▪ שם: שחר כהן
▪ גיל: 31
▪ מקום מגורים: ישוב ניצן
▪ עיסוק: מנכ”ל עמותה
▪ תפקיד בארגון: כונן ומוקדן
▪ זמן חברות בארגון: כחצי שנה
▪ מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
יום חורפי אחד חלפתי על פני גברת שניסתה להחליף צמיג כתוצאה מפנצ’ר וניכר היה עליה שהיא מתקשה בכך. באינסטינקט ניגשתי אליה וסייעתי לה. בדיוק באותה תקופה החלו השמועות על הנגיף שעושה שמות מעבר לים ונתקלתי בסרטון שעודד את אותם אלו שהקורונה פגעה בכיסם והותירה בהם צלקת נפשית לתת מעצמם למען הזולת, וזה מה שייתן תקווה דווקא לנותן. כשראיתי את הסרטון, תחושת הסיפוק לאחר הסיוע לגברת עדיין מילאה אותי וראיתי בכך סימן משמים שעליי להתמיד בכך ולמסד את הנתינה. על “ידידים” שמעתי עוד קודם לכן, אך התובנה בעקבות הסרטון הביאה אותי לפנות לארגון ולהצטרף לשורותיו ובכך להפוך את הנתינה והסיוע לחלק מרכזי בחיי. הבחירה ב”ידידים” באה בעיקר לאור תחומי הסיוע שהוא מגיש, תחומים שאמנם לרוב אינם עונים על ההגדרה ‘הצלת חיים’ אך מאפשרים למבקשי הסיוע להמשיך בשגרת יומם שנגדעה עקב תקלה ברכב או בבית. המחשבה על כך שכל זה יכול להיזקף לזכותי, הביאה אותי להיות חלק מעולם החסד המופלא הזה.
▪ לאלו סוגי קריאות אתה מתחבר במיוחד?
קריאות בכבישים ראשיים שמטבע הדברים לרוב לא זוכים למענה מיידי. את התמורה להוצאות הדלק הרבות שכרוכות בנסיעות אלו, אני מקבל בחיוך מוקיר הטובה של מקבל הסיוע. חיוך ששווה יותר מכל תשלום שהוא.
▪ קריאה שאותה לא תשכח:
בערב יום העצמאות, כחצי שעה לפני שהוכרז סגר כללי ברחבי הארץ, קיבלתי קריאה לשינוע צמיג לפנצ’ריה. הקריאה, שגם בשגרה אורכת זמן וכוללת החלפת הגלגל ושינוע הצמיג לפנצ’ריה שלעתים לא נמצאת בקרבת מקום, הייתה מורכבת שבעתיים, עקב כך שחצי שעה לאחר מכן כל הכבישים אמורים היו להיחסם. החשש מהפרת הסגר לא הלחיץ אותי כמו העובדה שסיכויים קלושים שאמצא פנצ’ריה שפתוחה בשעה כזו. אך החלטתי בכל זאת לצאת. הגעתי במהירות המירבית למקום והעמסתי את הצמיג בדרכי לפנצ’ריה באשקלון שתליתי תקווה קלושה שתהיה פתוחה. הגעתי לפנצ’ריה כשאני לבוש באפוד הממותג של הארגון. בעל הפנצ’ריה שזיהה שאני מתנדב והבין שבאתי לצורך דחוף, קיבל אותנו בסבר פנים, למרות שכבר התכונן לסגירה.
לאחר שסיימתי להרכיב את הצמיג החדש ברכב, בעל הרכב פנה אליי בחשש ושאל כמה יעלה לו השירות. כשעניתי לו שהתשלום היחיד הוא חיוך, הוא הביט בי בתדהמה והגיב “התנהלת במקצועיות וביעילות כה רבה שלא היה לי בספק שמדובר בשירות בתשלום!”
הלא יאומן קרה והספקתי לשוב לביתי עוד לפני שהסגר החל.
קריאות רבות אליהן יצאתי ריגשו אותי, בעיקר בתקופת הקורונה, בה הערבות ההדדית באה לידי ביטוי בסיוע לחייבי בידוד, אך באירוע הזה ראיתי את גודל החשיפה של הארגון בקרב אזרחי ישראל. כשבעל הפנצ’ריה זיהה אותי והיטה כתף לסייע, הבנתי עד כמה התודעה של הארגון מחלחלת בקרב האנשים ברחוב.
▪ טיפ לכונן המתחיל:
ראשית, לצאת לכל אירוע, גם הפשוט ביותר, כשאתה מצויד בכל הכלים שברשותך. קריאות רבות מתבררות כמורכבות ונדרש בהן שימוש בציוד שלא חשבת שתידרש לו.
בנוסף, לפני יציאה לאירוע חובה ליצור קשר עם פותח הקריאה ולוודא מה התקלה במדויק. לעתים המידע שנמסר למוקדן לוקה בחסר, וכשהמתנדב מגיע למקום הוא מגלה שמדובר בתקלה שונה בתכלית מזו שיצאה.
כשאני יצאתי לאירוע הראשון, שהיה אמור להיות פנצ’ר פשוט, לא ראיתי צורך לברר אצל פותח הקריאה על מהות התקלה, וכשהגעתי למקום נוכחתי שהרכב היה לאחר תאונה, שני הצמיגים מפונצ’רים, ללא מים ושמן וזקוק לגרר. הפנצ’ר היה הבעיה הקטנה שלו…
טיפ נוסף שחשוב לאמץ אותו, לפני שהנכם יוצאים לקריאה במזג אוויר קיצי, הצטיידו בבקבוק מים קרים. קחו בחשבון שאמנם אתם יוצאים מהמזגן, אך פותח הקריאה שוהה תחת השמש הקופחת.
▪ מספר הקריאות אליהן יצאת:
מעל 30 קריאות, זאת מלבד מעל 200 מארזי מזון שחילקתי לחייבי בידוד ולמעוטי יכולת בתקופת הגל הראשון בקורונה.
▪ סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
בתקופת הגל הראשון של הקורונה, כשחייבי בידוד וקשישים רבים לא יצאו מביתם, כל קריאה שיצאה הייתה מרגשת ובלתי נשכחת, בעיקר בשינוע תרופות ומזון. לראות את אותם אלו שבקבוצות הסיכון ולא יכולים להתנייד, כה שמחים על שינוע התרופות והמזון, מילא אותי בסיפוק מאין כמותו.
אך שינוע אחד מיני רבים אליו יצאתי, הסתיים בצורה מפתיעה, מרגשת ולא שגרתית. באותו יום יצאתי לחלוקת עשרות מנות אוכל לקשישים ולשם כך צירפתי את בני לסבב החלוקה. באחת הכתובות אותן קיבלנו לא היה מענה. ניסינו לדפוק מספר פעמים על הדלת אך לא זכינו לתגובה. לא יכולנו להמתין עוד מאחר ועשרות משפחות נוספות המתינו גם הם למנות האוכל, והמשכנו לכתובות הבאות.
לאחר שסיימנו את החלוקה החלטתי לנסות פעם נוספת בכתובת שלא נענינו בה. שבנו למקום, דפקנו בדלת וקראנו בשמה של הדיירת. לפתע שמענו מתוך הדירה קולות חלושים הקוראים לעזרה. שיערנו כי הדיירת נמצאת במצוקה והזעקנו את כוחות החירום שהגיעו במהירות למקום ופרצו את דלת הבית. כשנכנסנו לבית גילינו את הדיירת, שהתגוררה בדירה בגפה, כשהיא מוטלת על הרצפה, לאחר שככל הנראה מעדה. לאחר שאנשי רפואת חירום ווידאו את שלומה, הגשנו לה את מנות האוכל, מנות שהתבררו בדיעבד כמי שהצילו חיים.
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
ההשפעה היא מדהימה ובהחלט ניתן לומר שסדר היום שלי השתנה מקצה לקצה. בכל זמן שאני יכול, אני מצרף את בני ליציאה לקריאות. כך שמלבד העזרה שאני מקבל, הילד מקבל דוגמה למחשבה על הזולת. משפחתי יודעת שאני מגויס ב 100 אחוז לארגון. הם כבר יודעים שהסיפוק הכי גדול שלי הוא כאשר קריאה שקיבלתי למוקד נחטפת תוך מספר שניות על ידי מתנדב.
בנוסף, המשוב שאני מקבל במהלך הסיוע, כשבעלי הרכב התקול מביטים בי כעל מלאך שבא להציל אותם, מביא אותי לתחושת חיוניות גם בשגרת החיים.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
בהחלט. גם כמתנדב כשאני יוצא לקריאות והאדם שסייעתי לו מבקש גם הוא להצטרף, וגם כמוקדן שמציע לפותחי הקריאה להיות חלק מארגון החסד הגדול ביותר בישראל.
▪ מהו התחביב שלך?
לעזור לאנשים בכל תחום שאני יכול. ב’ידידים’ אני מצליח לממש את התחביב הזה מידי יום.
▪ה’אני מאמין’ שלי:
חסד הוא זה שיביא לחוסן ולאחדות בעם. “כל ישראל ערבים זה לזה” זה לא רק סיסמה, זה המתכון לאחדות האמיתית