הכר את המתנדבת – הכירו את חיה בק

שם: חיה בק (49)

מקום מגורים: ירושלים.

עיסוק: אם בית לנערות בסיכון

תפקיד בארגון: כוננית.

זמן חברות בארגון: כשנה וחצי.

הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון:
הרקע שאני מגיעה ממנו הוא של נתינה ומחשבה על הזולת. כבר מספר שנים שאני מתנדבת גם ב”איחוד הצלה”, ובנוסף אני משמשת גם כתומכת לידה, כך שאני “נושמת” חסד כבר שנים ארוכות. לארגון ידידים נחשפתי כשנעזרתי במתנדבים המופלאים שבאו לסייע לי כשרכבי נתקע. ראיתי בתחומי הסיוע של הארגון משהו שונה וייחודי ורציתי להיות חלק מזה. החוויה האישית שהייתה לי כשסייעו לי ותחושת ההקלה לאחר שהתקלה ברכב טופלה, עוררו בי את הרצון להעניק גם לאחרים את התחושה הזו.
הצטרפתי ומיד רכשתי ציוד בסיסי שבאמצעותו אני מסייעת לכמה שיותר אנשים להמשיך את היום בחיוך.

לאיזה קריאות את מתחברת?
לקריאות קלות כגון כבלים ודלק, שלרוב אורכות מספר דקות ולא דורשות מאמץ מיוחד. כמובן שקורה גם שהקריאות מתבררות כמורכבות יותר. גם במקרים אלו אני אף פעם לא אומרת נואש ועושה הכל כדי להגיע לסא”ב המיוחל.

קריאה אותה לא תשכחי:
הקריאות שהכי ריגשו אותי והותירו בי רושם הן דווקא הקריאות שיצאתי אליהן בזמנים פחות נוחים.
אחת מהן אירעה ביום שישי כשעה לפני כניסת שבת. הבית במצב “טרום שבת” על כל המשתמע וההכנות האחרונות בעיצומן. הזמן הזה הוא מהפעמים הבודדות שבהן אני לא יוצאת לקריאות. איכשהו קרה שהצצתי במכשיר הסלולרי וראיתי קריאה שיצאה באותה רגע על רכב שנתקע ללא דלק. ברגע הראשון לא חשבתי לצאת, הבית והשבת שבפתח דרשו את שלהם. אך אז קפצה למולי דמותו של הנהג שבוודאי צריך להגיע לבית לשבת ובמצב שבו הוא נמצא הוא עלול להעביר את השבת הרחק מהבית, שלא לדבר על סעודות שבת.
המחשבה על כך הובילה אותי להחלטה לשנות מהמנהג שסיגלתי לעצמי ולצאת לסייע.
עברתי דרך תחנת דלק ומילאתי דלק בבקבוק, משם מיהרתי לרכב התקוע ומילאתי את המיכל שבו. אך אז התברר שגם המצבר התרוקן. בעזרת כבלים פתרתי במהירות גם את הבעיה הזו ושחררתי לדרכו את הבחור המרוגש שלא הפסיק להודות לי, ואף הוסיף שהצלתי אותו כי הוא כבר התייאש מלחזור לבית לשבת ולא ראה שום אלטרנטיבה אחרת להיות בה בשבת.
את השבת קיבלתי אמנם בלחץ אבל עם הרגשה מרוממת מאין כמותה. דווקא ההקרבה ביציאה הזו העצימה את תחושת הסיפוק.

טיפ למתנדב המתחיל:
מלבד עצם הסיוע בקריאות, חשובה לא פחות הגישה איתה מגיע המתנדב. בעלי הרכב לרוב לחוצים וחסרי אונים, ומרכיב חשוב בסיוע הוא הרוגע שעלינו לשדר כלפיהם. כתומכת לידה, חובשת ואם בית לנערות בסיכון, הגישה המרגיעה זה משהו שטבוע אצלי ואני משתדלת ליישם את זה גם במהלך הסיוע בדרכים.

בנוסף, כשרואים קריאות שיוצאות והטיימינג לא מתאים או שסתם אין כוח לצאת, אני ממליצה לדמיין את הסיטואציה שבעל הרכב נמצא בה. בטח הוא בדרך לעבודה או רוצה להחזיר את הילדים מהגן. כשהדמות חסרת האונים שלו תהיה למולנו, יהיה לנו הרבה יותר קל לשים את ההתנדבות בעדיפות ראשונה ולצאת לסייע למרות חוסר הנוחות. אני אישית משתמשת בטיפ הזה בכל פעם שאני מקבלת קריאה באמצע בישולים או מטלה כלשהי. אני נכנסת לנעליים של הפונה ומדמיינת מה היה קורה אם הייתי במצב שלו. זה לבד מספיק כדי שאעזוב הכל ואצא לסייע.

מספר הקריאות אליהן יצאת:
כיום, בעידן השימוש באפליקציית הכוננים, ישנו רישום מפורט על מספר הקריאות אליהם יצאתי, כך שהמספר שמתועד הוא 67 קריאות. אך גם לפני השקת האפליקציה יצאתי לעשרות קריאות.

סיפור לא שגרתי שקרה לך במהלך ההתנדבות:
נסעתי לכיוון גבעת התחמושת בירושלים ולפתע מחזה לא שגרתי תפס לי את העין. בצד הדרך עמד ילד כבן עשר ונופף לרכבים.
עצרתי לידו והתעניינתי בסקרנות למבוקשו. התשובה שלו השאירה אותי עם סימן שאלה גדול עוד יותר – הוא ענה שהוא זקוק לכבלים. סך הכל הגיוני. ילד בן עשר שזקוק לכבלים…
ניסיתי לברר לאיזה צורך הוא צריך את הכבלים ובתגובה הוא הצביע לעבר אוטובוס חדיש שחנה בסמוך. התברר שבאמצע הטיול השנתי המצבר שבק ובעוד הנהג מנסה למצוא פתרונות שונים, גילה אחד התלמידים תושיה והחליט לנסות לעצור רכבים ולבקש מהם כבלים.
ראיתי את האוטובוס ואת שני המצברים האימתניים שלו ולא האמנתי שאוכל לעשות משהו עם הבוסטר הבודד שברשותי. אבל כבר עצרתי, לא ננסה? חיברתי את הבוסטר לאחד המצברים והמתנתי מספר דקות כשכל הזמן אני מנחמת את עצמי שאמנם זה לא יעזור אבל אני את שלי עשיתי. אבל אז, אחרי מספר דקות, הנס קרה. קול המנוע הרועם של האוטובוס התעורר לתחיה. התלמידים המיואשים שמחו כל כך שפשוט החלו לרקוד מולי בהתרגשות.

כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
ברוך ה’ בורכתי במשפחה לתפארת. אני סבתא גאה לנכדים רבים שממלאים את חיי ועוטפים אותי באושר.
ולפני שנה וחצי זכיתי להיכנס למשפחה נוספת, משפחה שהיא אימפריה של חסד. משפחת ידידים.
כשאני מסיימת קריאה בהצלחה, הידיעה שבמינימום מאמץ הצלחתי להוציא נהגים ממצבים לא נעימים, ממלאת אותי בסיפוק רב והופכת את היום שלי לטוב יותר.
לא אגזים אם אומר שיום שלא יצאתי במהלכו לפחות לקריאה אחת הוא לא יום שלם עבורי.
גם בערב פסח האחרון, כשהעולם עמד מלכת ותנועת הרכבים שאפה לאפס, ניצלתי את העובדה שהוציאו אותי לחל”ת ושינעתי מזון ותרופות לשוהים בבידוד ולמצויים בקבוצות סיכון, כך שגם בתקופה זו הסיפוק המשיך.

האם נתקלת בתגובות מופתעות כשרואים אותך כמתנדבת מגיעה לסייע בתחום הרכב?
גם בתגובות כאלה כבר הספקתי להיתקל. קרה לא אחת שכבר במהלך יצירת הקשר הטלפוני עם פותח הקריאה לפני שאני יוצאת, הוא שאל אותי את מי אני שולחת לסייע, וכשהגבתי שאני המתנדבת שמגיעה, התגובה הייתה שתיקה של מספר שניות מעבר לקו ולאחריה דיבור בטון שנע בין מופתע לחסר אמון.
אך לאחרונה ישנו שיפור רב בנושא. זה נכנס כבר לתודעה שיש גם נשים שמתנדבות בארגוני חירום שונים. וגם בארגון ידידים שעיקר עיסוקו הוא בתחום הרכב, תחום שרוב מי שמביע בו עניין הם גברים, ישנן מתנדבות רבות שיעילותן ומקצועיותן לא נופלות כלל מהגברים.

מה התחביב שלך?
תשבצים, ספרים וכמובן התנדבות.

ה’אני מאמין’ שלי:
יותר ממה שאתה נותן אתה מקבל