ויכול להסתדר לבדו, מבלי להטריח מתנדבים, בשיחה הזו זיהיתי את הלחץ בקולה של האמא. היא מיאנה לשתף אותי מדוע היא כה לחוצה ואני מצידי לא לחצתי אותה.
לקריאה יצאו מספר מתנדבים, וכשראו את בעל הרכב, בחור צעיר וחסון, הרימו גבה ואפילו התמרמרו בתוך ליבם על החוצפה של הנהג שהטריח אותם להחליף לו גלגל בעוד הוא יושב מהצד ומביט בהם.
לאחר שסיימו את החלפת הגלגל, נפרדו מהנהג והושיטו לו את ידם. אבל אז, כשהוא הגיש להם את ידו בחזרה, הם נאלמו דום. מדובר היה ביד תותבת. פתאום כל הקצוות התחברו להם. כל השאלות התחוורו מאליהן.
כששמעתי על כך הצטמררתי כולי. לאחר שיחת הרגעה עם האמא, יצרתי מיד קשר עם הנהלת המוקד ופעלתי להביא לשינוי בנהלי הסיוע בפנצ’ר. לא עוד הוצאת קריאות רק לקהלים שלרוב מתקשים בהחלפת גלגל, אלא הוצאת קריאות לכל מי שמבקש את הסיוע שלנו. נוכחתי שישנם כאלה שלא מפרטים על המוגבלות שלהם מחוסר נעימות וכך עלולים להישאר במקום זמן רב מבלי לקבל סיוע.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
מה שמסייע לפותח הקריאה לא פחות מאשר הסיוע עצמו, זו תחושה נעימה שהמתנדב משרה תוך כדי סיוע. לעתים מבקש הסיוע נבוך מהסיטואציה וכל מה שצריך זו מילה טובה ומשחררת שתשפר לו את ההרגשה.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
אחרי 100 הפסקתי לספור.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
כשאני יוצא להרצאות ולפגישות במסגרת תפקידי בארגון, אני פוגש מתנדבים מסורים שלמרות הקשיים ממשיכים בעשיה למען הזולת. באותם רגעים מרגשים, תחושת השליחות שמלווה אותי כל היום מתעצמת והופכת אותי לאדם מאושר יותר.
גם בבית יודעים שאבא עסוק בלעשות חסד. הילדים מתחנכים מהרגע שנולדו שהזכות נמצאת בנתינה בלתי תלויה וללא הפסקה.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
במסגרת תפקידי צירפתי למשפחת ידידים עשרות מתנדבים עם מוגבלויות.
▪ מהו אגף נגישות?
אגף נגישות, כשמו כן הוא, מנגיש את הארגון עבור בעלי מוגבלויות, הן כמבקשי סיוע בהנגשת דרכים ליצירת קשר עם המוקד, והן כמתנדבים בדרכים מגוונות בהן אותם אנשים עם לב זהב יכולים להיות חלק ממערך הסיוע של משפחת ידידים.
▪ מתי עלה הרעיון לשלב בעלי מוגבלויות בארגון?
בתקופה בה הייתי מוקדן, ראיתי באחת הקבוצות המבצעיות הודעה שכתב מתנדב שסיים אירוע בהצלחה, שהסיוע היה מורכב וקשה מאחר והוא עם מתמודד עם מוגבלות. ביקשתי לעודד אותו ושלחתי לו בפרטי הודעת ההערכה. בתגובה הוא ענה לי שהעזרה נותנת לו טעם לחיים. ואז עלה לי הרעיון. ישנם בינינו בעלי מוגבלויות רבים שמתמודדים עם קשיים רבים ולעתים גם עם מעמד נחות. למה לא לרתום אותם למערך הסיוע של הארגון? יצרתי קשר עם מנכ”ל הארגון ישראל אלמסי והסמנכ”ל לייזי שטרן והעליתי בפניהם את הרעיון שהארגון יקדם ויגייס מתנדבים בעלי מוגבלויות. עוד באותו יום הם חזרו אליי עם הצעה, או אם נדייק החלטה, למנות אותי כמנהל אגף ייעודי שייתן מענה לבעלי מוגבלויות ויפעל כדי לצרף אותם. קיבלתי את ההצעה בהפתעה אך הם לא הותירו לי הרבה ברירות וברגע מצאתי את עצמי מנהל את אגף נגישות. יצאנו לדרך ויצרנו שיתופי פעולה עם ארגונים ורכזי נגישות ברחבי הארץ בכדי לאתר מתנדבים פוטנציאליים.
▪ איך בעלי מוגבלויות יכולים לסייע בארגון שתחומי הסיוע שלו דורשים פעולות פיזיות?
גם בידידים ישנם אגפים רבים שאינם פיזיים, כגון מוקד טלפוני, אגף דוברות, אגף טכנולוגיה – ניהול האפליקציה והזנקת מתנדבים, אגף מדיה ועוד.
וכמובן שיש גם את המתנדבים שלא מוותרים ויוצאים לקריאות בשטח למרות המוגבלות. ההתנדבות באגפים אלו דורשת השקעה שוטפת אך גם מלווה בסיפוק אדיר.
▪ מה מניע בעל מוגבלות, שגם כך מתקשה בהתניידות, להתנדב?
ראשית, ישנם רבים שמחלימים מניתוחים, פציעות מחלות וכדו’, ששגרת החיים התזזיתית שלהם נעצרה ברגע והם מעוניינים לנצל את הזמן הפנוי שנכפה עליהם בכדי לסייע למען הזולת.
אבל האמת שמההודעות שאני מקבל מהמתנדבים אני נוכח עד כמה ההתנדבות תורמת להם עצמם ואיך הנתינה לזולת עוזרת להם לשכוח מהסבל.
הודעה אחת, שכתב אחד המתנדבים הפעילים ביותר בארגון, שיוצא מידי יום לאירועים מורכבים למרות מצבו הרפואי, ריגשה אותי במיוחד וגרמה לי להבין עד כמה האגף הזה נחוץ. כך הוא כתב: “לולי הארגון, היה לי קשה להתמודד עם המצב הרפואי שלי ועם הנכות והקשיים שבאו בעקבותיו. ההתנדבות נותנת לי תחושת סיפוק ושייכות. בזכות הארגון קיבלתי מחדש את הרצון לחיות את החיים ולראות את העולם בצורה טובה יותר. הנתינה והעזרה לאחרים, כמו גם הידיעה שאני עושה טוב לזולת מסביב לשעון, מסייעים לי לשכוח מהכאב, מהסבל ומהמוגבלות”. לקרוא ולדמוע.
סיפור מצמרר נוסף זכור לי כשקיבלנו פניה מאחד המתנדבים על אדם שחלה בסרטן ונמצא בטיפולים קשים וארוכים בארה”ב. אותו חולה ביקש להצטרף למערך הדוברות ולהפיג במעט את הסבל והבדידות שהיו מנת חלקו יום יום. הפנינו אליו את אגף הדוברות וכה שמחנו על כך שעלה בידינו לשמח חולה ולקבל כח עזר משמעותי. אך לדאבוננו כשבוע לאחר מכן המחלה גברה עליו והוא נפטר.
▪ האם יש לאגף שיתופי פעולה עם גופים נוספים בתחום?
בוודאי. אנו נמצאים בקשר מתמיד עם רכזי נגישות ומתנדבים ברחבי הארץ, רכזי אוכלוסיות מיוחדות, ארגונים שונים ועמותות.
▪ מה החזון שלך כמנהל אגף נגישות?
שכל מתנדב עם מוגבלות ידע שהוא יכול לתרום לא פחות ממתנדב אחר.
▪ התחביב שלי:
עולם הרכב, חדשנות וטכנולוגיה.
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
את הקושי הגדול ביותר אפשר לנצח על ידי רצון.
