החופש הגדול – לחוץ אבל הכי רגוע
בהגשת הדר שני ובכיכובם של יהונתן בישינסקי – מנהל סניף תל אביב, ומשה צורף – מוקדן וכונן בסניף.
הדר, הבמה שלך:
“היום ב 8:15 בבוקר, המתבגר בן ה 3 שלי רץ לחדרו וטרק אחריו את הדלת. והיא נתקעה… ניסיתי לפתוח עם בקבוק פלסטיק חתוך, ניסיתי עם כרטיס אשראי. פרקתי את הידית וכלום. הלשונית שבורה ותקועה, והילד בצד השני. כשהבנתי שאין מנוס מלהזעיק עזרה נזכרתי בעמותת ידידים סיוע בדרכים. לאור העובדה שהיה ילד קטן תקוע בחדר הם הבינו את דחיפות העניין (הילד היה דיי רגוע, אמא שלו זייפה שהכל בסדר, אבל תכלס- המצב לא היה נעים). עשרים דקות לאחר שהתקשרתי למוקד יצר איתי קשר יהונתן ״עשר דקות אני אצלך״! דקה אחריו התקשר בחור נוסף משה ״אני על אופנוע- אצלך עוד מעט״. בשלב הזה כבר קצת נרגענו, ישבנו בסלון דניאל ואני ושתינו קפה בשקט ושלווה, ילד אחד בחדר, ילד שני אוכל ארוחת בוקר. אין ריבים וצעקות 
רגוע
אבל לא להרבה זמן – יהונתן הגיע ציק צ’ק, הבחור השני משה שתי דקות אחריו והאקשן המשיך. התחושה שהגיעה עזרה היתה כל כך משמחת, עוד שניה ותומר יחולץ מהחדר. בסוף הם נאלצו לפתוח את הדלת בבעיטה, כי אם זה לא עובד בכח, נסה בעוד יותר כח (מה ששימח קצת את האגו המושבניקי-פמיניסטי שלי, לא רק אני לא הצלחתי לפתוח עם הפלסטיקים…).
אז למה כל כך חשוב לי לספר את זה?
א. כי הם מקסימים. ואתם חייבים לשמור את מספר הטלפון שלהם למקרי חירום. הם יגיעו לעזור גם אם נתקעתם עם הרכב. או שראיתם ילד שנשכח ברכב.
053-3131310
ב. כי הם מחפשים עוד מתנדבים – ואם בא לכם להתנדב ולעשות מידיי פעם מצווה – דברו איתם. לא צריך לבוא עם ידע מוקדם, הם עושים הכשרה קצרה ואתם בעניינים.
ג. בעיקר כי עשר דקות אחרי שיצא, יהונתן התקשר לשאול מה שלום תומר. וסיפר לי שלא מספיק יודעים עליהם, וגם שאם היו מתנדבים מהשכונה שלנו (כוכב הצפון) אזי סביר להניח שהם היו מגיעים אפילו יותר מהר.
הסיפור הזה הלך איתי כל היום. על הדאגה, למרות שכאילו בקטנה, ועל השמחה שיש אנשים טובים באמצע הדרך. יהונתן והבחור השני משה עצרו רגע בעיצומה של המולת הבוקר שלהם, וקפצו אלי הביתה לסייע. הם לא הסכימו לקבל כלום, את הקפה ישתו כבר במשרד, השיבו כשהצעתי”.
ואיפה הילדים שלכם ‘תקועים’ בחופש הגדול?
