▪ שם: צהלה פרנקל
▪ מקום מגורים: רמת החייל, תל אביב
▪ עיסוק: מנתחת התנהגות ומורה לריקודי זוגות
▪ תפקיד בארגון: עד אתמול מתנדבת מן השורה והחל מהיום מנהלת סניף תל אביב צפון
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
מאז ומתמיד אהבתי לעזור. אני תמיד מציעה עזרה איפה שנראה לי שצריך או שיכול לסייע. בנוסף, עוד לפני ההצטרפות לארגון צברתי ידע בטיפול בפנצ’ר והנעה בכבלים, מכיון שמאז ומתמיד אהבתי את העיסוק בדברים טכניים.
יצא לי לעזור לאנשים בדרכים בהזדמנויות שנקרו בדרכי פה ושם עוד לפני ההתנדבות בידידים.
כאשר שמעתי מאנשים על נפלאות הארגון, הרעיון קסם לי מאוד. זה היה חיבור מושלם בין שני דברים שאני נמשכת אליהם – העניין הטכני יחד עם הרצון וההרגל לעזור, אבל זה לא הגיע לכלל ביצוע.
אחרי תקופה ראיתי בטלוויזיה כתבה על הארגון. שוב חשבתי שזה נפלא ואפילו קינאתי באנשים ששותפים לעשיה הזו. לא ידעתי מי האנשים שמאחורי המיזם ומה התנאים להצטרפות, אך עדיין לא התפניתי לבדוק את העניין לעומק.
זמן מה לאחר מכן, נתקלתי במתנדב שחילק פליירים של הארגון (תמיד קופץ לי לראש המשפט שהוא אמר לי, שמטרת החלוקה היא “כדי לפרסם את הנס”). הוא פעל רק כדי שנדע שבמקרה הצורך נוכל להיעזר בארגון. לא ביקש כלום ולא ניסה לגייס תרומה או מתנדבים, נטו רצון לחשוף אנשים לפעילות הארגון. אבל מבחינתי זה נפל על קרקע פוריה ומיד התקפתי אותו בשאלה “איך אני מצטרפת אליכם?” ומאז אני כאן, נהנית ונושמת חסד.
▪ לאלו סוגי קריאות את מתחברת במיוחד?
בגדול פתיחת רכב זה הקריאה הכי לא שגרתית. התגובות של האנשים לעזרה הזו מרגשות במיוחד. יחד עם זאת, מאחורי כל קריאה יש סיפור ויש סיפוק בעצם הסיוע לאדם שבשבילו אנחנו הצלה אמיתית, כך שגם קריאות שגרתיות לכאורה יכולות להפוך לאתגר. הייתי מסכמת שלקריאות מאתגרות או לאלו שהפכו לאתגר, שכדי לעמוד בהן נדרשו אלתור, יצירתיות ועקשנות אני הכי מתחברת.
בחילוץ ילד מרכב נעול טרם התנסיתי ואני משערת שיש בזה סיפוק מיוחד במינו…
▪ קריאה שאותה לא תשכחי:
האמת שלמרות שהזיכרון שלי לא משהו, יש לא מעט קריאות כאלה. אחת מהן שאמנם לא לכלכתי בה את ידיי אבל היא זכורה לי היטב, הייתה קריאה שיצאה בקיץ האחרון לסיוע בפנצ’ר ברכב מסחרי ליד בית חולים אסותא שקרוב לביתי. למרות שחששתי שהכלים שברשותי לא יתאימו לרכב מדגם זה, יצאתי בתקווה שאוכל איכשהו להיות לעזר. כשהגעתי למקום אמר לי בעל הרכב כי חבריו, בעלי ניסיון ועם כלים מתאימים, כבר בדרך לסייע לו. אך הוא שיתף אותי בבעיה אחרת שנוצרה כתוצאה מההמתנה הכפויה. הוא בדיוק שחרר את ביתו מבית החולים לאחר ניתוח ראש, כשההוראה החד משמעית של הרופא הייתה שאסור לה להיחשף לשמש ולחום. כעת היא נמצאת ברכב והוא חושש לבריאותה. הצצתי לתוך הרכב וראיתי בחורה כשראשה חבוש כמעט כולו בתחבושת. באותו רגע ידעתי למה הגעתי למקום. הצעתי לאב המודאג לשנע את ביתו לבית, שם המתינה לה בציפייה האם. לסיוע מסוג זה הוא לא ציפה וכשראיתי את המבט אסיר התודה שהוא הפנה לעברי ידעתי עד כמה ההצעה שלי הייתה במקום.
לאחר שהורדתי את הבחורה וליוויתי אותה עד לפתח ביתה, התמלאתי בשמחה בידיעה שהייתי שם האדם הנכון בזמן הנכון.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
צאו לקריאות! הפנייה מכוונת למי שנמנעים לצאת בשל החשש שהם אינם מתמצאים דיים באותו תחום סיוע. אל תחכו לקורס ואל תפחדו לצאת. גם אם נקלעתם לאירוע ולא מצליחים לפתור את התקלה, תתייעצו עם מתנדבים ותיקים ומנוסים. לרוב הפתרון יימצא וכך תרכשו ניסיון וידע.
טיפ נוסף וראשון במעלה: הצטרפו לכוננים ותיקים. מניסיון זה תורם, מלמד, מקדם וכמובן גם מחבר בין המתנדבים. פשוט חפשו את תחומי הסיוע שבהם אתם מעוניינים להתמקצע, בחרו את הזמן המתאים לכך ותאמו עם הכונן שלקח את הקריאה כדי לצאת יחד איתו לאירוע.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
מי סופר? כמעט ולא עובר עליי יום בלי יציאה לקריאה. פעמים רבות אני מצליחה לצאת למספר קריאות ביום. ולא, אין לי זמן מיותר במהלך היום. הלו”ז צפוף ואפילו נוקשה, ועדיין אני מצליחה למצוא את הזמן לקפוץ לקריאות בין לבין. אני לא מאמינה באמירה הקולקטיבית “אין לי זמן”. יש כל כך הרבה קריאות שמתחת לאף שלנו. תמיד נצליח למצוא את הזמן לצאת לפחות לחלקן. מה שצריך זה בעיקר רצון.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
יצאתי לקריאה של פנצ’ר, ובטרם יציאתי יצרתי קשר עם פותחת הקריאה לוודא את הפרטים. השיחה הזו הייתה ללא ספק מהמוזרות בחיי. בניגוד לשיחות מסוג זה, שבהן האדם שמעברו השני של הקו מוקיר תודה, נרגש או סתם נחמד, השיחה הזו התנהלה כשפותחת הקריאה משוחחת איתי בחשדנות רבה. היא חקרה מי ומנין אנחנו, וכשהצעתי לצאת לכיוונה מרחק של כ-15 דקות, נעניתי באישור. אך היא המשיכה בסדרת שאלות נוספת, אלו כלים יש ברשותנו, איך בדיוק נסייע לה, ועוד פנינים מזן זה, כשהכל נאמר בטון חשדני וכמעט נוזף. למרות הקושי הרב, והתחושה הלא נעימה שנוצרה במהלך השיחה, עניתי בסבלנות על כל שאלותיה ומבלי להטיח בפניה דבר. כשסיימתי היא ענתה בטון תוקפני: “סליחה, אני מבקשת לא להגיע! לא להתקרב למקום! אני לא יודעת מיהו הארגון הזה ומה מטרתו, זה חשוד בעיניי” וחזרה שוב על הוראתה הנחרצת שלא אעז להתקרב למקום. ניתקתי את השיחה כשאני מבולבלת מתוכנה ודיווחתי על סא”מ – סיום אירוע מוזר.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
ראשית, ילדיי האהובים דיה (16) ונדן (12) מצטרפים אליי לא פעם לקריאות. הם רואים וחיים נתינה, ועל הדרך זוכים בבונוס של ידע טכני להתמודדות עם קריאות ותקלות שונות.
במסגרת ההתנדבות הכרתי אנשים עם אנרגיות חיוביות שנושמים סיוע וחשיבה על הזולת, בדיוק מהסוג שהייתי רוצה להקיף את עצמי בהן.
בנוסף, בחיי היום יום, כשאני יוצאת לדרך אני מודעת לעובדה שסיכוי לא מועט שהנסיעה ליעד תתארך ותכלול עצירה לסיוע.
▪ האם צירפת מתנדבים לארגון?
נא להפנות את השאלה למתנדבים בסניף ת”א.
▪ מהו התחביב שלך?
ריקוד בארץ ובחו”ל.
▪ ה’אני מאמין’ שלי:
אל תהיה היכן שלא טוב לך. חפש להיות במקומות שבהם טוב לך, בחברת בני אדם בעלי אנרגיות חיובית. זהו סוד הארגון: אהבת חינם נקיה וטהורה.