▪ שם: יוסי אלקבץ (58)
▪ מקום מגורים: תל אביב
▪ עיסוק: מנהל ובעלים של חנות מזון בתל אביב
▪ תפקיד בארגון: מנהל צוות תל אביב מרכז
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
על ידידים שמעתי לפני אולי עשור ואפילו שמרתי את מספר הטלפון של המוקד, לכל צרה שלא תבוא. בכל פעם שנתקלתי בפרסום של הארגון או באזכור בעיתונות אודותיו הייתי מתמלא הערכה לפעילות המבורכת של המתנדבים. לא ראיתי את עצמי משתלב בפעילות הזו מאחר והתרשמתי שזה “ארגון של דתיים שמסייע בדרכים”. וודאי שלא חלמתי שיום אחד אטול חלק כה פעיל באימפריית החסד חוצת הגבולות והמגזרים הזו.
יום אחד קיבלתי הצעה מעניינת. לצד עבודתי אני משמש ככונן במד”א ומחזיק ברשותי באופנוע חירום. הוצע לי, יחד עם כוננים נוספים מיחידת האופנוענים של מד”א, להצטרף לידידים ולתרום למערך הסיוע של הארגון. לשם כך אף עברנו הדרכה ייעודית שבה סקרו בפנינו את תחומי הסיוע של הארגון והדריכו אותנו באופן מעשי במגוון תחומים. התחברתי לרעיון, הצטרפתי ומאז אני כונן פעיל ומשתדל לתרום מעצמי ככל האפשר.
▪ מה בעצם הגדרת התפקיד של מנהל צוות?
מדובר בתפקיד שדורש אחריות רבה, מאחר ובצוות יש מאות מתנדבים מסורים שצריך לספק להם פתרונות טכניים לקשיים ולשלל בעיות שצצות במהלך פעולות הסיוע.
מלבד המענה התמידי למתנדבים, אנו מארגנים מידי תקופה גם ערבי הכשרה שבהם המתנדבים רוכשים ניסיון וידע מעשי במגוון דרכי הסיוע של הארגון. בנוסף יש את התחזוק השוטף, סיוע בקניית ציוד למתנדבים, ליווי מתנדבים חדשים ופעולות שונות למינוף הסניף. בקיצור עבודה במשרה מלאה, כשהכל כמובן בהתנדבות מלאה, מה שהופך את זה לשליחות וחווייה מדהימה.
▪ אתה מדבר על מאות מתנדבים רק בצוות שלך. מאלו קהלים הם מגיעים?
מה שיפה בפסיפס המתנדבים הוא שאין הגבלה של מגדר או גיל להתנדבות. המתנדבים באים מכל שכבות הגיל, גם פנסיונרים שמבקשים לנצל את זמנם הפנוי בסיוע אמיתי לחברה או נערים צעירים (המתנדב הצעיר ביותר הוא בן שבע עשרה…), נשים שלא בוחלות בסיוע פיזי ומלכלך בדרך אל החסד ובעצם כל מי שמבקש לעשות חסד עם הזולת. אנשים טובים בכל שלבי החיים.
▪ מה מייחד את ההתנדבות בתל אביב?
תל אביב היא עיר מורכבת ומאתגרת. במהלך היום נכנסים אליה מאות אלפי אנשים לצרכי מסחר, בילוי ופנאי, ובלילות יש את חיי הלילה התוססים. קיימים בה עסקים מכל הסוגים, והאוכלוסיה שמתגוררת בה מגוונת ביותר ורב גילאית. הכינוי “עיר ללא הפסקה” דבק בה בצדק… הדבר משפיע כמובן על תנועת הרכבים הערה בכל שעות היממה, מה שאומר מבחינתנו יותר בקשות לסיוע שחלקן הגדול בכבישים סואנים ועמוסים ובשעות לחץ. אמנם במהלך הסגרים התנועה פחתה, אך כשהם הוסרו ובעלי הרכבים ביקשו להניע את הרכב שחנה בחניה מספר שבועות מבלי שהניעו אותו, רבים מהם גילו שהמצבר התרוקן והם נזקקו לסיוע בכבלים. אגב, גם בעיצומם של הסגרים ידיהם של המתנדבים עמוסות בפעולות חסד, בשינוע וקניית תרופות ומוצרי מזון לקשישים וחייבי בידוד.
אך למרות המורכבות הרבה כמעט ואין קריאות שנותרות פתוחות, זאת בזכות המסירות של המתנדבים שיוצאים לקריאות עשרים וארבע שעות ביממה.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
קריאות שמהוות אתגר, שם החווייה מושלמת. ולא חסרות כאלה. פתיחת דלת טרוקה (בבית וברכב), שחרור ברגים שחוקים בהחלפת גלגל, פתיחת רכב ועוד. וכמובן את קריאות החירום – חילוץ ילדים נעולים ברכב או חילוץ נוסעים ממעליות.
תחום נוסף אליו אני מתחבר במיוחד הוא משיכת רכבים שהתחפרו בשטח. בנוסף לתפקיד הניהול אני גם חבר ביחידת הג’יפים של ידידים, שם האתגר והאדרנלין הם חלק בלתי נפרד מהסיוע.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
הקריאה שזכורה לי במיוחד דווקא לא הייתה בשטח חולי אלא בחניון הקאמרי בתל אביב. קיבלתי קריאה חריגה על חילוץ נערה נכה שכסא הגלגלים שלה ננעל ברכב ולא הצליח להשתחרר. כשהגעתי למקום הנערה קיבלה את פניי כשהיא לחוצה מכך שההצגה אמורה להתחיל בכל רגע. ניסיתי לפעול במהירות אך הבעיה הייתה מורכבת במיוחד. רק לאחר עבודה של כשעה, שכללה פירוק כסא הרכב וכסא הגלגלים התחלתי לחלץ את הנערה. הבנתי שאת ההצגה לשמה היא באה היא כבר לא תראה והייתי בטוח שזה יתסכל אותה, אך היא התחילה להודות בלי סוף ולומר שהצגת החסד לה הייתה עדה עכשיו הייתה שווה הרבה יותר מכל הצגה אחרת.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
אל תפחדו לצאת לקריאות, גם לכאלה שעדיין לא התנסיתם בהן. רוב בני האדם נרתעים מאתגרים טכניים שאינם מוכרים להם. אבל אם ניגשים לבעיה, בוחנים אותה ומנסים להבין איך לפתור, סיכוי גדול שמצליחים למרות חוסר הניסיון.
וטיפ נוסף, בתקופה הראשונה בארגון כדאי להתלוות לכונן ותיק יותר וללמוד ממנו. אל דאגה, זה לא מהווה מטרד. אדרבה, כל מתנדב ישמח לכוח עזר.
אה, ועוד טיפ. כשאתה מתכופף על הברכיים לפרק גלגל, תוודא שלא דבוק על הכביש מסטיק. קשה אחר כך לגרד אותו מהג’ינס. מניסיון.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
קיבלתי קריאה לא שגרתית על אופניים גנובים שנמצאו קשורים והבקשה הייתה אם נוכל לפרוץ את המנעול. יצאתי יחד עם יהונתן, מנהל סניף ת”א, ולאחר שקיבלנו אישור מהמשטרה לפרוץ את המנעול, ניסרנו את השרשרת והשבנו את האופניים לבעלים המרוגשים.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
עד היום צירפתי עשרות מתנדבים, גם בקרב כוננים במד”א וחברים רבים, אבל גם אנשים רבים שסייעתי להם והם התלהבו מהרעיון והצטרפו לארגון. כל צירוף כזה מרגש ונותן לי כוחות להמשך ההתנדבות. ביום יום לשמחתי הצוות שלי פעיל מאד ונדיר לגמרי שקריאה לא תקבל מענה מהיר.
▪ האם ההתנדבות בארגון השפיעה על חייך?
בזכות הארגון זכיתי להכיר אנשים שמעולם לא חלמתי שאפגוש בהם. כחילוני תל אביבי ליברלי שהכיר את המגזר הדתי והחרדי רק דרך התקשורת, ראיתי בהם קבוצה של משתמטים, אנוכיים ומנותקים מההווי הישראלי. כשהצטרפתי לידידים זו הייתה הפעם הראשונה שזכיתי להכיר את אותם אנשים יקרים, שנוטלים חלק פעיל ביותר בארגון. נדהמתי לראות אזרחים שמה שמניע אותם זה רק מסירות, אהבה ומחשבה על הזולת ללא תנאים. מתנדבים בעלי משפחות שעוזבים הכל כדי לסייע לאדם שנתקע עם הרכב ולא משנה אם הוא חילוני או דתי, יהודי או מוסלמי. הכל בשם האהבה והרצון לסייע וליצור עולם טוב יותר. גיליתי שהדומה והמחבר בינינו כה רב והוא מאפיל על השונה. אני מרגיש גאווה וכבוד להיות חלק פעיל בארגון שמסמל יותר מכל את החיבור בעם.
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
“תעביר את זה הלאה”. אם נתקלת במיזם שקיבלת סיוע דרכו, ראית אנשים שבאים ומסייעים ללא תמורה ובאהבה, קח בזה חלק. כך תהיה שותף ביצירת עולם טוב יותר.