שם ענבל
גיל 50
מקום מגורים רמת השרון
▪ עיסוק מנהלת משרד ומנחה מפגשים
▪ תפקיד בארגון כוננית
זמן חברות בארגון כחצי שנה
▪ איך הצטרפת? נתקעתי מחוץ לדלת טרוקה בלי מפתח וכשידיד המליץ לי לנסות לקבל עזרה מידידים, לא האמנתי שקיים דבר כזה אבל ניסיתי. ירון הלוי – כונן שהגיע במיוחד מהוד השרון ופתח את הדלת במהירות ובמקצועיות וסירב לקבל תשלום, הבהיר לי שזה קיים ובגדול. כמובן שבאותו הרגע הצטרפתי.
▪ לאלו סוגי קריאות את מתחברת במיוחד? ילד נעול ברכב, עזרה בפתיחת רכב נעול, עזרה בפתיחת דלת טרוקה, משיכה מבוץ, כבלים, פנצ׳רים, איפוס קודן. וסליחה ממי ששכחתי…
▪ קריאה שאותה לא תשכחי כל קריאה קשה לשכוח, אבל יש אחת שצרובה אצלי עמוק. יצאתי לקריאה סטנדרטית של פנצ’ר במחלף גלילות, שם פגשתי אמא עם 7 ילדים שחזרו מבילוי בים לביתם שבביתר־עילית. כשחיפשתי את הגלגל הרזרבי התברר שבבוקר בדרך לים הם כבר הספיקו להחליף את הצמיג לרזרבי אחרי פנצ’ר, וכעת האוויר באחד הגלגלים ירד כתוצאה מחור קטן, אין רזרבי ואני בלי קומפרסור לרפואה. ראיתי שעדיין נשאר קצת אוויר בצמיג והצעתי ללוות אותם בנסיעה איטית לפנצ’רייה בתחנת הדלק בכפר הירוק. הפנצ’רייה הייתה סגורה ומתדלק חביב הפנה אותה לאחת אחרת בהוד השרון. סיכמנו שהיא תיסע לשם באיטיות ותעדכן אותי כשהסתדרה. אני ממתינה ברכב דקה ופתאום דפיקה על החלון. אני קופצת בבהלה ורואה צעירה דתית מבוהלת ששואלת אם הם נסעו כבר. לקח לי כמה שניות להבין מי זה “הם” ואז קלטתי את המצב הבעייתי. כשהם עצרו בתחנת דלק כדי לטפל בפנצ’ר, הבת הגדולה יצאה מהרכב לשירותים והאמא – שהייתה אחרי יום מתיש ועם תינוק וילדים קטנים ברכב – לא שמה לב שהבת שלה יצאה מן הרכב ונסעה בלעדיה. הרגעתי את הבחורה והכנסתי אותה לרכב, יצרתי קשר עם אמהּ ויצאנו למקום מפגש שתיאמנו. אני מגיעה ופוגשת אמא בוכה מתוסכלת ומפורקת שלא מאמינה שזה קרה לה.
חיבקתי אותה ואמרתי לה שהיא אמא נפלאה שעשתה מאמצים כל כך גדולים כדי לפנק את הילדים ביום כיף. לא פשוט להתמודד עם העייפות של כולם כשלרזומה של היום התווספו שני פנצ׳רים. זה אנושי לטעות ויכול לקרות לכולנו.
רק אחרי שנרגעה נתתי לה לנסוע, לא לפני שאני משביעה אותה שתעדכן אותי כשהם מגיעים בשלום לבית.
▪ טיפ לכונן המתחיל להתמיד ולהשתתף בהדרכות שנעשות לכוננים. תמיד יש מה ללמוד ולהחכים.
מספר הקריאות אליהן יצאת
להערכתי כמה עשרות. אני לא סופרת כי מה שחשוב זה לא מספר הקריאות אלא כל פעם שאני יכולה אני יוצאת לסייע.
▪ אנקדוטה מעניינת
באחד מהימים היותר גשומים בדרכי חזור מהעבודה, קיבלתי קריאה על רכב שננעל כשהוא מונע במכון לבדיקת רכב ‘מבדק’ בהרצליה. הגעתי עם איפור, עקבים ושמלה ונכנסתי מהר לפעולה. תוך כמה דקות פתחתי את הרכב כשבעל הרכב מסוכך עלי עם מטרייה כדי שהפן בשיער לא יתקלקל. כשסיימתי אני מסתובבת אחורה ורואה עשרה בוחני רכב עומדים ומוחאים לי כפיים. בושות מעורבבות עם גאווה…
▪ כיצד ההתנדבות במסגרת ארגון ידידים משפיעה על החיים הפרטיים שלך?
פשוט עושה לי טוב ובפרט שבכך אני נותנת דוגמא טובה לילדים שלי ולסובבים אותי.
▪ האם צירפת מתנדב לארגון?
ברור
▪ מהו התחביב שלך?
לבלות עם המשפחה, לאכול במסעדות טובות ולראות את ההפתעה על פני המחולצים כשהם רואים שמגיעה אשה לחלץ אותם.
ה’אני מאמין’ שלי
מאמינה שכולם בני אדם, וכולם טובים בסך הכל, לא משנה לאיזו קבוצה הם משתייכים.
גם אני מתנדב בידידים אחרי שעשרה חיילים לא הצליחו לשחרר ברגים סוררים ברכב של אשתי הקצינה עד שמישהי שבמקרה התקשרה אליי סיפרה לי על משפחת ידידים.הגיעו 3 מחלצים ובעמל רב החליפו את הגלגל וכל זה בתוך בסיס צבאי.
מייד ידעתי שאם יש קבוצה כזאת של מלאכים אשמח להיות חלק ממנה.
האמת הגדולה שרק מספר בודד של פעמים הצלחתי לקחת חלק בפעילות הזאת ולעזור לאחרים במצוקה אבל גם המעט שכן נחלצתי עשו לי טוב על הלב.
הסיפור שלך מדהים ומרגש. כמה טוב שיש אנשים שכמותך ובכלל כל משפחת ידידים זה דבר בלתי מובן ומבורך.
שבת שלום והרבה ניסים שמחים לעם הנפלא שלנו.
שאפו מהממת! גאות בך
ממש השראה!
שאפו